לאחר הפסקה של שבוע, שנועדה לאפשר לילדיכם להשליך חתולים למדורות בכל רחבי הארץ בלי להפסיד אף פרק, אנחנו שבים לשבט דאנג שעדיין מתאושש מהדחתו של ג'מצ'י. "נשארתי עם הצעירים", מסכם בוקי ואי אפשר שלא לתהות - בת כמה הוא חושב שמיכל זוארץ? בוקי ממשיך להתפשט מול חברי השבט, לספר על השפשפת של עצמו, להסביר כמה הוא לוזר ולהרוס לכולם תוך כדי ניסיונות לעזור. מה שמדהים זה שעם כל זה, הוא עדיין מצליח להיות פחות מעצבן מאיתי - הכנס כאן בדיחת ציוויליזציה על התור בבנק - שגב.
בטיניום המצב קשה אפילו יותר. ענת הראל מקבלת פרספקטיבה חדשה על החיים ומבטיחה להתייחס אחרת אל ההומלס המלוכלך שליד ביתה (למה לטנף ככה על ליטל שוורץ?) וחמור מכך, פרסטר כופה על כולם שיעור אימפרוביזציה שיום אחד בטח יסייע לו בהצגת היחיד שלו בפסטיבל עכו. עזאם לא מת על ההווי, ובצדק, עם כל הכבוד לסדנאות הפסיכודרמה של פרסטר, הוא לא ישב בשבי שמונה שנים בשביל להביך את עצמו. הוא נסע ל"הישרדות" בשביל זה.
משימת הפרס נראתה מתישה במיוחד וכללה מים, קשירות, כיסויי עיניים והמון צרחות, או כמו שענת הראל קוראת לזה - פילאטיס מכשירים. על הדרך היא פותחת חזית נגד ענבל גבריאלי, שנאלצה להוביל את הראל מויאל ועזאם עזאם בעיניים קשורות אל עבר גיגית תירס, או כמו שאצלה קוראים לזה - בוררות. אי אפשר להתעלם מניצוצות הריליישנשיפ בין אנה לתורג'י, שאם רק ירצה יוכל להיות עיוור נהדר - איזו שליטה, איזה רוגע, כמה סמכותיות. לא פלא שטיניום מנצחים את האתגר וזוכים בשמן, קמח, נוטלה וגרגרי תירס, שמהם יוכלו להכין פוקפורן ולאכול אותו אל מול הסרט שהראל מויאל חי בו.
אבל רגע, נגיע לזה. לפני כן חייבים לעשות עצירה קצרה בבקתת המשא ומתן, המקום שבו נחרצים גורלות על קנקן וודקה תפוזים ואבטיח עם בולגרית. או לחילופין, המקום שבו ענבל גובה מדי שבוע פרוטקשן מדאנג. לאחר שבטיניום כולם נועצים זרתות בנוטלה לזכרה של אביבית בר זוהר, ענבל נשלחת לרמוס את אושרי כהן. היא מצליחה, למקרה שלמישהו היה ספק, ואפילו גורמת לו להאמין ש"שליש לנו ושני שליש להם זה כמו חצי חצי". היה חשוב לאושרי לצאת הטוב והנחמד, אבל הוא יוצא בוקי. כנראה שאחרי כמה ליצ'ים פחות דחוף לו להביא נוטלה לחברים, אבל אם הוא היה רואה את העונה הראשונה של "הישרדות" הוא היה יודע שלא משנה מה, לא חוזרים לשבט בלי ברזנט. כל דור ודור חייב לזכור את אלכס מץ.
ואז הראל מויאל מתחרפן. שנים במג"ב (וקיץ עם צביקה הדר) גובים את מחירם ובאישון הלילה הוא לוקח את עזאם בחשאיות לצד ואז מודיע לו בקול רם כדי שכולם יתעוררו, שהוא הולך להדיח את תורג'י. מתברר שמויאל בטוח שקיימת קונספירציה, שכולם חברו לברית נגדו ועומדים להביא לו את סקעת לאיחוד ולהשאיר אותו באמצע הלילה בכפר (תאילנדי). והנה, המשחק מתחיל. לא עוד טולולומים והעלאת זיכרונות מפסטיגל גיבורי על, אלא תככים ומזימות. איזה מזל.
בהתחלה תורג'י עוד מנסה להתנגד. בניגוד למויאל שנשאב לתוך המשחק וכבר מגיע מוכן עם קלישאות ה"אני אמיתי!", הוא עוד חושב שהם בחזרות שהשתבשו להצגת חנוכה. מסתבר שהוא רצה לעשות הכל באהבה, חן, חסד ורחמים, הוא בכלל מתבייש לקחת חלק בשיחות כאלה. הוא בטוח שבגלל שהם סלבס הם מעל כל זה, "זה לא לרמה שלך, אתה בן אדם מוכר!", הוא אומר למויאל, כאילו שבניגוד לפשוטי העם שיכולים להתדרדר לכדי ריבים על קוקוסים, הם כסלבס צריכים להפגין אצילות, אחדות שבטית ושירת קומבייה מסביב למדורה. זה לא רק הראל מויאל שחי בסרט, זה תורג'י שלא מבין שזה שהוא מפורסם לא אומר עליו כלום מעבר לכך שהפרצוף שלו מוכר. אבל זה בסדר, זה שיעור גם בשבילו. מהר מאוד אנחנו מגלים שהוא במשחק יותר מכולם שם. הוא אפילו מוכן להקריב משימה בשביל להעיף את מויאל.
חברים, חסינות שוב על הפרק. הפעם הבנות צריכות לנסות לא לטבוע בזמן שבוקי ואיתי שגב רבים. בוקי, שאם ב"הישרדות" לא יצליח לפחות יוכל לשריין ג'וב בעיריית קריית מלאכי, טורח לשגר אל עבר נטלי דדון הערה סקסיסטית. היא רואה בכך עילה לספר שוב שהיא דוגמנית. האם האלמונית יוליה פלוטקין נשכחה בתוך מיכל המים? ייתכן, היא לא הוציאה מילה כל הפרק. די ברור שאם תורג'י לא היה יושב בצד טיניום היו לוקחים חסינות, אבל הוא מעדיף לחטוף גול עצמי כדי להדיח את הנמסיס החדש שלו. אולי כרגע עושה רושם שהתרגיל המסריח הולך להצליח לו, אבל ההיסטוריה כבר הוכיחה שלא נפטרים מהראל מויאל בכזאת קלות. אז שימו נר על החלון, ביצ'ס.
הציטוטים:
"זה צריך להיות משא ומתן חברי ומחבק" (תורג'י. לאיזו סדנת מוטיבציה אתה חושב שהגעת?)
"אני בגיל 49 צריך להגיד טולולום?" (עזאם, חוץ משם ומספר אישי לא תוציאו ממנו כלום)
"זה שתורג'י ישב בצד זה לעג לרש, נבזות, איוולת" (גבריאלי מכינה את הקייס)
"הראל, כדור היה מאוד עוזר לו" (ענת על מויאל. איפה ד"ר רבינוביץ' כשצריך אותו)
"ניתן לקהל בבית להחליט" (מויאל, בטוח שהוא ותורג'י הגיעו לשלב הדואטים, אבל לא מבין לאן נעלם מיטלמן)
"לא לירוק הכל ביחד, לירוק בשפריץ" (איתי שגב. בפעם הבאה שיבלעו)