להקות ציפורים בצבעים עזים מסתחררות בשמיים, אלפי דגים נעים כגוף אחד במימי אוקיאנוס, מתמרנים בין כרישים או מצטופפים תחת כנפיו של חתול ים עצום, תקריב על קרב בין ערצבים. לא, סליחה, זו הזדווגות. לביאות דוהרות בעקבות אנטילופה ,והכל בליווי קריינות במבטא בריטי שמספקת את מנת ה-ASMR שהטבע זקוק לה. דיוויד אטינבורו, נשלם לו כדי שיקריין לנו גם את החיים.

סרטי טבע הם לא רק הדבר הזה שמצולם מדהים ומעלה את הערך העצמי שלנו כצרכני טלוויזיית דוקו איכותית (הכלה מאיסטנבול? בשבילי רק להק כלבי ים במנוסה!), יש להם גם יתרונות נפשיים ומנטליים שממש נחקרו. אחד המחקרים האלה, שנערך על 7,500 נסיינים, גילה שסרטי טבע מגבירים מחשבות חיוביות כמו שמחה, התפעמות, סקרנות, השראה ורגיעה, ומפחיתות סטרס, חרדה וכעס. יש להם את אפקט המיינדפולנס המנתק והמרגיע, בתוספת חיות שידועות כעזר תמיכה רגשי.

אבל יכול להיות שאם יעשו מחקר כזה השנה, התוצאות יהיו שונות. כי סדרות טבע, במיוחד "העולם שלנו" החדשה בנטפליקס, הפכו לאחד הדברים הכי מדכדכים לצפייה. מרבדים של שוניות אלמוגים שחורות ומתות, דובי קוטב אנורקטיים וקרועי עיניים, מאות אריות ים צפופים ודחוקים על צוקים שמהם - בכמה רגעים באמת קשים לצפייה - הם נופלים אל מותם. "העולם שלנו" היא סדרה מדכאת שמרגישה, ברגעים מסוימים, יותר כמו סרט שואה מאשר סרט טבע, אבל עם צבעים עזים במקום שחור לבן. בתפקיד הנאצים: אנחנו.

צילום מרהיב של כרישים בציד, ומיד לאחר מכן אטינבורו מזכיר - 90% מהכרישים בעולם נעלמו. ג'ונגל מרהיב ומלא חיים - אה, הוא מוסיף, מאז הצילומים הג'ונגל הזה הוכחד על ידי בני אדם. אורנג-אוטנגים מתוקים משחקים בשמש - אגב, מאה מהם מתים בשבוע וזה כנראה הדור האחרון שלהם בטבע. גוזל פלמינגו מתוק מנסה לרוץ עם הלהקה כדי ללגום מים בשטחים שהופכים ליבשים יותר ויותר, אבל נותר מאחור כי הרגליים שלו נלכדו בגוש מלח והוא לא יכול לזוז. ביי פלמינגו! היה נעים להכיר! והכל, כידוע, תוצאה של צמד המילים המורידות שאין לנו כח אליהן - התחממות גלובלית. הטבע מרהיב - מכריזה הסדרה ומיד מוסיפה כאפה - ותיכף הוא נגמר. וזה בגללכם. תראו מה עשיתם.

כמות התגובות ברשת מדהימה, במיוחד על אריות הים והפלמינגו. ציוצים על גבי ציוצים שנעים על מנעד הבכי-זעם, ובעיקר ההפתעה. כי אף אחד לא ראה את זה בא. ציפו לרגיעה, למסאז' לנפש, קיבלו סדרת שוקים חשמליים. סדרות טבע נחשבו לצפייה רגשית בטוחה, ו"העולם שלנו" פתאום הביאה את אפקט "משחקי הכס" (עונות ראשונות, לא הנוכחית שבה כולם עסוקים בלהתחבק).

"העולם שלנו" היא צפייה לא נוחה, אבל כנראה שבזה טמון הערך שלה. סרט טבע אקטיביסטי, גם כתב אישום וגם קריאה לפעולה. אמנם יש אנשים בעולם שלא מאמינים בהתחממות גלובלית, ובכן, תגידו את זה לאריות הים באנטרטיקה שנגמר להם המקום. סרטי טבע קודמים, ביניהם "פלאנט ארת'" המפורסם, הואשמו ב"ווייטוושינג". כלומר בכך שהראו רק את פלאי הטבע בלי לספר לנו שכל הדבר הזה אוזל בגללנו. "העולם שלנו" מתקנת את זה, והתוצאה מאוד לא מהנה אבל אפקטיבית, לפחות רגשית.

האם מישהו יתקן בעקבותיה את הטבע? כנראה שלא, הממון והאינטרסים הפוליטיים חזקים יותר מגורי פלמינגו. אבל מה שבטוח זה שסרטי הטבע כבר לא יכולים להרשות לעצמם לחזור לאחור, העידן של צילומי טבע כקלונקס טלוויזיוני נגמר. במקומו החל עידן החורבן, הנזק והאשמה, ונקווה שזה לא יסתיים כז'אנר של זיכרון ועדות.