סביר להניח שרוב האנשים במדינה, אם ישאלו את דעתם לגבי אלימות כנגד נשים ורצח נשים, יהיו נגד. בהינתן ואינם פח, לא יהיו כאלה שיאמרו "הממממ, רגע" או "תראי, יש הסתייגויות". רובם ככולם יאמרו שאלימות ורצח, של נשים ובכלל, לא משנה מאיזה מוצא, זה דבר נורא. נושא שווה מספיק כדי למחות נגדו? כנראה שכן.
השבוע עשינו את זה. הפגנת הנשים הייתה עוצמתית, מרגשת (כל דבר שאפשר להגיד גם על הפגנה וגם על פרסומות של דאב). בשטח הייתה נוכחות לא רעה בכלל, וועדת השרים לנושא האלימות נגד נשים התכנסה לחקיקת בזק. לכאורה - מחאה שנשאה פרי. ולמרות זאת, מעניין לחזור להפגנה של יום שלישי ולנסות להבין גם למה היא הייתה, בסך הכל, די ריקה. לפחות יחסית להפגנות גדולות אחרות שסחפו אנשים במדינה ובמיוחד, אם להיות ספציפיים, יחסית להפגנת הלהט"ב לפני מספר חודשים שאליה הגיעו יותר אנשים. הרבה יותר. פי שלוש בערך.
- התגייסות הארגונים. אין מה להשוות את תמיכת הארגונים הגדולים במחאת הלהט"ב מול ההיענות הרפה למחאת הנשים. ועזבו את יום השביתה שמומן או לא מומן על ידי הארגונים. לצאת לשביתה ולדרוש ממקומות העבודה לשאת בזה כלכלית זו לא שביתה, כל העניין בשביתה זה לשלם מחיר. יחד עם זה, ארגונים רבים שהתגייסו בהתלהבות למאבק הפונדקאות, התעלמו או הסתייגו מהמחאה הנוכחית. למה? אולי כי זה דאונרי. זה מדכא. שוויון זכויות לגייז זה כיפי, זה נאור וצודק, זאת מהפכה של שמחה. הומואים עם תינוקות חמודים? ברור, ההון הסימבולי עצום, זה מותג שאתה רוצה להשתייך אליו. נשים מוחלשות נרצחות, מה לעשות, פחות סקסי.
- הסמיכות למחאת הלהט"ב. פתאום ארגונים אמרו לעצמם, נו מה עכשיו - כל מגזר מוחלש יעשה לי פה שביתה? איך נפעיל ככה עסק? מה אם פתאום ניצולי השואה יחליטו שהם שובתים? ובעלי המוגבלויות? אז תראו, אם אתם ארגון שמעסיק לא רק נשים וגייז, אלא גם המון ערבים, בעלי מוגבליות וניצולי שואה - וואלה צודקים, עלולה להיות לכם בעיה. ואתם גם עושים מספיק, תמשיכו לשלם כל חודש לכל ניצולי השואה, בעלי המוגבלויות והערבים הרבים שאתם מעסיקים במשרות הוגנות ומכבדות, ונסלח לכם.
- כל החברות שלי הגיעו להפגנת הלהט"ב, הן באו עם הילדים שלהן, רק חצי מהן הגיעו להפגנת הנשים. ברשתות החברתיות האווירה היא שההומואים, בני בריתנו, לא טרחו להגיע להפגנה אחרי שאנחנו הגענו לזו שלהם והאמת? הנוכחות שלהם באמת חסרה, גם של סטרייטים, אבל זה לא הסיפור. כי גם הרבה נשים לא הגיעו למחאת הנשים, וזה כבר יותר מעניין. משהו לא עבד שם ברמת ההזדהות והמחויבות.
- כנראה שגם ברמת המודעות - המון אנשים בכלל לא ידעו שההפגנה הזאת קורית, היא לא הצליחה לעשות את אותה תהודה תקשורתית. נכון, יש גייז בכירים בתקשורת שהתגייסו חזק למחאת הלהט"ב, אבל יש לא פחות נשים בכירות בתקשורת שלא דחפו אותה קדימה.
- השפה העיצובית של המחאה קישרה אותה עם השמאל. הבחירה באדום ובמחאה בעברית ובערבית היא אדירה וגם הגיונית, מספר הנרצחות במגזר הערבי גבוה יותר, אבל היא גם עזרה לכל דביל לקשר אותה לרוצח השקט של המחאות - הקרן החדשה. זה לא קרה עם מחאת הלהט"ב וכמובן שגם לא עם מחאת הדרוזים, שגם אליה הגיעו יותר אנשים. כי צבא וילודה זה של כולם, פמיניזם לא. פמיניזם זה אמנם לא שמאל, אבל זה בהחלט פוליטי.
- טיעון פופולרי: זו לא בעיה אמיתית שקיימת. כלומר, היא קיימת, אבל לא מעט אנשים טוענים שזו לא בעיה של החברה היהודית אלא כזאת שאופיינית למגזר הערבי ולמבקשי מקלט (חלקם גם מוסיפים את השורה התחתונה: ולכן לא אכפת לנו). כמובן שזה לא נכון, קודם כל כי אם תביטו בשמות הנרצחות תראו שיש ייצוג מכובד גם לנשים יהודיות, אבל יותר מכך - כי כבר הבנו שהכל קשור להכל. שאלימות קשורה גם לגבר ברחוב שמקלל אותך, שמדובר בבעיה רחבה שרצח הוא רק מקרה הקצה שלה, והיא קיימת בכל השכבות בחברה.
- כנראה שיש איזו טעות בסיסית בהנחה שהפגנה שיוצאת נגד אלימות כלפי נשים היא משהו שידבר, בהכרח, לכל הנשים, שקשור לחיים שלנו. הוא לא. לרבות מאיתנו יש בחיים יותר גייז שרוצים ילדים מאשר נשים מוכות. יש פה כשל אמפתי כי בסוף - גם אם את לא האדם הגזען/אנוכי מהסעיף הקודם - את פותחת את המחשב ויש שם תמונה של אתיופית, או אריתראית, או ערבייה, או אישה ממעמד סוציו-אקונומי נורא נמוך, וזה לא באמת רלוונטי לחיים שלך. זה לא "אני אישה. אני שובתת", זה מעמדי. זה היה מעמדי גם במחאת הפונדקאות, אבל באופן שעבד לטובתה. מחאת הפונדקאות הייתה מחאה עם כסף ועל כסף שהביאה לכיכר את כל מי שקצת חזק, כלכלית וחברתית.
- אלימות ורצח נשים זו צרת עולם שלישי, ויותר קשה להתחבר אליה אצלנו, בעולם הראשון. והאמת שזה בעיקר מדכא, כי ההבדל בין שתי ההפגנות הוא שגברים, סטרייטים והומואים, אבל גם נשים, הביטו בעשרים וארבע הנרצחות והדבר היחיד שעלה להם לראש זה "זה לא שלי". זה מקושר ל"אחר", זו באמת מחאה של מי שחלש, זה מחייב אותך לרדת בעשירונים. מחאת הלהט"ב הייתה בנויה על הזדהות, מחאת הנשים הייתה כרוכה בחמלה ובאמפתיה. וכנראה שזה פחות עובד.