כמה מכוערת החללית הישראלית? וואו, מאיפה להתחיל. עושה רושם שמישהו שם התבלבל בפירוש המונח "פסולת חלל". פדיחה להשתייך למדינה ששולחת כזה דבר מגעיל אל מחוץ לסטטוספירה. היו כבר שולפים שקית זבל של סנו מאיזה צפרדע ומשגרים ודי. היא נראית כמו היצירה שהילד שלכם הביא מהגן וזרקתם לפח כשהוא לא הסתכל. אם יש חיים על הירח הם יתאבדו כשיראו את הדבר הזה, כי זה לא נראה כמו חללית אלא כמו משהו שחללית הקיאה. היא נראית כמו מנה שלא הצליחה לשגב משה, כמו משהו שלא היה נעים לך לא לקנות מחירש בחמישה שקלים בבית קפה. זאת חללית כל כך מכוערת שנראה שמישהו גנב אותה מהמדף של החד"פ במקס סטוק. זה נראה כמו צעד קטן לאדם, צעד עוד יותר קטן למגמת עיצוב ויצו חיפה. כמה הזנחה וחוסר נעימות, אם החללית הזאת הייתה בן אדם הייתם מתבאסים לתת לה עשרה שקלים כדי שהיא לא תוציא אותם על סמים.
תגידו שאני קטנונית, כי בעצם מה זה חשוב? החללית לא מהודרת אבל היא בטח מעולה, מתוחכמת, נדירה ואיכותית. ובכלל, לא ציפינו לאנטרפרייז, אנחנו לא צועדים באומץ למקום שאליו אף אדם לא הלך מעולם, אנחנו משתרכים באיחור למקום שאליו כולם הגיעו לפני חמישים שנה וגילו עליו ערימה של כלום. אבל אכפת, אכפת. אנחנו מצטרפים לשורת מדינות שהוציאו יותר מדי כסף על אקט מיותר, על חשבון אלף דברים דחופים וחשובים יותר שאפשר להשקיע בהם, למה לא לעשות את זה ייצוגי? אם אתם כבר שולחים משהו לחלל, המינימום המתבקש הוא להתאים את עצמכם לקו העיצובי המקובל ולהיראות כמו אייפון. אבל לא, כולם שולחים טילים פוטוגניים? אנחנו נתבלט בעזרת גשושית עם פיגור.
והכי גרוע? שזה אפילו לא מפתיע. ההתנגדות הישראלית לאסתטיקה היא עמוקה ועתיקה, כמעט אידיאולוגית. אנחנו מדינה של תריסולים ודודי שמש ושפריץ פנימי ומזגנים בחזיתות של בניינים. אנחנו מדינה שיש בה את התחנה המרכזית החדשה ולוגו שבעים שנה למדינת ישראל וטקס פעמוני היובל. אנחנו רגילים לגבב ולחוסר אחידות, בונים בניינים במליונים מול הים ואז זונחים אותם לרקב ולקורוזיה כדי שתוך חמש שנים הם יראו כמו סלאמס. העקרונות המנחים אותנו הם אקראיות, היעדר תחזוקה והזנחת תשתיות. המורשת האסתטית שלנו היא שיכוני פועלים ובנייני רכבת.
אגב, גדלתי בעיר קצרין שברמת הגולן, שדווקא לא הייתה אקראית. היא תוכננה מראש, איפשהו בסבנטיז, להיבנות בצורת פרפר. תכניות יפות ממש, אבל בסוף ויתרו על הכנף השנייה של הפרפר בשביל שטח אש. גם נווה שאנן בת"א תוכננה בצורת חנוכייה, אבל בסוף תקעו באמצע את התחנה המרכזית אז לא יצא. גם כשכן מתכננים פה משהו, בסוף מוותרים או שהוא משתבש ומבטלים את זה בתנועת יד כי שטויות, זה בסך הכל קוסמטי, אסתטי, זה לא כזה חשוב איך משהו נראה ממעוף הציפור.
והאמת שזאת לא לגמרי אשמתנו. אנחנו מדינה צעירה, אין לנו מצודות וטירות וכנסיות, אף אחד לא אומר לעצמו וואו, אני חייב לטוס לאיזראל בשביל הקתדרלות. ישראל נבנתה בתקופה של אופנות אדריכליות מכוערות ושל צנע, היו צריכים להרים שיכונים להמון אנשים בכמה שנים, הלכו על מכונות מגורים סטנדרטיות, חשופות, לא מקושטות וכמובן זולות, פלא שזה התיישן מגעיל? מדובר בתולדה של כורח. גם התריסולים, שניצבים בחזית אתוס הכיעור, הם בסך הכל תוצאה של הצורך לסגור מרפסת כי לא היה כסף לעוד חדר. עיצוב לא ממוקם בראש פירמידת הצרכים וטבעי שיידחק הצידה במצבים של אין. הבעיה היא שהדחיקה הזאת נשארה קצת מעבר למתוכנן. כשמוסיפים לזה את הנטייה לעגל פינות ולפרטץ' כל מה שאפשר, פתאום כבר לא נראה כזה מופרך שמישהו יחליט ברגע האחרון לזרוק על החללית חבילת קונפטי וספריי שלג ולהחליט שזה ייצוגי מספיק.
ואולי זה לא רק ישראלי, אלא גם יהודי. תודעת שואה, אנחנו במוד הישרדות, כל רגע מישהו יכול לבוא ולקחת לנו אז עדיף שהכל יהיה חד פעמי או לפחות יראה ככה. אנחנו מוכנים לבריחה בכל רגע נתון, אין טעם להשקיע במקום שאולי לא תישאר לגור בו. אז כן, חללית הכאפות שלנו היא המשך ישיר לכל הדברים האחרים שמכוערים כאן. וזה קצת מביך לשגר את הדבר הזה לכל מקום שלא כולל גריטה, אבל אין ברירה אלא להתרגל אליה, אולי אפילו להתחיל לחבב. כי מוכרחים להודות - זאת אולי לא החללית שרצינו, אבל זאת ככל הנראה החללית שמגיעה לנו.