אפשר להתכחש לזה, אפשר לטעון שאתם בכלל לא מכורים ויכולים להפסיק בכל רגע נתון, אפשר להישבע בפייסבוק שהיא כבר מיצתה את עצמה וממש לא עושה לכם את זה – אבל לעצמכם אתם לא יכולים לשקר. מערכת יחסים עם סדרת טלוויזיה היא כמו כל מערכת יחסים משמעותית בחיים שלכם, ואם אתם עמוק בתוכה, כדאי לפחות שתדעו בינכם לבין עצמכם איפה אתם עומדים ולאן כל זה הולך. הנה חמישה סימנים שנפלתם חזק:
1. היא מרתקת אתכם
לפעמים, בעיקר בשלבים הראשונים, קשה לכם לשים לב שאתם בעיצומו של קראש פשוט כי אתם עסוקים בלהעריץ את הצד השני ולהתהפנט לחלוטין מכל מילה שיוצאת לו מהפה. תחומי העניין שלו הופכים לשלכם, ונורא חשוב לכם פתאום לגלות עוד פרטים על המכונית החדשה של יגואר או על הקולקציה החדשה של גוצ'י. אתם מרגישים שהוא פותח לכם אופקים ומעשיר אתכם, וזה בדיוק מה שקורה גם עם סדרות טלוויזיה חדשות שנפלו עליכם באמצע החיים. "בלש אמיתי" נראית לכם פתאום הדבר הכי עמוק ומתוחכם בטלוויזיה, ואתם מוצאים את עצמכם מנתחים כמעט כל סצנה כי יש לכם תחושה שהיא מלאת רבדים ומכילה רמזים להמשך שרק אתם מסוגלים לעלות עליהם. יכול מאוד להיות שהיא כזאת, אבל אתם לא בדיוק במצב לשפוט כי יש לכם משקפיים ורודים על הראש, ובאותה המידה יש שם בחוץ אנשים שחושבים ש"החץ" או "המתים המהלכים" גאוניות באותה המידה. המבחן האמיתי, כמו במקרה של "בלש אמיתי" אגב, מתחיל אחרי שההתלהבות הראשונית שככה ואתם חוזרים לעונה חדשה אחרי תקופת צינון. תקוו שקולין פארל ורייצ'ל מק'אדמס יהיו מרתקים לא פחות מוודי ומת'יו.
2. אתם נוטים לסלוח לה על הכל
מערכות יחסים, שלא כמו יין, נוטות שלא להשתבח עם השנים (אלא אם כן אתם מהזקנים המאוהבים האלו שמחזיקים ידיים ברחוב ומחממים זה לזה תה, ואם כן סחתיין). למעשה, ככל שעובר הזמן, כך מגלים יותר ויותר פאקים בצד השני, גיהוקים של חוסר הסכמות ודברים שלא בהכרח תואמים את השקפות עולמכם. המבחן האמיתי הוא האם אפשר להחליק את זה הלאה ולעבור לסדר היום המאוהב, או שכל כיס אוויר כזה מתפתח לריב רציני. אותו כנ"ל לגבי הסדרה שלכם: אם כל העולם כבר פרש ממנה וכותב פוסטי נאצה בפייסבוק, ואילו אתם עדיין דבקים במטרה - אתם כנראה אין א ריליישנשיפ. אם אתם מסוגלים לסלוח ל"הפמליה" על הסקסיזם והשוביניזם, רק בשביל לשמוע מדי פעם את ארי גולד צורח "לויד!" – אתם עמוק בפנים. ואם באמת טוב לכם, אל תקשיבו למה שכולם אומרים. הם סתם מקנאים.
3. אתם לא מסוגלים להוריד ממנה את העיניים
אין במה להתבייש, אנחנו אנושיים ולכולנו היו מערכות יחסים כאלו שבהן, איך לומר, הסתכלנו יותר על הקנקן ופחות במה שיש בו. לפתח מערכת יחסים עם פרטנר רק בגלל המראה החיצוני שלו – לא בדיוק שעתה היפה ביותר של האנושות, אבל בהחלט מובנת. סדרות טלוויזיה יודעות שאנחנו קצת שטחיים בפנים, ולכן יש כאלו שמנסות לפתות אותנו פנימה באמצעות ערימה של פרצופים יפים וגופות חטובים. זה בסדר גמור לצפות ב"עוזרות בית נחושות" או ב"ג'יין הבתולה" ולחכות בקוצר רוח לסצנות שבהן מישהו עומד ליד בריכה. כמו כל אופרת סבון, זה מה שיש לה להציע ובשביל זה בסופו של דבר היא נועדה - לגרום לכם להימשך אליה. עומק זה לא הכל בחיים, במיוחד אחרי יום עבודה מעיק.
4. אתם רוצים להכיר אותה לכל החברים שלכם
"לא ראית 'משחקי הכס'?! אתה חייב". "ג'וליה לואי דרייפוס קורעת ב'Veep', את תמותי מצחוק", "גם אני חשבתי ש'ריי דונובן' משעממת אבל היא ממש משתפרת, תן לה עוד צ'אנס" – בכל מערכת יחסים אמיתית תמיד מגיע השלב שבו אתם רוצים לצעוק לכל העולם שאתם מאוהבים, ובא לכם לחלוק את המידע הזה עם כל מי שרוצה לשמוע. גם בתהליך ההתאהבות בסדרת טלוויזיה מגיע השלב שבו נמאס לכם להישאר רק עם המחשבות שלכם, ובא לכם לצאת לעולם ולדסקס, לנתח, לפרש, להתלהב ולתת דרור לכל מה שהצפייה מעלה בכם. זה גם השלב שבו כל שיחה עם חברים בסופו של דבר מזכירה לכם פרק שראיתם בסדרה או משהו שהדמות החביבה עליכם עשתה, ואז יש שתי אופציות. או שהחברים נענים להמלצות שלכם ומנסים לצפות בעצמם, או שהם אוסרים עליכם לדבר על הבייבי שלכם לחלוטין, מה שאומר שאתם צריכים לתחזק איתה מערכת יחסים סודית (ששמורה בעיקר לגילטי פלז'רס וסדרות שכבר התחלתם ולכן תסיימו).
5. בסופו של דבר אתם רוצים בטובתה
זו אולי קלישאה, אבל היא נכונה: כשבאמת אוהבים מישהו, צריך לשים את טובתו האישית מעל לשלכם, גם אם זה אומר להיפרד ממנו למרות שאתם ממש לא רוצים. סדרות טלוויזיה טובות באמת יודעות מתי לחתוך בזמן, ולמרות שלפעמים זה כואב ואכזרי ובא לכם עוד – אתם יודעים שהגיע הזמן להרפות. עונה שישית ל"שובר שורות" הייתה יכולה להיות אחת יותר מדי, "אימפריית הפשע" הסתלקה בול בזמן ואפילו "הסופרנוס" ידעה לפרוש בשיא. אם אתם מבואסים שאין לכם עוד עונות, אבל בסתר לבכם יודעים שהסדרה שלכם עשתה את ההחלטה הנכונה ומעריכים אותה על כך – אין מה לומר, זו אהבה טהורה.