לתכנית "הפנים האמיתיות של הסלאמס", בה הביא אמש (ב') אמנון לוי את סיפוריהם של תושבי השכונות העניות ביותר בישראל, הוזמנו שר האוצר כחלון, שר הבינוי והשיכון יואב גלנט ושר הפריפריה אריה דרעי. בעוד שהראשונים חששו להגיב לתיעוד המטריד בשידור, האחרון דווקא קפץ על ההזדמנות. כך יצא שבמעין רקורסיה טלוויזיונית, צפינו בדרעי צופה בתושבי השכונות האומללים דרך מסך מחשב, מחכים לרגע שבו יפסיק לתרגל פרצופים חמורי סבר אל מול המצלמה ויידרש להגיד מה הוא מתכוון לעשות עם מה שראה.
"הפתרון הוא תכנית אב", "ניקח עכשיו את מיטב האנשים ובעלי המקצוע", "זה לא מהיום למחר", "צריך להיות חכם ולא צודק", ירה לבסוף דרעי בלהג טיפוסי. לוי, שידע להקשות בשאלותיו על המשנה לעיריית תל אביב ארנון גלעדי בנושא שכונת הארגזים, נהג עם דרעי בסלחנות יתרה. כך למעשה "הפנים האמיתיות" חטאה פעמיים: תחילה, כאשר הושיבה את דרעי לצפות באנשי השכונות לצד לוי במהלך כל הפרק, כאילו היה מדובר במעין "מומחה לעניים" ולא באיש ציבור שצריך לתת את הדין על מצבם; ושנית, כאשר חששה להלום בנציג השקופים מתוך כבוד קולגיאלי (דרעי, הרי, נתפס כשותף למאבק). דווקא חולדאי, שמסיבות מקוממות מתחמק באופן סדרתי ממפגש עם תושבי שכונת הארגזים, משמש עבור לוי כמטרה נוחה. האיש שאליו צריך להפנות את השאלות בנושא השקופים הוא נציגם - מה עשה דרעי למען העניים מאז כינונה של הממשלה?
התשובה היא, כידוע, לא הרבה. הטענות כנגד דרעי שגורות בשיח הציבורי: הוא כבר לקח שוחד על חשבון ציבור הבוחרים שלו, והכשיר לאחרונה את מתווה הגז בעצם התפטרותו ממשרד הכלכלה. דרעי, שהבטיח שללא העברת חוק מע"מ אפס על מוצרי יסוד לא ייכנס לממשלה, איכזב גם בגזרה הזו (לאחר משא ומתן מול כחלון, נראה שמע"מ אפס יוחל רק בתחבורה הציבורית). גם תכנית האב שעליה דיבר אמש בטלוויזיה, אם יורשה לי לנחש (וההיסטוריה תשפוט), לא תצא לפועל.
אך שום דבר מאלה לא יצליח לפגוע בתדמית המהפכן המזרחי שאימץ לעצמו. זאת מכיוון שמתחת לזקן ולביגוד המסורתי מסתתר הפוליטיקאי הפוסט מודרני המחונן ביותר בפוליטיקה הישראלית, אשף ההיפר-פוליטיקה אם תרצו, המבין היטב, יותר מכל אחד אחר, שאנו חיים בעידן הנשלט על ידי דימויים. התהדרותו בשם "מכלוף", לדוגמה, הראתה באיזו מיומנות דרעי דובר את שיח הזהויות המקדש צורות מדומיינות של אחווה (מה לדרעי העשיר ולמקופחים?) על חשבון סולידריות ממשית (פח שבו נפלו, באופן אבסורדי למדי, גם כמה חילונים בעלי אג'נדה חברתית). בסרטוני השקופים המפורסמים השתמש דרעי בדימויים גסים ושטוחים של עוני ("ילדים שהולכים לישון עם דמעה של רעב וקמים בבוקר עם בטן מקרקרת"), על מנת לשוות לעצמו תדמית של מהפכן, כאשר בפועל הוא בוגד בה פעם אחר פעם.
ב"פנים האמיתיות של הסלאמס", כמו בספקטקלים טלוויזיוניים אחרים העוסקים בסבל אנושי, יוצא שהמוסריים ביותר הם הצופים המצקצקים אל מול המסך וחוזרים לארוחת הערב שלהם עם מידה של מועקה. כחלון, גלנט וחולדאי, שמיאנו להשתתף בתכנית, אמנם בגדו בתושבי השכונות בדרך שלהם - אך זהו דרעי, שהגיע רק כדי לעשות עליהם את הסיבוב האופייני, שהתגלה פעם נוספת כציניקן הגדול ביותר בפוליטיקה הישראלית.