3 דולר לחודש? דיסלייק
בנות משפחת קרדשיאן-ג'נר (קים, קיילי, קלואי וקנדל) הוציאו באותו היום אפליקציות אישיות שעולות מלא כסף. כלומר שלושה דולר לחודש שבשקלים, לפי השערים האחרונים, זה יוצא "פחח לכי חפשי". נושא התשלום הוא המעניין כאן, אבל לפני כן נציין שמדהים לגלות שהאפליקציות של קיילי וקלואי עקפו את זאת של קים, שניצבת רק במקום השלישי, ושקנדל בכלל לא נכנסה לדירוג מאה האפליקציות המובילות. אפשר לדבר על חילופי הדורות והעברת הלפיד בין קים לקיילי, אבל נסתפק בסירייסלי? קלואי? כמה עצובים החיים שלך מאחת ועד עשרה שקלים בחודש בשביל סודות האיפור של קלואי קרדשיאן?
מאחר והורדת האפליקציות היא בחינם אבל הכניסה לתכנים בהן עולה כסף, סביר להניח שמרבית המשתמשים, כמוני, נעצרו בשלב ההורדה. כי בכל זאת, לשלם בשביל לראות עוד מהנשים שנמצאות כל היום, ובחינם, בפייסבוק, אינסטגרם, טוויטר, טלוויזיה ומדורי הרכילות? בואו נסכים שיש תרמיות פירמידה משתלמות יותר. במסיבת העיתונאים הייחודית שכינסו הבנות הן הסבירו שהן רוצות האפליקציות יהיו אפיק תקשורת בינן ובין המעריצים שלהן, אבל בלי ה"שיח השלילי" שהן נתקלות בו לרוב בטוקבקים. כלומר מתחם נטול טרולים, שבו שאנשים ישלמו בשביל להגיד להן רק מה שהן רוצות לשמוע. זה מודל כלכלי כל כך מופרך שלכו תדעו, אולי הן עלו כאן על משהו.
הכפתור הנכון
אם עד עכשיו נהגתם להיתקל בפוסטים של מכרי פייסבוק מרוחקים החולקים בעצב את גסיסתו של סבם האהוב מסרטן ולהתלבט אם להשאיר תגובה (וללחוץ ישר על טרן אוף נוטיפיקציות, עם כל הכבוד לסבא) או לעשות לייק (שעלול להתפרש כשביעות רצון מהסרטן של סבא), פייסבוק החליטו לפתור לכם את הבעיה – כפתור דיסלייק! סוף סוף. מעכשיו תוכלו לדלג על המעשה האנושי שהוא ניסוח וואצאפ תנחומים ולהסתפק בלחיצת כפתור מכנית וקרה. למארק צוקרברג חשוב להדגיש שמדובר בכפתור שמטרתו להביע עצב ואמפתיה - משהו שיסמן לחבריכם הטבעונים שאל חשש, ראיתם את הסרטון האחרון שלהם ממגרסת האפרוחים ואתם זוכרים שהם נעלים עליכם בכל מובן.
אבל בהנחה שאתם לא מארק צוקרברג (כלומר עוברים את מבחן טיורינג) אתם בטח חוששים שאם אכן יעלה ככפתור קבוע, הדיסלייק רק ישלים את הפיכתו של פייסבוק לכלי אחד גדול של שנאה. הדיסים של חברים שיקפצו לכם בפיד יהפכו כל יום לעמוס במיני שיימינגים, תקריות דיפלומטיות וחסימות. אבל במחשבה שנייה, אולי זה דווקא הכפתור שירגיע אותנו קצת. פתאום, במקום לטרוח לעשות שר לצרכי שיימינג, אנשים יסתפקו בדיסלייק מזכך להבעת תרעומת. הרי הבעיה עם פייסבוק היא העדריות והדהוד המוגזם שהופכים כל פוסט שלא בא טוב ל"סערת רשת". כפתור הדיסלייק יתעל את הרגשות השליליים שלנו לכדי הבעת מחאה סמלית שלאחריה פשוט נמשיך הלאה בחיינו. דיסלייק, כי לא מכל דבר צריך לעשות דרמה.
במחילה, לא הצטמררתי
אם ביתכם טמא אך לבכם טהור, "הפייטן" שמשודרת בערוץ 20 אבל אני ראיתי ביוטיוב, יכולה לסגור לכם את הפינה של כיפור. כמו האירוויזיון – שמחה, צבעונית, קאמפית, הומואית ונוצצת, רק הפוך. כלומר אפרורית, מאופקת, קודרת ועם קובי אפללו. לאנשים שלא מבינים למה בר רפאלי מתלבשת כל כך חשוף בטלוויזיה פלוס הורידו לאייפון אפליקציית שופר. אחד אחד עולים הפייטנים, או אנשים שחושבים שהם כאלה (בהנחה ויש לכם את הכלים או העצבים להבדיל), להיבחן מול דוד דאור, אביהו מדינה, אפללו, מישהו בשם יחיאל נהרי ומנחה התכנית שהוא עודד מנשה (ניחוש: שרון גל עדיין היה תפוס).
כצפוי, רוב המתמודדים הם חובשי כיפה בני 24 עם ארבעה ילדים ומזכירים קצת את בועז מעודה אבל חוץ מזה, בטח תופתעו לשמוע, אין שום הבדל בין "הפייטן" לכל ריאליטי כישרונות אחר. המוזיקה המותחת לפני ההכרזות על העוברים היא אותה מוזיקה, סיפורי "סבא שלי מת" (בליעת רוק, פסנתר, דמעה) "והוא מאוד אהב את הפיוט הזה", הם אותם סיפורים, ואפילו שפת השיפוט זהה. "אתה יהלום מלוטש", "ריגשת אותי" ויציאות מרגוליות כמו "אתה שר מאוד מתורבת" ו"גרמת לי לגאות מלשון גאות". מדי פעם יש תזכורות קלות לכך שאנחנו בערוץ נישה עם זיקה ציונית בתכנית שפונה לקהל דתי, כשהמתמודד שעלה שלב מבשר לחבריו "עברתי בשעה טובה", או כשדוד דאור אומר "במחילה, אבל לא הרגשתי צמרמורת". או, נגיד, כשהשופטים מסתלבטים על גלגלצ כאילו היא איזה סמן היפסטרי קיצוני או כשמרגישים שמשהו חסר ואז נזכרים – אין פה בנות. בכלל. אבל חוץ מזה, "הפייטן" גנרית, מהוקצעת (בגבולות הלואו-טק) ומרגישה כאילו הייתה כאן תמיד. יש כאלה שיכנו אותה "תמימה" או "ערכית" (שמות קוד ידועים ל"משעממת") אבל זה רק בגלל ש"היי זה נראה ומרגיש כמו תכנית מלפני עשר שנים הלוואי ויודה סעדו יזכה בסוף" היה ארוך מדי.