את מעידה על עצמך כמי שאהבה מאוד את "האישה הטובה". לאורך הסדרה אלישיה הייתה במאבק תמידי בין הרצון שלה לשמור על חיי הנישואים עם פיטר והאהבה הגדולה שלה – וויל. איזה משני הגברים יותר מעניין אותך?

"אין ספק ששני הגברים האלה שלה – גם בעלה וגם וויל - הם שפיצים לתפארת. אבל עצם העובדה שליבה של אלישיה היה נתון לוויל, וליבו של וויל היה נתון לאלישיה - למרות שזה נודע לה רק אחרי מותו - צבע אותו בעיניי בצבעים מרתקים יותר. במיוחד לאור העובדה שבעלה של אלישיה היה גבר בוגדני, ציני ואופורטוניסט. פוליטיקאי, נו. וזה לא משנה שהוא בא בתוך אריזה יותר יפה ומצודדת מאשר וויל. כי לנו, הנשים, יש פטור מהבאג הגברי הזה, להיתקע על אריזה יפה". 

הפעם הגיבורה היא דיאן - אישה באמצע העשור השביעי לחייה (אבל מי סופר). זה כמעט תקדים שאישה בת 60 מובילה סדרה בתפקיד הראשי. מה את חושבת על זה?

"טוב, אתה בן שתי דקות, לא שמעת ש-60 הוא ה-40 החדש? (צוחקת). ולשאלתך: בחברה המערבית המטופשת הייתה פעם נטייה לוותר על ה'מבוגרים' בתור חלק פרודוקטיבי בחברה. וזה, כשדווקא להם יש את השכל, ניסיון החיים, ניסיון העבודה והכסף. וראה את הסרט הנפלא 'המתמחה' עם רוברט דה נירו, שהגדיר כל כך יפה את הבעיה, ודווקא 'הזקן' הציל את המנכ"לית הצעירה. עכשיו – אם על גברים מבוגרים החברה מוותרת – על נשים מבוגרות היא מוותרת פי אלף. 

ג'וליאנה מרגוליס וכריס נות' ב"האישה הטובה" (צילום:  יחסי ציבור )
העדיפה את וויל. מתוך "האישה הטובה" | צילום: יחסי ציבור

"אבל בעניין הנשים - זה משתנה. כי ככל שהנשים תופסות יותר ויותר את הנתחים המגיעים להן מהעוגה הכלכלית בחברה - כי 'פמיניזם זה כסף משלך!' - ככה הן יותר יוצאות לחופשי מהכלא הסקסיסטי שאת חוקיו קבעו פעם הגברים כי להם הייתה המאה - באופן כמעט בלעדי - ולכן גם הדעה. הם העניקו לעצמם פריבילגיות מרחיקות לכת על פני הנשים שהיו תלויות בהם כלכלית. פעם גבר בן 40 היה נחשב לאדם בשיא פריחתו, ואישה בת 40 שהופיע לה קמט בפנים - עדיף היה לה להיכנס בשקט לתוך פח האשפה ולסגור מעליה את המכסה. וזה היה נורא במיוחד לשחקניות, שכאשר הן היו מגיעות לגיל 40 הייתה נגמרת להן הקריירה. אז זה לא נס חד פעמי שאישה בת 60 פלוס מובילה סדרה, אלא מגמה. ראה את ג'יין פונדה בת ה-70 פלוס שמובילה סדרה מצחיקה על בעיות רומנטיות של אנשים מבוגרים ('גרייס ופרנקי' המשודרת בנטפליקס - ב"ב), עם עוד אנשים מבוגרים - שלא מוצגת בארץ, וראה את בטי וויט בת ה-90 פלוס בסדרה פילדלפיה, שהיא העוגן שלה! 

"אז נשים בנות 60 ו-70 וגם 80 ו-90 יככבו יותר ויותר בסדרות, ובכל תחומי החיים – ורק מהטעם הפשוט, שכבר יש להן כסף משלהן ועל כן גברים כבר 'לא קובעים עליהן'". 

על סמך הפרק הראשון נראה שלסדרה אין כיוון רומנטי ברור. את חושבת שהסדרה תצליח "לסחוב" גם בלי רומן גדול? יכול להיות שהיוצרים מתביישים להציג גיבורה בגיל של דיאן בסיטואציות מיניות?

"בוא נתחיל מהסוף: יוצרים לא מתביישים בשום דבר, אם זה משרת להם את העלילה. אז אין מצב, לדעתי, שלא יהיו בסדרה החדשה אהבות להרבה דמויות. כבר בפרק הראשון יש רמז לאהבה ענקית: בעלה של דיאן לא מסכים להתגרש ממנה ולא רוצה לסגור סופית את הדלת על נישואיהם – גם במחיר עיקול כל חשבונות הבנק שלו אם הוא יישאר נשוי לדיאן. ואם זו לא רומנטיקה – אז מה כן? וחוץ מזה, זה מהמפורסמות שבבתי האבות פורחים רומנים סוערים.

"אני מבינה שילדים לא יכולים לסבול את הרעיון שההורים שלהם, וגם שאר המבוגרים, הם יצורים מיניים - ובכך מדחיקים בכוח את הרעיון איך הם עצמם באו עולם - אבל הגיע הזמן שהם יתמודדו עם הנתון הזה. אז לא צריך להראות צילומים מפורשים של 'מכחול בשפופרת', אבל אנשים אוהבים ועושים סקס בכל גיל. סורפרייז! גם מעל גיל 60. וסדרות מחקות את החיים – לא?". 

נקודת המוצא של הסדרה היא המפלה של דיאן בעקבות ההונאה של חברה הטוב, הנרי רינדל, שהפסיד את כל כספה ב"הונאת פונזי". מה חשבת על זה?

"לאור העובדה שאישית עברתי הונאה אכזרית בחיים הפרטיים שלי, כשנוכל גנב לי את הלב ואת תפיסת המציאות שלי – כי זה טבעם של נוכלים: הם 'עוברים מסך' מצוין, וככה אי אפשר להיזהר מהם - אני חושבת שכל עוד זה בכסף, זה לצאת בזול. עין, יד, בריאות זה דבר יקר. אבל כסף – ממש לא. ומי שעשה כסף פעם אחת – יעשה אותו שוב. גם בכסף, אני יודעת מחוויה אישית מה זה להיות בעלת ארגזים של כסף שאותו הרווחתי במו ידי – ואז להימחק כלכלית. ואני אומרת לך באחריות: בעיני, אני יודעת מה זה להיות עם ארגזים של כסף ואז להימחק כלכלית, ואני אומרת לך: המשקפיים היחידים להסתכל על החיים הם משקפי השיעורים.

"לשיטתי - כל דבר שקורה לנו הוא שיעור שאנחנו בחרנו, עוד לפני שקיבלנו גוף, כשהיינו ברמת נשמה שטרם נולדה בגלגול חדש. אנחנו יורדים לאדמה הזאת כדי לחוות שיעורים מסוימים, כי לנשמתנו היה שם משהו בעל ערך ללמוד ממנו. השיעור הוא תמיד במחוזות הקושי שלנו, והוא מסתיים כשאנחנו מבינים מה הדבר הטוב שיצא לנו מהדבר הרע הזה. אני יכולה להגיד לך בוודאות, שבמקרה שלי, ב'פחות' מהאקס השרלטן, לא הייתי לומדת איך לשים את עצמי בסדר עדיפות ראשון. לפני האהבה, לפני הנישואים. קודם כל שמירת עצמי – שלא ידעתי לעשות. והיום כן". 

כריסטין ברנסקי וקאש ג'מבו ב"הטובות לקרב" (צילום: באדיבות yes)
העיקר הבריאות. מתוך "הטובות לקרב" | צילום: באדיבות yes

בסוף הפרק דיאן מבינה שלא תוכל להגשים את החלום שלה ולפרוש לפנסיה של חיי נוחות אלא תצטרך להמשיך ולעבוד - עד יומה האחרון או לפחות עד העונה האחרונה. מפחיד, לא?

"באשר ל'פרישה לפנסיה' – תראה את הטבלאות של חברות הביטוח: שנים ספורות אחרי הפרישה אנשים מתים כמו זבובים. זה לא אצל כולם, כמובן, אבל סטטיסטית זה נכון. וההסבר שלי לתופעה הוא כי לאנשים אין בשביל מה לקום בבוקר, ואז כדי שיהיה להם עניין לענות בו, הם מפתחים מחלות. 'פנסיה' איז אובר רייטד. עוד לפני שנים כתבתי בטור שלי לאנשים שלא ייצאו לפנסיה. שיתחילו קריירה שניה, שימציאו את עצמם מחדש – רק שלא יפרשו לחיי חוסר מעש, או מעש קטן מדי. אז אם חוסר כסף החזיר את דיאן למעגל העבודה שהוא מעגל היצירה – יאללה, בעיני זה לחלוטין לטובתה. מנהלת העסקים של לאונרד כהן, למשל, מעלה לו בכל הכספים שלו. דבר שהחזיר אותו לעוד שנים של סיבובי הופעות. לא יודעת מה הוא חשב על זה – אבל אני חושבת שזה לטובתו של בנאדם להמשיך וליצור. ואם קיבלת מתנה מאלוהים כמו קול כזה מדהים ואנרגיות כאלה מדהימות – אין לך רשות לא לתת אותה לעולם. אישית, אני לא מתכוונת להפסיק ליצור אף פעם – ולא משנה כמה ערימות של כסף יהיה לי". 

לסיכום? 

"סדרה מדהימה בעיניי. ישר לוורידים. אני כבר מחכה להמשך שלה". 

"הטובות לקרב" משודרת בימי שלישי ב-22:00, בערוץ yes Drama וב-yesVOD