פרק עמוס התרחשויות במד מן, כולל לידתו של נבל חדש ואגרסיבי במיוחד – הארי, ורמיסת שתי הנשים האהובות ביותר בסדרה – מייגן וג'ואן. לפחות יש לנו את פגי, שמזכירה לנו שאם יש מישהו שיכול לנצח את דון, זאת התלמידה הכי מוצלחת שלו
ג'ואן. נרמסת
וואו. כל כך הרבה עלילה בפרק אחד. בשביל סדרה שבה דון יכול לבהות במשהו במשך שעות, מדובר בפרק שמרגיש כמעט כמו פאמלי גאי (רק עם בדיחות מידי פעם). אז נכון, יש הרגשה שהפרק הזה הוא יותר לשם ההתקדמות מאשר פרק שעומד בפני עצמו, אבל גם כאלה צריך מידי פעם. אם אני לא טועה, דון אפילו מחייך יותר מפעם אחת במהלך הפרק.
אבל הדבר הכי משמעותי בפרק הוא, לפחות בעיני, היוולדותו של נבל חדש. זוז הצידה פיט, יש ילד חדש בשכונה והוא כאן כדי להרוס. קוראים לו הארי. ידענו שזה הולך לקרות - מעונה לעונה הוא נהיה מסתם שמנמן לשמנמן חסר התחשבות. אבל אתמול הארי העז לצעוד אל תוך המשרד של המנהלים ולדרוש את הכיסא שמגיע לו - להיות שותף בחברה. "את ההישגים שלי אני עושה לאור יום", אמר בהתייחס למקום מושבה של ג'ואן. הארי יודע על מי צריך לדרוך בשביל להתקדם והמישהו הזה הוא, כרגיל, האישה שבחבורה. העובדה שהמזכירה שלו יצאה מוקדם וביקשה שיכרטסו אותה לא מעניינת אותו, הארי רוצה להתקדם והוא מחליט להראות צד אחר שלו - האגרסיבי. אפילו רעיונות השיווק שלו הפכו לאגרסיביים יותר, ובפרק הוא מציע ללקוח פשוט להרכיב תכנית טלוויזיה מלאת כוכבים בת שעה. השותפים האחרים יודעים שהארי הופך להיות כאב ראש, אבל לא יכולים שלא להתרשם מהצד החדש שהתגלה בבחור שעד היום חשבו שהוא סתם שמנמן במשקפיים. ברוך הבא למועדון הנבלים של מד מן, הארי. עכשיו נשאר לנו לחכות לנקמה של ג'ואן.
דון. האיש והדמיון
ולמי שהספיק לשכוח - ג'ואן יודעת לנקום, בדייקנות ובחכמה שאין לאף אחד אחר במדיסון. כשהיא מגלה שהיא אינה יכולה לפטר את המזכירות הפורעות, היא מחליטה לתת לדואן להיות אחראית על ארגון השעות של המזכירות. כביכול - קידום. אבל ג'ואן יודעת בדיוק מה זה אומר. מעכשיו כולם הולכים לשנוא את דואן, כי אף אחד לא אוהב את האחראי. ובטח לא כשהוא היה אחד משלהם. ג'ואן היא אמנם שותפה, אבל היא מרגישה שכולם מתייחסים אליה עדיין כמו מזכירה, והיא צודקת, היא מקבלת את תפקידי הניהול הכי גרועים. ליין אמר פעם לג'ואן שהמשרד מתפרק בלעדיה, והוא ידע על מה הוא מדבר, אבל מוטל עליה להיות האיש הרע פעם אחר פעם. ג'ואן מייצגת הרבה פעמים את זאת שצריכה לספוג את המבט הגברי המזלזל של שנות השישים. אישה מוכשרת יותר מכולם, שמוצאת את עצמה מוטרדת ומופשטת על ידי הגברים במשרד (ומחוצה לו). אך ג'ואן כל כך חכמה שעד היום היא ידעה לתמרן היטב אפילו את זה. אבל משהו קרה - ומאז שג'ואן מצאה את עצמה שוכבת עם לקוח על מנת להציל את החברה, התשוקה אבדה. התואר החדש בעבודה נעים והמשכורת תבטיח לאם החד הורית הרבה, אבל ג'ואן של העונה הראשונה, שכל צעד שלה היה מלא בתשוקה ענקית, איננה. היא יכולה לצאת עם חברה שלה, ואפילו להתנשק עם גבר רנדומלי, אבל זה כבר לא זה. ועכשיו ג'ואן נותנת לדואן לגלות מה זה להיות האישה המצליחה במשרד.
הקופצנות של הפרק מובילה אפילו למפגש ראשון העונה, גם אם חטוף, בין דון לבין מי שכבר אין צל שספק שהפכה לבת דמותו הנשית - פגי. גם פגי נאלצת להמשיך להתקדם בעולם של גברים, לשקר ולנצל את טוב ליבם של החברים הכי טובים שלה (ועל פי האצבע המשולשת שהיא מקבלת מסטן, אנחנו יכולים להבין שהחבר האחרון שלה יוצא לדרך חדשה). והיא עושה את זה בסוג של אלגנטיות מביכה. שני משרדי הפרסום מציעים את הפרסומת שלהם לקטשופ היינז. חייבים להודות שהפרסומת של דון וסטן מבריקה, היא כמעט גרמה לי לרוץ לקנות היינז. ממש כמו בתחילת העונה, גם הפעם דון בטוח שהלקוחות יאהבו את הגישה החדשנית שלו לפרסום, שכוללת בעיקר דמיון. אבל גם אנשי הוואי וגם אנשי הקטשופ הכי ידוע בארצות הברית לא מצליחים להפעיל את הדמיון שלהם. דון משוכנע שהפרסומת הכי טובה מתרחשת לא על הדף, אלא בראש שלך, במחשבות שלך. פגי לעומת זאת, הולכת על גישה פשוטה יותר - בקבוק קטשופ ענק. "דמיין אותו בגובה של בניין בטיימס סקוור" היא אומרת לאנשי קטשופ, לא לפני שהיא מכניסה להם משפט שאמר לה פעם דון - "אם אתה לא אוהב את מה שהם אומרים עליך, שנה את השיחה". דון מוצא את עצמו מחוץ לחדר (שעליו הוא שילם) ומאזין למתרחש כאילו היה ילד שמציץ בבית בושת. אז וגם עכשיו, דון מביט אל העתיד - תרנגול חדש נולד בקן, והתרנגול הזה הולך לאכול את דון בלי קטשופ.
לבגוד בבית או בחוץ?
בינתיים, נראה שדון רק הולך ומתיילד במקום להתבגר. דון מגיע בפעם הראשונה לסט של מייגן, לראות את אשתו משחקת, דווקא ביום שבו היא צריכה להתנשק. בשבילה זה קידום משמעותי, בשביל דון זו הזדמנות להתעלל בה. מייגן מוצאת את עצמה לפתע כבולה בידי מישהו שמאבד בה יותר ויותר עניין, מייגן הופכת לשק החבטות של דון. אולי כי היא שחקנית והיא מוכנה להודות שהיא נהנית מתשומת הלב, בעוד דון אוהב לעשות פנים חמוצות כאשר זורקים לו מחמאות על כך שהוא כוכב. אולי בגלל שמייגן מצליחה יותר ויותר בזמן שדון רק מתמודד עם עוד ועוד כישלונות בעבודה. דון, כהרגלו, מנסה להרוס כל דבר יפה שהוא נוגע בו, והעונה דון החליט להרוס את מייגן. וזה לא מחזה נעים.
ההרס שמנסה לזרוע דון במייגן חורק אפילו יותר לנוכח הרגע המקסים בדרך הביתה, אחרי הערב שהם בילו בחברת הכותב הראשי של אופרת הסבון ואשתו השחקנית. הזוג הציע לדון ומייגן לשוב אליהם לדירה, לעשן סמים ולראות לאן זה מתפתח. דון ומייגן מסרבים בנימוס להצעה לחילופי זוגות. מייגן מתיישרת ישר לדעתו של דון, שרואה בהם צמד סוטה ומוזר. את הבגידות שלהם הם עושים כלפי חוץ, אל העולם, ביחד, בהסכמה. אבל דון לא רואה את זה ככה - הוא רואה אותם כצמד מוזרים. לרג, נראה שדון ומייגן שבים להיות זוג, צוחקים ביחד. אבל בשביל דון זה היה רק טריגר, תזכורת לכך שכולם בוגדים ושבגידה כלפי העולם היא הרבה יותר גרועה בספר החוקים של דון על פני בגידה מאחורי דלתות סגורות.
פיט. כבר לא הנבל היחיד
כמו שזה נראה דון לא רוצה להיות עם מייגן, הוא רוצה להיות עם סילביה. את הכישלונות, האכזבות והאכזריות הוא שם בצד. הוא מרים את הפני וניכנס לביתה של סילביה, שדומה הרבה יותר לדון מאשר שיכולנו לדמיין, לפחות בכל הקשור לצביעות מוסרית. כשדון מבקש מסילביה להוריד את תליון הצלב שלה, היא מסרבת. פתאום סילביה מוצאת את עצמה, דווקא בזמן שהיא בוגדת בבעלה, בסיטואציה שבה היא זאת שיכולה להרגיש נעלה מוסרית. הצלב עוזר לה לעשות את זה. "אני מתפללת בשבילך" היא אומרת לדון. "בשביל שתמצא שקט". שזה משפט מצחיק להגיד כשאת שוכבת עם הבעל של מי שסיפרה לך לפני קצת זמן שהיא עברה הפלה טבעית. גם שם וגם עכשיו, סילביה מוצאת את עצמה מתחבאת מאחורי ערכים נוצריים על מנת לשמור לעצמה איזה דימוי דמיוני שהיא נעלה. לסילביה יש תשובה להכל, או ליתר דיוק - תפילה להכל. כנראה שממש כמו לדון, גם לה יש דמיון די פורה.
