כבר כמה שבועות שבסיום כל פרק של "דייט בחשיכה" אנחנו מוצאים את עצמנו מתנצלים בפני כל אישה שנקרית בדרכנו. רגע לפני שנהפוך לזן שלם עם מודעות עצמית של שטיח, יצאנו לבדוק כמה מדויקת ההקבלה בין התדמית בטלוויזיה למציאות
אתה עילג? חייזר? בתול? כל התשובות נכונות?
לטוב וגם לרע (טוב, על מי אני עובד? בעיקר לרע) הטלוויזיה שלנו היא מכרה זהב לאנתרופולוגים. רגעים קפואים בזמן של העדפות תרבותיות נעולים בתוך קופסא, שאותה ניתן יהיה לפתוח בעוד עשרות שנים כדי להבין איפה הכל השתבש. הבעיה הגדולה עם העניין הזה היא שלא נהיה שם בעתיד כדי ללמד סנגוריה על עצמנו, לא נוכל לצרוח "אובג'קשן" ולמנוע מהבלתי נמנע להתרחש. ולפי ההיגיון הזה, אין שום דבר שימנע מחוקר רנדומאלי להיתקל בתופעת "דייט בחשיכה" ולקבוע שבדיוק כאן התחיל תהליך רגרסיה מצער, שהחזיר את המין הגברי לשורשיו הקופיים.
בין ראיין גוסלינג לטרול מערות
מה בת 30? הגבול שלי זה 12
שלא יובן לא נכון, דייט בחשיכה בהחלט עושה את העבודה ומספקת אסקפיזם מהנה מאד להמונים. המגבלות של פריים טיים טלוויזיוני מצומצם לא מאפשרים לה לרדת לעומקן של מערכות יחסים, ומאלצים אותה להיצמד למאפיינים כמעט חייתיים של תהליך הזיווג האנושי: חושים מוגברים ורושם ראשוני. זאת גם הסיבה שבוגרי המרכז לאומנות הפיתוי, שרירנים וחסרי מודעות, יועדפו שם לנצח על פני מי שנתקלים בשילוב נדיר של פרקינסון ואלצהיימר בכל פעם שהם נאלצים לפתוח בשיחה עם בחורה.
אבל הבעיה בדייט בחשיכה מתחילה בפער הגדול שנוצר בין הנשים לגברים. נכון, חלק לא קטן מהמתמודדות רחוקות מלהיות דוקטורנטיות עם התמחות בתיאוריית הקוונטים, אבל גם ההסכמה שלהן לזרום עם מי שמתייחסים אליהן ברגישות שמתאימה לאצטרובל, לא מעוררת מחשבות על טיהור אתני כמו הפרטנרים שלהן: גברים עם פתיחות מחשבתית של אייתוללה, יכולת שיפוט של הומלס עם הרעלת אלכוהול, מראה של טרול מערות והערכה עצמית שנעה על סקאלה שבין ראיין גוסלינג לזאוס.
ניפגש על המרפסת
אפשר גם אחרת | צילום:
צ'ינו פפראצי
הפספוס הראשון של בחירות הליהוק האלה הוא החזרה של הסטטוס קוו בין נשי לגברים שנים ארוכות לאחור, ימים שבהם צד אחד מישש בחוסר עניין והשני עודד אותו בצחקוק חינני. כל זאת בזמן שהמציאות הפוכה לחלוטין: נשים מעולם לא היו חזקות יותר, בטוחות יותר ודומיננטיות יותר במערכות יחסים. הפספוס הגדול עוד יותר הוא בזיהוי הגבר של העידן החדש, זה שהופך יותר ויותר לצד שמשפיל עיניים ונדרש להוכיח את עצמו. לא במקרה כמות הרווקים מעל גיל 30 היא הגדולה ביותר אי פעם, גם אם רובם ימהר לספר לכם שהם בסך הכל "נהנים מחיי החופש".
אז כן, גבירותיי וגבירותיי, מפיל רייטינג עד כמה שזה נשמע, רובנו לא רואים בחתונה עונש מוות, לא מודדים אתכן לפי טוהר הגזע ולא חושבים ששילוב של הורדת חולצה, חבטות על החזה ונהמות הם שובר קרח לגיטימי. זה אולי לא מצ'ואיסטי, לא שחור ולבן ולא חד משמעי כמו סיום פרק בדייט בחשיכה, אבל בינינו? אחרי מה שהעונה הזאת עשתה לנו עד עכשיו, היינו מעדיפים להציב דווקא את הגברים על המרפסת, להתגנב מאחוריהם בשקט ולתת דחיפה.
