העונה החמישית של "משחקי הכס" נפתחה ברגע שכמותו עוד לא ראינו בסדרה: בפלאשבק. לראשונה בתולדותיה (וכפי שכבר ידענו) חזרה "משחקי הכס" אל העבר. אך השימוש החריג בפלאשבק לא נוצל כדי לחזור אל אירוע מכונן בהיסטוריה של שבע הממלכות. הוא לא חזר לפלישת המהלכים הלבנים בחורף של "הלילה הארוך", למרד של רוברט באראת'יאון, או לרומן שהוליד את ג'ון סנואו. הוא חזר לרגע מינורי לכאורה, פרטי, כמעט אינטימי: המפגש של סרסיי לאניסטר הצעירה עם מגדת עתידות.
לא רק הפלאשבק היה חריג לסדרה; גם אופיו לא היה משחקי-כסי כלל. זה נראה כמו קלישאה חסרת השראה שלקוחה מאגדה של האחים גרים, קומפלט עם המכשפה, הנסיכה ושלוש השאלות. אפשר היה לצפות מג'ורג' ר. ר. מרטין שאם הוא כבר משתמש בסיפור כזה, זה יסתיים לכל הפחות בהתזת ראשה של המכשפה. בינתיים זה היה סטנדרטי, ואם לא היה מדובר ב"משחקי הכס" הייתי אפילו אומר בנאלי (או פארודי). ובכל זאת, אם יוצרי הסדרה בוחרים לפתוח עם הסיפור הזה את העונה החמישית – ועוד לשבור למענו את כללי הנראטיב שלקחו על עצמם – ראוי להתייחס אליו ברצינות (ומכאן ואילך – אזהרת ספוילרים למי שלא צפה בפרק).
בפלאשבק נראית הילדה סרסיי מקבלת ממגדת העתידות את הזכות לשאול שלוש שאלות על עתידה, ומנצלת אותן בטיפשותה הנמהרת של ילדה, שלא לומר בתודעת ה"ילדות הן רומנטיקניות מגוחכות שרק רוצות להתחתן עם נסיך" של מי שניסח אותן עבורה. התשובות, אם זאת, מפתיעות אותה: היא לא תינשא לנסיך, אלא למלך (כפי שאכן נישאה לרוברט באראת'יאון, אל האור יקום דמו); היא תהיה מלכה, אבל רק עד שתבוא מישהי צעירה ויפה ממנה (היי, מרג'רי); והילדים שלה לא יהיו ילדיו של המלך (היי גם לך, ג'יימי).
תחקיר אינטרנטי קצר מעלה כי נבואתה של המכשפה נקטעה כאן לעומת נבואתה בספרים (אל דאגה, אין כאן ספוילרים מהספרים). הנבואה בספרים מפורטת יותר, ומסבירה באופן טוב יותר את המהלכים הבאים של סרסיי. ואף על פי כן, גם מהנבואה הערוכה אפשר להבין עד כמה היא מהווה רגע מכונן בחייה של סרסיי ובנוגע למצבה בפתח העונה בפרט. הרי מכאן נולדה הטינה שלה כלפי מרג'רי (אם כי אפשר לחשוד שהמכשפה בכלל מדברת על דאינריז, או על סאנסה - כל כך הרבה "צעירות ויפות" יש בווסטרוז); ומכאן נובעת גם דאגתה לשלום ילדיה – שמגדת העתידות אמנם מנבאת שיהיו מלכים, אך גם מוסיפה על זה צחוק מרושע ומבשר רעות.
שני ילדיה של סרסיי נמצאים בסכנה ברורה ומיידית: מרג'רי, האלמנה השחורה מרמות גנים, כבר טווה את קורי העכביש שלה סביב טומן; ומירסלה נמצאת בדורן – המקום שבו נרקמת ברגעים אלה ממש תכנית הנקמה על מותו של הנסיך אוברין. רוב הנבואה כבר התגשמה, וסרסיי יודעת שיש לה סיבות טובות לדאגה.
כעת היא פוגשת בג'יימי מעל גופתו הטרייה של אביהם – וכולנו זוכרים מה קרה בפעם האחרונה שהשניים נפגשו מעל גופה טרייה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה. אבל לא הפעם. זו סרסיי אחרת: כעוסה, עוצמתית, חדורת מטרה. אז היא ביקשה מג'יימי בדמעות לנקום את מות ג'ופרי בנה (בנם) ולהרוג את טיריון. הפעם היא מטיחה בו את זעמה, עולבת בו, דוחקת בו לפעול. זה לא יגמר באונס. לא הפעם. כעת, מעל גופת אביה, היא צריכה לנהל את הקרב על חייה ועל חיי משפחתה: לחלץ את מירסלה מדורן, לשלוף את הטפרים של מרג'רי מטומן, ולצוד את טיריון. ועוד לא שכחנו את החשבון הפתוח שלה עם סאנסה. לסרסיי מצפה עונה ארוכה מאוד במעלה מלך.
הזוג המוזר
סיפורה של סרסיי, אם כן, משליך על המתרחש כמעט בכל הסדרה: ממעלה מלך והדו-קרב עם מרג'רי; דרך הדרום (ג'יימי ייסע לדורן, כפי שלמדנו מהטריילרים) והצפון (שם מרחיק בייליש את סאנסה מהמלכה); ועד לערים החופשיות של אסוס, לשם נמלט טיריון בדרכו למפגש הכה-מצופה עם דאינריז – בהנחה שלא, כפי שאמר בעצמו, ישתה את עצמו לדעת בדרך למירין.
"משחקי הכס" עוסקת לא מעט במאבקי כוח שבאים לידי ביטוי באמצעות בריתות. כך נוצרים, בין השאר, זיווגים מפתיעים ונפלאים כמו סנדור קלגיין ואריה, ליטלפינגר וסאנסה, בריאן ופודריק וג'יימי וברון. עושה רושם שהזיווג שנולד בסיום העונה הקודמת – ואריז וטיריון – עומד להיות אחד המוצלחים שבהם. מדובר בשניים מהמוחות המבריקים ביבשת. עם עזות המצח של השימדון והנכלוליות של העכביש, הם יכולים להגיע רחוק. עד לכס ממש. או לפחות עד מירין. ואם הם אמנם יגיעו בסופו של דבר לדאינריז, אפשר יהיה להתחיל לצנן את השמפניות. טיריון ודאינריז זה הפאואר קאפל הכי חזק שאפשר לדמיין בווסטרוז. עם ואריז בתפקיד ראובן אדלר, אי אפשר יהיה לעצור אותם בדרך לכס הברזל.
לדאינריז – המועמדת של ואריז לכתר – יש בינתיים צרות משלה. מתברר שמסע הכיבושים הקליל למדי שלה בערים החופשיות מתחיל להיתקל בקשיים עם כניסתה לפוליטיקה המקומית. האדונים של מירין לא מתלהבים מהסדר החדש ורוצים להמשיך במסורת "בורות הלחימה"; בני ההארפי מתנקשים בבלתי הטמאים; הבלתי טמאים מסתובבים בבתי זונות; דרוגון, הדרקון שסיבך את דאני כשהרג ילדה, נעלם; ושני אחיו כמעט צולים את אם הדרקונים כשהיא מנסה להתקרב אליהם. דאני נראית כעת אנושית ופגיעה מאי פעם – אם זה בחדר המיטות, שבו היא מאבדת פאסון ונותנת לדאריו להשפיע עליה; ואם זה בקטקומבה בה כלואים הדרקונים, ממנה היא נמלטת כל עוד נפשה בה. ואריז מרעיף שבחים על דאינריז ("שליטה שנאהבת על ידי מיליונים עם צבא חזק ושם המשפחה הנכון") ומאמין שהיא יכולה לשלוט בשבע הממלכות, אבל בינתיים היא בקושי מצליחה להשתלט על שלושה דרקונים.
למי יש יותר כבוד
אלה חדשות טובות עבור סטאניס באראת'יאון. הוא עדיין מאמין שבכוחו לכבוש את הכס. צריך להגיד לזכותו של סטאניס שהוא בהחלט הולך ומבצר את מעמדו כמועמד ראוי לכתר – בוודאי כל עוד מליסנדרה זורה אימה לצידו – אבל לא הייתי שם עליו אפילו דרקון זהב אחד. בינתיים הוא שם עין על הצפון ומבקש להדיח את רוז בולטון. גם סטאניס מבין ש"משחקי הכס" כרוכים בבריתות, והוא מנסה לכונן אחת כזו עם מאנס ריידר – פעם המלך שמעבר לחומה, היום האסיר שעמוק בבוץ. אולם לריידר יש כבוד, משום מה, מה שהופך אותו לקורבן המרכזי הראשון של העונה. ומי שבאמת שומר על כבודו ומונע ממנו לעלות בזעקות שבר השמימה הוא ג'ון סנואו, שנועץ חץ בליבו.
אני רוצה להניח את ההימור שלי כאן ועכשיו: ג'ון סנואו ילך עד הסוף. אני לא יודע למה, אבל ג'ורג' ר. ר. מרטין ויוצרי "משחקי הכס" אוהבים אותו. אולי כי למרות הנטייה הרצחנית שמגלה הסדרה כלפי גיבורים טובים קלאסיים (כמו נד סטארק ורוב סטארק), "משחקי הכס" בכל זאת צריכה את הגיבורים האלה – אנשים שמצליחים לשמור על קוד מוסרי נאות בעולם הכוחני, הפראי וחסר העכבות הזה. ג'ון סנואו הוא כזה, ואפשר לראות אותו גדל והופך למנהיג כמעט לנגד עינינו. מהכבשה השחורה של משפחת סטארק, לרוב סטארק לעניים, למועמד מוביל להנהגת משמר הלילה. וחוץ מזה, הוא הוסיף השבוע עוד גולגולת לחגורה. עם 17 הרוגים, הוא כבר נושף בעורפו של ברון – הקוטל הבכיר בסדרה. בינתיים הוא תקוע בין סטאניס למשמר הלילה לפראים, אבל אם אחת מהאחיות סטארק תגיע יום אחד למאבק על הכס, היא תצטרך את החרב של אחיה הממזר לצידה.
פרקי הפתיחה של "משחקי הכס" הם לא הפרקים שמפילים אותנו בדרך כלל מהספה. לרוב הם נועדו לחבר את הצופה לסיום העונה הקודמת, להציב את הדמויות במקומותיהן, ולהכיר פרצופים חדשים. השיא של פרק פתיחת העונה השנייה היה כניסתו למשחק של סטאניס היבשושי, בשלישית פגשנו לראשונה במאנס ריידר, וברביעית הכרנו את הנסיך אוברין. בפרק הפתיחה של העונה החמישית לא הייתה לכך מקבילה (בעיקר משום שלא הגענו עדיין לדורן והתוודענו לשושלת מרטל), וגם שום דבר מסעיר באופן יוצא דופן (אחרי שראינו טייס ירדני נשרף חיים ע"י דאע"ש, קצת קשה להתרשם כשזה קורה לדמות בדיונית). במקום זאת, קיבלנו קצת מהכל: את ג'ון סנואו וסטאניס, את סאנסה וליטלפינגר, את סרסיי וג'יימי, את טיריון, את דאינריז. אם מתעלמים מבראן (וזה די פשוט להתעלם מבראן, שממילא לא יופיע בעונה הזו), חזרנו כמעט לכולם. רק פרצוף אחד חסר לנו, והוא חסר לנו מאוד; האם יכול להיות שחיכינו עשרה חודשים לעונה החדשה של "משחקי הכס", ולא קיבלנו אפילו ד"ש מאריה סטארק?
בקרו במתחם "מלכים ודרקונים" לעוד כתבות על העונה החמישית של "משחקי הכס".
ועוד כמה עניינים על הפרק:
- ברוך השב, לנסל לאניסטר. בן דודה של סרסיי הפך ל"דרור" (Sparrow) - מעין נזיר של דת השבעה. נראה שסרסיי עומדת להתקרב למסדר, ולאו דווקא ממניעים רוחניים. כולנו יודעים מה קורה כשדת ופוליטיקה מתחילות לרחוץ זו את ידי זו. זה ייגמר בעשרות אלפי מאמינים שמסרבים להתגייס למלחמה בצפון.
- אחרי שדאני השתכנעה, כך נראה, להחזיר לחיים את מסורת בורות הלחימה, אפשר להבין איך סר ג'ורה מורמונט – שנראה בטריילרים על תקן ספרטקוס – מתכוון לקנות בחזרה את מקומו בפמליית המלכה. גו ג'ורה.
- גם ואריז וגם בייליש הזכירו את "שם המשפחה הנכון". הראשון שם את הכסף שלו על הטארגאריינית, השני – על הסטארקית. מוחות גדולים ונכלוליים חושבים דומה, והקרב בין שני הקולגות-צ'ילבות הללו יהיה מפואר לא פחות מהקרב על החומה.
- וחוץ מאריה, לא שמענו מילה גם מת'יאון והבולטונים. אני מקווה שכאשר נשמע מהם, זה יהיה צווחת הכאב של רמזי. הצפון הזה לא מספיק גדול בשביל שני סנואוים (אפילו אם רמזי חושב שהוא בולטון).
- יחסית לסדרה שנודעה בין השאר בזכות נדיבות בסצנות סקס ועירום נשי, מעניין שהאקט המיני היחיד בפרק הפתיחה הציג את לוראס טיירל עם מאהב. מצד שני, קיבלנו גם עירום פרונטלי של זונה מירינית. אף אחד לא יכול להרגיש מקופח. זתומרת, חוץ מאריה.
תתעלמו ממני, אני רק הדמות הכי טובה בסדרה הזאת | צילום: macall b polay, יחסי ציבור
העונה החמישית והחדשה משודרת בימי שני, בשעה 04:00 וב- 22:00 בערוץ yes Oh וב-yesVOD