העונה החמישית של "בית הקלפים", על כל הטוויסטים, התהפוכות והרציחות המופרכות, יכולה להסתכם במשפט אחד: הקקי פגע במאוורר. הביטוי המוכר, שמתאר מצב בו כל הצרות נוחתות על הראש בבת אחת, נאמר על ידי אחת הדמויות בעונה החמישית של "בית הקלפים", ולא בפעם הראשונה בתולדות הסדרה המלודרמטית. לכאורה מדובר בעסקים כרגיל, בסדרה שבה הצרות נוחתות על ראש הדמויות בכמות נדיבה כבר מהרגע הראשון, אך הפעם נראה שהביטוי מתאר את הסדרה עצמה, ולא רק את מצבן של דמויות המפתח. העונה החדשה, עם חילופי התפקידים בצוות הכותבים (השואו ראנר הוותיק בו ווילימון עזב, והוחלף במליסה ג'יימס גיבסון ופרנק פוגלייס), מדגישה את מה שההפקה היוקרתית ניסתה עד כה להסתיר - "בית הקלפים" תמיד הייתה סדרה מחורבנת, עכשיו רק הביאו מאוורר.
למרות צוות השחקנים האיכותי בראשות קווין ספייסי ורובין רייט, הדיאלוגים הדרמטיים והצילום האפלולי, העלילה של סדרת הדגל של נטפליקס סבלה כבר מהעונה הראשונה מבעיית מופרכות קשה. פרנק אנדרווד, שהתחיל את הסדרה כפוליטיקאי ממולח אך בינוני ולא פופולרי, הפך בהרף עין לנשיא ארצות הברית, בעזרת כמה תחבולות, רצח או שניים וקצת חנופה בריאה. במקום להיכנס לעומק התככים והטינופת מאחורי הקלעים בוושינגטון, יוצרי הסדרה התאהבו בטיפוס המהיר לצמרת, כשבסוף העונה הראשונה הופך אנדרווד לסגן נשיא ובסוף השנייה הוא כבר דופק בעוצמה על שולחן הנשיאות בחדר הסגלגל.
הציפיות לדרמה פוליטית אפלולית ואיכותית התבדו, וצופי הסדרה נאלצו להסתפק במשחק הסולמות והנחשים ההפכפך, שהלך והרחיק לכת עם כל עונה חדשה. היוצרים החליטו ליישם את משנתו של קרמבו מ"מבצע סבתא", כשהתחילו הכי מהר שיכלו, ואז לאט לאט הגבירו את הקצב. אך לאן עוד אפשר לטפס לאחר שהפכו את פרנק לאיש החזק בעולם כבר בסיום העונה השנייה? התשובה שלהם היתה עוד – עוד השתלטות על מוקדי כוח, עוד טוויסטים מוגזמים, עוד רציחות, עוד פרנק וקלייר אנדרווד נגד כל העולם.
בעונה החמישית (המשודרת ב-yes Oh, ימי ה', 22:45, וזמינה במלואה ב-yesVOD), הקצב המסחרר התחלף באובדן שליטה מוחלט על ההגה. מבלי להסגיר פרטים מעלילת העונה, נציין רק כי מניין הנרצחים מגיע לשיא חדש, הנשיאות עוברת מיד ליד כל שני פרקים, והסכינים ננעצות בתדירות שלא היתה מביישת את "לוגאן-וולברין". במקום להקדיש את הזמן הראוי למהלכים הפוליטיים המתוחכמים של הזוג אנדרווד, התככים והתחבולות הועמסו זה על זה עד שהפרטים הקטנים כבר אבדו, וכל שנותר הוא שכבה עבה של טינופת המכסה את הכל.
יותר מכל, העונה החדשה נראית כמו ספרות מעריצים אינטרנטית שמצאה את דרכה למסך הטלוויזיה, או כמו פרודיה בסגנון "פי אלף יותר 'בית הקלפים'". הבעיה היא ש"בית הקלפים" כבר הייתה מספיק מוגזמת ומתחנפת לקהל עוד לפני כן, ומדרמת איכות מלודרמטית מדי אך מהנה, היא הפכה סופית לאופרת סבון זולה וצעקנית. החנופה לקהל מתבטאת בראש ובראשונה בהגדלת תפקידה של קלייר אנדרווד בקו העלילה המרכזי, לאחר שבעונה הקודמת כבר דחפה את עצמה למועמדות לתפקיד סגנית הנשיא, היא ממשיכה את מעורבותה הפוליטית והופכת לגרסה הנשית והגבוהה של פרנק. חלק מהצופים אולי ישמחו על הגדלת זמן המסך של רייט, אך כותב שורות אלה כבר עייף מזמן מלחישותיה המאיימות והבעותיה הקרות והמדודות של השחקנית הוותיקה.
צמד השואו ראנרים שנכנסו העונה לתפקיד עמד מול בעיה לא פשוטה, אותה בעיה שאולי גרמה לקודמם בתפקיד לעזוב את הסדרה: מנות האנדרנלין הגבוהות שסיפקו העונות הקודמות לא הותירו קלפים נוספים לשליפה מהשרוול, וכל שנותר הוא למחזר את אותם מהלכים ורעיונות. לנוכח המיחזור הברור לעין, כדי לשמור על מידת הריגוש הגבוהה גם בעונה החדשה, הם לא מניחים באלגנטיות את הקלפים הישנים על השולחן, אלא מטיחים אותם בעוצמה בפרצופו של הצופה. כל מה שנראה ליוצרים כאילו משך את הצופים לסדרה, שוכפל שוב ושוב והוגבר לעוצמה לא נעימה. הנאומים המעושים ומשפטי המחץ הדרמטיים השתלטו על הסדרה, עד שלא נותרה פיסת דיאלוג שגרתי אחת.
העלילה כאמור נטשה את החיבור הרופף למציאות, וכאשר במציאות יושב על כס הנשיאות דונלד טראמפ, היכולת ליצור בהצלחה דרמה פוליטית מופרכת יותר מהעולם האמיתי כמעט מעוררת השתאות. לאור הכיוון שאליו הלכה "בית הקלפים" בעונות הקודמות, המהלך היחיד שיכול היה להציל אותה מהפיכה לבדיחה היה דווקא האטת הקצב המהיר של העלילה, והתעכבות יותר מעמיקה בדמויות ובעולם האפל של החדרים האחוריים בבית הלבן. במקום זאת, הסדרה שהתיימרה לחשוף בפנינו את עומק השחיתות והטינופת במסדרונות השלטון, אספה את כל הצואה שהצטברה במהלך העונות הקודמות, ופשוט זרקה אותה בחדווה על מאוורר התקרה, וכל שנותר לצופים הנאמנים זה ללכת לקרצף את עצמם במקלחת.