"מרק עוף, התרופה הכי טובה לשפעת", "זאת שפעת, זה עובר תוך שבעה ימים או תוך שבוע". ככל הנראה יש עוד אמרות שפר/בדיחות דוד שנקשרות לשפעת, רובן מהזווית המקטינה. מה, כולה שפעת, מעמדה האפידמי נחות בערך כשל וירוס קיבה או אפילו נמוך ממנו, כי עם שפעת אנשים באים למשרד. במדרג האמפתיה, שפעת ניצבה עד לא מזמן איפשהו בתחתית, לצד שיננית או הסרת שומה.

לחיסוני שפעת התייחסנו שנים רבות בשילוב של ביטול וחשד. אמנם רובנו אנשים הגיוניים ומחסנים, אבל כשזה הגיע לשפעת? פתאום כולנו תאוריית קונספירציה ביוטיוב. מסבירים בארכנות על הזנים השונים שמובילים לחוסר יעילותו של החיסון, מצקצקים על מקומות עבודה שמחסנים את עובדיהם רק כדי שלא ייקחו ימי מחלה, טוענים שעדיף לגוף להחלים באופן טבעי ולא חוסכים ברטוריקה אנטי חיסונית, כאחרוני התמהונים שחושדים באינטרסים של הביג פארמה בזמן שילדיהם מדביקים בחצבת מטוסים שלמים.

ליצמן (צילום: Hadas ParushFlash90)
ליצמן מתחסן | צילום: Hadas ParushFlash90

ואז אנשים מתו. ובחדשות התחילו להשתמש במונחים כמו "סיבוכים" ו-"התפרצות" ושירי מימון העלתה פוסט שהיא וילדיה חולים בשפעת חזירים (לא, אלוהים, לא את שירי!). פתאום נזכרנו ששפעת חזירים היא לא בדיוק שפעת רגילה (ושהיא כלולה בחיסון) ושגם שפעת רגילה היא לא סתם. השפעת עברה ריפריימינג, מיתוג מחדש, כבר לא צינון מעצבן אלא מחלה מסכנת חיים, שפעת האיידס. חיסון השפעת הפך בשנייה אחת ממטרד מיותר, ניג'וס בירוקרטי במקרה הטוב ומזימה קפיטליסטית במקרה השכיח, לתרופה מצילת חיים. מוצר יסוד. אקססורי הכרחי לחורף.

לי אישית, אגב, הנושא גם גרם ללא מעט רגשות אשמה. כי אותי מחסנים כל שנה במשרד, אבל את הבן שלי לא הספקתי לקחת כי החיסונים ניתנו במרפאה מ-11 בבוקר והתבאסתי להפסיד עבודה וגן, והנחתי שאם זה היה ממש חשוב היו מחסנים בבתי ספר ובקניון ובסופר. מאז החיסונים נגמרו ואני מרגישה כמו האם הכי מזניחה בעולם, כאילו לקחתי מבני אוכל בגטו. עכשיו תהיה לו שפעת חזירים בזמן שאני אהיה בריאה, לא כמו שירי מימון שהיא אמא טובה מספיק על מנת לחלות עם ילדיה.

מיותר לציין שגם "שפעת חזירים" היא מונח שקשה לנו לא רק בגלל השפעת, אלא בגלל החזירים. מדובר בשפעת שהיא לא רק מסכנת חיים אלא גם לא כשרה. חזירים נתפסים גם ככה כטומאה בקרב אוכלי הכשר, ועכשיו יש מחלה שלמה ומוחשית שנושאת את שמם. מהצד השני, אגב, יש כמה טבעונים חילונים לגמרי שלא מוכנים להתחסן כי קיימים בחיסון מרכיבים מהחי. זה לפחות מה שעולה מכמה שרשורי פייסבוק (יכול להיות שיש יותר טבעונים בין מתנגדי החיסונים באופן כללי ולא רק בקרב מתנגדי החיסון הזה, אם כי אולי מדובר בדעה קדומה שמקשרת התנגדות לחיסונים עם היפיות וטבעונות), אבל איש באמונתו יחיה או ימות משפעת.  

אישה מצוננת, שפעת (צילום:  HBRH, shutterstock)
נגמרו החיסונים, מה עושים עכשיו? | צילום: HBRH, shutterstock

השפעה מעניינת של התפרצות השפעת היא השתלטות הג'רמופוביה. על האוכלוסייה הנורמטיבית, לא כאלה שנגעלו מהזולת גם לפני כן. כל נסיעת אוטובוס מרגישה כמו שדה קרב, כולנו כפסע מחבישת מסיכת פנים הגיינית כמו תיירים יפנים, מקומות סגורים מרגישים לנו כמו פצצה מתקתקת. עוד רגע מישהו יתעטש ואתם יודעים מה זה אומר -  נישוב. נגיפי שפעת ימלאו את האוויר וישגשגו לנו על הריאה. העולם הוא אסדת חיידקים וכל אדם שעובר מולנו הוא מחבל מתאבד פוטנציאלי שהיינו שמחים לטבול באלכוג'ל.

במצב כזה, טבעי שנרוץ להתחסן. ואכן רצנו, אבל כבר לא היה. חיסון השפעת עשה חמאה ואזל מהמדפים, מה שרק הגביר את הפאניקה. כי מחלה שאתה מתעצל להתחסן אליה ואז נדפק זה צרת עולם ראשון, אבל מחלה שאתה רוצה להתחסן נגדה ואין לך איך? אלפי אנשים צובאים על דלתות המרפאות, אוחזים בידיהם פעוטות מנוזלים ונשלחים הביתה לחלות, רק כדי להגיע לבתי חולים קורסים שלא יכולים לאכלס אותם או לטפל בהם כראוי, מה שמגדיל את שיעורי הסיבוכים והתמותה מהמחלה? זה כבר עולם שלישי הארדקור. בוקר טוב, אנחנו גרים בסווזילנד. אז בחייאת, תביאו חיסונים. אנחנו מבטיחים לא לזלזל הפעם, אפילו ב-11 בבוקר ביום של גן. רק אל תתנו לנו למות משפעת במדינה שהאקלים הכללי שלה מתאים יותר להתפרצות מלריה.