תחרות  מלכת היופי יטאייש איינאו (צילום: חדשות 2)
איינאו. ברכות | צילום: חדשות 2
סוגיה אונטולוגית: אם יש טקס מלכת היופי בזמן משחק מכבי-בית"ר, האם מישהו שומע אותך נופלת מהספה? התשובה היא לא, אבל אתם לא חייבים לענות עכשיו. אתמול בערב קיים שבועון "לאישה" את טקס מלכת היופי של ישראל זו הפעם ה63, מה שמעורר בהכרח את השאלה – לא חלאס כבר?! ובכן, גם כאן כנראה שהתשובה היא לא.

בנוהל הטקסים הרגיל נפתח הערב בצעדה הלוך-חזור של המועמדות על הבמה בחיוך אקסטטי אולם בלא מטרה ברורה. זה נראה כאילו יש ארבעים מהן, אבל הן בעצם רק עשרים; הן פשוט הולכות ממש מהר. מטרת הערב המוצהרת, על פי המנחה הממלכתית מורן אטיאס: למצוא את "האישיות שהופכת אישה יפה להכי יפה". ברור. כדי לברר את הסוגיה נשלחו המתמודדות למשימות כמו להצטלם בשמלות ערב בגן החיות הלימודי, או לאסוף אלף בקבוקי פלסטיק בשלוש שעות.

בשנים האחרונות לקח הטקס, בהתאם לרוח התקופה, פניה חדה לכיוון הריאליטי. התוצאה הייתה פאנל שופטים שהדבר היחיד שמאחד אותם הוא העובדה שהופיעו פעם בטלוויזיה, שואלים את המתמודדות שאלות קורקטיות ומיובשות ("האם את יצירתית, ואיך?") אבל אחרי זה מלרלרים עליהן מאחורי הגב ("אני לא הייתי מעביר את שיר הלאה!!") ולבסוף מארגנים אותן בפוזיציית תמונת מחזור ומנפים חצי מהן לרקע צלילי קוורטט מיתרים דרמטי.

מלכת היופי
מנהיגה בביקיני
בקיצור, מה נשתנה הטקס הזה? שעכשיו מדובר בחיפה'ז נקסט טופ מודל, כולל הסכסוכים הפנימיים ושיגור החבר היישר לתוך צילומים "אינטימיים" עם דוגמן זכר, אוי הברוך. אבל בשביל שנזכור שאנחנו עדיין בקוזה נוסטרה השנתית של מרים נופך-מוזס, בין קטעי הוידוי החושפניים ("קמנו בשלוש, אני מותשת") עדיין ממוקמים הפריימים הקפואים והמביכים על הבמה ובתוכם פינג-פונג שאלות תשובות שגורמים לשאלון של קופת חולים להיראות כמו רומן של פרוסט ("את שחקנית בנשמה, אבל העולם הוא לא במה. איך את מתמודדת עם זה?").

בואו לפייסבוק שלנו!

בעולם שבו ייצוג הנשים במדיה כל כך סקסיסטי, תחרות מלכת היופי אפילו לא מצליחה להעליב אותי. עם כל הרצון הטוב וההתעללות במתמודדות, לעזאזל, לא קורה שם כלום. אפילו ניצחון דורסני אין שם: נערת היופי עשרה, מלכת החן, נערת ישראל - אין מפסידות בסיפור הזה. אלא אם כן אתן בעניין של כבוד, ואז כולן מפסידות.

אבל נשים רגע את הציניות בקלאץ': ייטאייש איינאו, או בכינויה טיטי, היא מלכת היופי הנכנסת של ישראל, וזה בכל זאת ממתיק את הגלולה המרה-משהו של הטקס המיושן והמגוחך, כי יש כאן אמירה פוליטית – בעיקר לאור העובדה שהצעירה האתיופית בחרה שלא לעברת את שמה. הלוואי רק שזכייתה לא הייתה מקפיצה לי את הרגע הצורם ביותר בטקס, בו היא הצהירה בחיוך שתמיד הייתה מנהיגה, ממועצת התלמידים ועד שפיקדה בגיל 19, כקצינה צעירה, על 80 חיילים, והקהל הריע ומחא כפיים – וכל הזמן הזה היא הייתה בביקיני.