פרה היסטוריה: "דריה" (1997)

בסוף שנות ה-90 עלתה לאוויר ההרים הקולי של MTV העולמית "דריה" - האמא הקדומה של הטלוויזיה ההיפסטרית. כן, מתברר שההיפסטרים משתייכים לשושלת מטריליניאלית. האנדרדוגיות הבלתי מעורערת של הסדרה נבעה מהיותה בכלל ספין-אוף ל"ביוויס ובאטהד".

דריה מוגרנדופר האינטליגנטית הציגה ניגוד רהוט לשני הטינאייג'רים האהבלים, ומהר מאוד התברר מי כאן הכוכבת האמיתית. היא קיבלה זמן אוויר משלה ועל שמה, עם שחקנית החיזוק ג'יין הבלקרית לצידה. דריה הרכיבה משקפי היפסטרים עוד כשהם היו סתם מיושנים ומכוערים, והקדימה ב-15 שנה את טרנד הז'קט הצבאי המרושל. אחותה קווין, סגנית נשיאת מועדון האופנה בתיכון המקומי, הייתה ההיפך המוחלט ממנה וסימלה את תחילתה של מלחמת ההיפסטריות והבייסיק ביצ'ז, שעתידה להגיע למימדים אפיים.

העת העתיקה: "נייתן בארלי" (2005)

הטלוויזיה הבריטית נודעת בכישוריה הנבואיים, והיא אכן עמדה במוניטין כששידרה לפני עשר שנים את "נייתן בארלי" המהוללת, שירדה על היפסטרים עוד לפני שהם בכלל ידעו שהם כאלו. נייתן בארלי הוא היפסטר מטעם עצמו ופוץ של כבוד מטעם המלכה. יש לו ערוץ דמוי-יוטיוב (כן!) והוא מגדיר את עצמו כיוצר, קולנוען, תסריטאי, די.ג'יי., סופר ואימפריית תקשורת של איש אחד. המוטו העיקרי שלו הוא, איך לא, שמירה על אותנטיות.

בארלי וחבריו היומרניים מצליחים להשיג ג'ובים נחשקים בתקשורת, ועוקפים בדרך כותבים מוכשרים ורציניים כמו דן אשקרופט. אשקרופט המתוסכל מחליט לפרסם טור זועם בשם "עלייתם של האדיוטים", בו הוא מטיח בבארלי וחבורתו את כל מה שהם. להפתעתו המוחלטת, בארלי וחבריו תופסים את המאמר כמדריך סמוי לכל מה שקול בעולם, והופכים את אשקרופט למנהיגם הרוחני.

ימי הביניים: "פריקים וגיקים" (1999)

אז נכון, "פריקים וגיקים" היא לא בדיוק סדרה אודות היפסטרים, אבל היא מכילה את הנוסטלגיה לאייטיז שהיא תמצית המוג'ו ההיפסטרי. שלא לדבר על הזרקור המופנה לעבר הילדים הדחויים שגדלו וכעת מזניקים את ערכי הנדל"ן בשכונות סובבות-מנהטן.

הסדרה של ג'אד אפטאו עוקבת אחרי סאם ולינדזי ווייר מצ'יפווה, מישיגן, שני אחים חמודים עם אפס פוטנציאל מקובלוּת. לינדזי מתחברת לפריקים בתיכון ומתחילה להתלבש כמו דריה, אבל בליבה היא בעצם חנונית כמו אחיה הקטן סאם, שמרכיב שליש מהחבורה הדחויה ביותר בבית הספר. בקי אן בייקר, ששיחקה את אמם של השניים, גילמה מאוחר יותר את אמה של האנה הורוואת' מ"בנות", ובכך הפכה לאמא הרשמית של קהילת ההיפסטרים. מזל טוב, בקי.

הרנסאנס: "טיסת הקונקורד" (2007)

"טיסת הקונקורד" של HBO הייתה הראשונה שהבינה שבטלוויזיית היפסטרים אמיתית, קו עלילה הוא בגדר מותרות. העיקר הוא ההומור, שילווה בתחושת מה-לעזאזל עמוקה, פלוס נגיעות קלות של ייאוש; שהרי מרגע שההיפסטר מגיע לתאגיד, מתחיל תהליך הקמילה שלו.

ג'מיין וברט היו שני רועי צאן ניו זילנדיים שהגיעו לניו יורק כדי להפוך לצמד זמרי פולק מצליחים. בתפוח הגדול מנהל אותם סגן נספח התרבות של ניו זילנד, מורי האפס. הצמד מצליח לגייס מעריצה נאמנה אחת, ואז לא מצליח להתנער ממנה. המרשעים בסדרה הם כמובן האוסטרלים. כל האוסטרלים. לבסוף, לראשונה בטלוויזיית ההיפסטרים, הקונקורדים הקפידו לשלב נאמבר מוזיקלי הזוי ומופרך בכל פרק, לחיזוק תחושת התלישות מהמדיום הטלוויזיוני.

העת החדשה: "ברוד סיטי" (2014)

אז נכון, "ברוד סיטי" הגיעה לטלוויזיה אחרי "בנות", אבל נו, באמת; ההיסטוריה ההיפסטרית איננה מתיישרת לפי כללים נורמטיביים כמו זמן ליניארי וכביסה. חוצמזה, "ברוד סיטי" כבשה את יוטיוב עוד ב-2009, והיא פשוט הגרסה התמה, המנופחת פחות והמצחיקה יותר של "בנות".

אבי ואילנה הן שתי יהודיות ניו-יורקיות צעירות וחדורות פמיניזם שמטרתן העיקרית היא לא לעבוד. אבי אולי חולמת פה ושם להיות מאיירת, אבל אף אחת מהן לא בדיוק שואפת גבוה, או שואפת בכלל. שלום ולא להתראות "קולו של דור כלשהו", היוש ספה וכרבולית. באקט של רצח אב, איימי פוהלר נסקלת בתפוזים באחד מפרקי הסדרה ומתמוטטת על מדרכות ברוקלין, בעוד אבי ואילנה ממשיכות לרוץ קדימה. זו יריית הפתיחה של הטלוויזיה ההיפסטרית, שתתמקד מעתה בעיקר בנשים.

המהפכה התעשייתית: "בנות" (2012)

כש"בנות" עלתה למסכים, לכולם כבר נמאס לדבר על היפסטרים. גם אם לא היה ברור לגמרי מה גבולות בית הגידול של הזן, לאף אחד כבר לא היה אכפת, וכל מי שתהה לגבי הקבוצה בגלוי, בעיקר הספיד אותה. למרות זאת, "בנות" קיבלה סיקור תקשורתי נרחב יותר ממשפטי או.ג'יי.

במיטב הרוח ההיפסטרית, אף פעם לא לגמרי ברור אם "בנות", העמוסה באירוני, לועגת להיפסטריאדה או בעצם שרה לה שיר הלל רווי מודעות עצמית. כך או כך, התפוצה הרחבה של הסדרה חייבה אותה לעדן את עצמה לכיוון המיינסטרים, והיא אכן עשתה זאת. הצעד העיקרי שלה בדברי הימים ההיפסטריים היה בהלבשתה של גיבורת הסדרה, האנה, שתמיד נראית כמו תינוקת מגודלת עם חיבה להדפסים.

פוסט מודרניזם: "פורטלנדיה" (2011)

"פורטלנדיה" היא אם כל סדרות ההיפסטרים; רובוטריק של מודעות ולעג עצמיים בזרוע האחת וזרעי צ'יה אורגניים בזרוע השנייה, וארסנל בלתי נגמר של אסוציאציות תרבותיות. מי היה מאמין שדווקא הסדרה ההיפסטרית הקיצונית ביותר, עם ההומור הפרוע, הדבילי והמשונה להפליא, תתקע יתד בלב המיינסטרים, תגרוף 13 פרסי אמי, ותביא את ג'רי סיינפלד לכנות אותה "הקומדיה הטובה ביותר בטלוויזיה"? מתברר שלמרות ההצהרות, ההיפסטר לא מת. הוא מתחבא בכל אחד מאתנו.

חזון האפוקליפסה: "Seduce Me" 

בעתיד הלא רחוק, רשת אמריקנית גדולה עוד תפיץ את סדרת היוטיוב "Seduce Me" (שעלתה בערוץ הטלוויזיה של סאנדנס ב-2010) על מסכי העולם, וכולם ייראו איך נראית איזבלה רוסליני מחופשת לסוסון ים. אל תגידו שלא הזהרנו אתכם.

"פורטלנדיה" משודרת בימים א'-ה' ב-22:45 ב-HOT Plus וב-HOT VOD

עוד ב-mako תרבות:

(2010)