אח, איזה פרק סטנדרטי שכלל לא שיחק לי במוח ולא הוריד לי 20 שנה מהחיים. בהתחשב בכך שיש לי גם רשרוש בלב ואני ניזון כבר שנתיים מתפוצ'יפס לארוחת ערב, שריינו לעצמכם את מחר להלוויה שלי – לשמחתם הרבה של כותבי הודעות הנאצה החמודים, שאת עצותיהם החלטתי להפנים ועל כן טור זה נכתב מדרכי לעזה. המעוניינים לשמוע פירוט בנושא מוזמנים לגלול למטה (יותר קרוב לחלק הזה בו אתם מקללים אותי), כי בניגוד לאיך שחונכתי, אני לא מרכז היקום והיו כמה דברים בפרק לפניי.
ובכן, אם כבר אנשים שכולם מתבאסים כשהם נכנסים לחדר, ג'ודי היא ללא ספק אשת הרגע. הדיירים מחכים לראות מי חוזר לבית, עדן או אנדל, והמומים לגלות שזוהי דווקא הנורווגית המנודה. חמימו, הראשון לראות אותה, מכריז בשמה באותו טון השמור לזה בו מבשרים לחולים כי הם עומדים למות או לאביחי שאמו הגיעה לביקור, והשאר מגיבים בהתאם – בדממה עצובה שמופרת רק על ידי הבכי של שני. כאילו, אפילו ג'ודי עצמה עצובה. "אנדל איחל שהוא זה שייצא כדי להיות עם עדן", היא משחזרת את הרגעים ההירואיים האחרונים משדה הקרב, כשהיחידי ששמח זה שרון – ששוב מצליח "להדיח" דייר שסימן על הכוונת. במקום שני הייתי חושש, אפילו לליאור סושרד ולזיגי אין יכולות כאלה.
אבל עוד לפני הגעתו של החייזר הירוק שאני יכול לקרוא לו היום קולגה, זהו דווקא השד העדתי שקופץ לביקור בבית האח. הו תודה לך באמת אדוני, בסך הכל עונה שהחלה עם שני אתיופים, סלקטורית (סליחה, אשת יח"צ) ובן של פנתר שחור, יופי שנזכרת להגיע שבועיים לפני הסוף, עוד קצת איחור והיית המחזור של שרית חדד. זה קורה לאחר שמעיין ואורנה מאשימות את שני בכך שהיא לוקחת לעצמה יותר מדי זמן במקלחת והיא בתגובה מכנה אותן צ'חלות – מילה שהדיירים לא בדיוק יודעים מה היא אומרת אבל הארומה שלה נשמעת מבזה, אז הם הולכים לאביחי אבן שושן שמפרש אותה מיד כ"פרענק, שוורצע". תודה על חלקך בפרק, אביחי.
החזית שנוצרת כתוצאה מכך בין שני למעיין אמנם קצרה ומסתיימת בהתנצלות הדדית, אבל זו שבינה לבין אורנה, שמתלקחת באיחור ניכר, כבר עולה לטונים גבוהים והאשמות קשות. אבל באמת שאין מה להתעכב על הריב הזה, הוא בסך הכל עוד פרק בדברי הימים של השתיים, שהטריגרים לריבים שלהן בשלב זה מאולצים עוד יותר מפירגון של אחות חורגת לקולגה. מה גם שכמה כבר אפשר להזדהות עם מישהי שמאשימה דיירת בגזענות לאחר שהיא עצמה אמרה "סרטן אני אפילו לא מאחלת לערבים"? נסכם בזה שכינויים כמו צ'חלות אני לא מאחל אפילו לגזענים, אבל בחייאת.
והנה אנחנו מגיעים לחלק הכיפי של הפרק, הלא הוא השיבה הביתה של זיגי המוכר לכולנו מעונה 6, שמגיע הפעם מצויד בראייה חייזרית והגשמת מחשבות מפוקפקת משהו. בהתחלה הוא עוד נשאר חיובי כשהוא מכניס לג'ודי תהלוכת אנשים עם מסיכת קרטון בצורת פניה לצלילי "היי ג'וד". מקריפ, אבל חיובי. גם עדן ואנדל, שיוצאים מהחללית בהופעה שלא הייתה מביישת ערב וודסטוק במתנ"ס אשדוד, מצליחים לחמם את הלב בעודם מביעים תמיכה בחבריהם לבית (וקצת פחות באויביהם). הם אף גורמים לחמימו ושני לבכות מהתרגשות, אבל איפשהו באמצע קריאת המחשבות של חמימו הכל משתבש.
זיגי, שהיכולת שלו לנתב שיחה למקום בו הוא חפץ מרשימה לפחות כמו היכולת של הפה שלי להתייבש מחרדה בשידור חי מול כל המדינה, גורם לחמימו לספר על הארבה שאכל במשימת הקודמת. על כן מיד נכנס לבית איש בתחפושת ארבה (חושבים שזה מוזר? אני עמדתי איתו במטבחון כמה דקות קודם. דמיינו את השתיקה המביכה בעולם), אחריו צבע עם מיכל ורוד מג'נטה בידו, ואז אמא של חיים האורגינלית. בבום אחד הדיירים הופכים למתקני תמי 4 אנושיים, ובצדק – באמת מדובר באחד הרגעים המרגשים, במיוחד בגלל הפריז בו הם נתונים שלא מאפשר לחמימו לפנות אל אימו. ואז היא יוצאת ובמקומה נכנס גבר ענק לבוש בפאה של סיה, שמחסל את האוכל שהשאירה ומסמל את שינוי הטון בהגשמת המציאות לדיירים – ממתנות שכולן טוב לביקורים בעלי אופי קצת פחות תמים, בלשון המעטה.
הביקור המפוקפק הראשון מגיע לאחר שמעיין אומרת לזיגי שמעניין אותה מה חושבים עליה בחוץ. החללית נפתחת ולחצר צועד אדם קטן ושפל, שאי אפשר שלא לשים לב להקרחתו העצובה ולהתרגשותו הפתטית, כזו שמאפיינת גיבורי מקלדת הפוגשים לראשונה מצלמה. הוא נכנס לחדר השינה של הדיירים, מציג את עצמו כ"אח חורג" ופוצח במסע עלבונות כשהוא מנצל את העובדה שהדיירים בפריז ואינם יכולם לענות לו. כמה קל להרוויח היום מספר דקות פרסום על גבם של אחרים, כמה נמוך אפשר לרדת. תשתה, תשתה מים נשמה, אתה אולי טוב מאוד בלדבר על שרון מאחורי הגב אבל עוד רגע והיית מוודא בעצמך הריגה מרוב לחץ כשהקראת את הקטע עליו.
וברצינות עכשיו, 30 שנה בן אדם עושה רק טוב, לא מדבר סרה, נחמד לכולם, נותן כסף להומלסים, ואז מגיע רגע טלוויזיוני אחד ומוציא אותו האיש הרשע במדינה. וברצינות על אמת עכשיו, מדובר היה בחוויה לא פשוטה בעליל לא רק לדיירים, אלא גם עבורי. אני יודע, יורה ובוכה, אבל יש לי הרבה מה להגיד בנושא ונדון בזה כבר לעומק כשתבואו לעשות עלי את הלינץ' כי פה זה לא כל כך הפורום. בינתיים אציין שלחלוטין למדתי סוג של לקח מכל העניין, ושהעיתונאי הקטן הזה בהחלט לא ישן בלילה. ועכשיו חזרה לעניינו.
אחרי מיני ריב שנוצר בין מעיין לג'ודי בו מעיין מאשימה אותה ביצירת הרושם שעושים עליה חרם (אוף מעיין, לא הבנת כלום), אכילת סרטים של אורנה (סליחה, אני יודע שיצאתי קצת רע מדי כלפייך) ורגע שמחה לאיד מוגזמת של שני, שמשום מה אהבה את ההשוואה שעשיתי בינה לבין קים ג'ון און (הופעת אורח: עומר, שמראה לראשונה אופי ומבקר אותה על התנהגותה), מגיע ביקור נוסף. אם לא מספיק שמאלן אחד שנכנס הביתה, הפעם מביא זיגי את אלדד יניב ואורטל בן דיין, שעושים לדיירים ובעיקר לשרון חוג בית. או במילים אחרות: חבר כנסת לשעבר יושב כדייר בבית האח הגדול מול מתמודד לכנסת אחר אשר מרביץ בו את תורתו, בעוד שבובת חייזר חגה סביבם. אכן, ארץ חדשה.
בעוד אלדד מדבר נגד שנאת השונה ועל הסכנה שבביטויים בסגנון "גאה להיות גזען", ואב"ד מאשימה את שרון בניצול ציני של אלאור אזריה למטרותיו, לא נראה שזה כל כך מזיז לשרון – שכל שיח פוליטי בבית גורם לו לשגשג. מה שכן, זה גורם לעומר להפגין אופי פעם נדירה נוספת ולצאת נגד שרון בנוכחותו – ועוד כשיש לו יכולת להגיב, שזה יותר מכל מה שאני אי פעם עשיתי. לקינוח, זיגי מקרין לדיירים את החיקויים שלהם ב"ארץ נהדרת", וכולם מפגינים הומור עצמי ונקרעים מצחוק. כולם חוץ מאביחי ששומר על ארשת פנים מבואסת, ספק כי הוא מבין שהוא הדייר הוותיק היחיד בבית שלא זכה לחיקוי, ספק כי הוא סתם מעדיף את "גב האומה".
זהו, עד כאן המהדורה המיוחדת והמוזרה עד מאוד של אח חורג. את שלב ההעמדות להדחה הפומביות כבר אשאיר לאחות חורגת, שתהיה כאן ביום רביעי בבוקר עם יותר מדי בשר שנתתי לה לירידות עלי. בבקשה תעבירו חלק מאיחולי המוות גם לה, סבבה?
אמרו:
"דן סתום ת'תחת שלך" (מעיין. אולי דברי הטעם של העונה)
"נושא השיחה שלנו הוא לא ריכול" (אורנה לשני. נכון, זה אופי השיחה. הנושא הוא שני)
"את לא אוהבת לראות מרוקאית פצצה לפנייך" (אורנה לשני. תחפושת לפורים הבא: שד עדתי סקסי)
"אני יצאתי עם מרוקאי שומר שבת" (שני לאורנה. איפה המדליות כשצריך אותן)
"גזענים אף פעם לא מנצחים" (אנדל לשרון. ובמשפט הזה הביא לו כנראה את הניצחון)
"יש מצלמות, זה מביך אותי" (עומר לשני. עיון בהגדרות הפורמט לפני הכניסה לבית היה עוזר)
"אין לנו שום קנאות ביחסים ואני לא יודעת על מה הם רושמים" (אורנה. פייק ניוז)
"היי אני אח חורג ויש לי טור ב-mako, באתי לספר לדיירים איך העונה נתפסת מבחוץ" (אדם שהיה צריך לחשוב פעמיים לפני)