כמה אני אוהבת את שירי מימון? כמה שאפשר פלוס עוד קצת. אהבתי אותה בניצנים 2003, אהבתי אותה באירוויזיון 2005 (השיר הכי יפה ששלחנו אחרי "הללויה"), אהבתי אותה כשופטת ריאליטי ואוהב אותה ב"שיקגו" כשיגיע ארצה. חשוב לי להבהיר את זה מראש, כי גם ככה הטוקבקים בטח יהיו באווירת "אבל מה כואב לך לפרגן", שזה עקרונית נכון מלבד במקרה של שירי מימון כי, כאמור, אהבה.
וגם ככה הטענות אינן כלפי שירי מימון, שהגיעה להישג האדיר של הופעה ב"שיקגו" בברודווי שלפי הביקורות גם הייתה מעולה. הטור הזה הוא יותר על דיוק תקשורתי, על ניואנסים, על מה מוכרים לנו לעומת המציאות. במקרה הזה מימון אכן נקלעה לסיטואציה, אם למחזר ביטויים קדומים. האמת, לפי מה שהצלחנו להבין בינתיים מאייטמים שונים ו"הצנרת", היא ששירי מימון כיכבה ב"שיקגו" בתפקיד רוקסי הארט במשך שבועיים, כחלק מקידום מכירות של המופע בישראל. ממש כמוה, כיכבו בו שחקניות שונות ממדינות אחרות שגם אליהן המחזמר צפוי להגיע. כל אחת איישה את התפקיד למשך שבועיים, ותמלא אותו גם במולדתה.
את הנתונים האלו היה קשה עד בלתי אפשרי להבין מהכותרות והידיעות בנושא. בסדר, גם אצלנו במאקו. כותרות כמו "שירי מימון תככב במחזמר 'שיקגו' בברודוויי" או "מדהים: שירי מימון תככב בשיקגו בברודוויי" הן נכונות חלקית, אבל, למשל, "רגע לפני שיקגו: שירי מימון נפרדת, כל הפרטים על הרילוקיישן לניו יורק" או "תפקיד שעבורו העתיקה את המשפחה כולה לניו יורק" כבר קצת פחות. כאילו, כשאת נוסעת לחודשיים זה לא ממש רילוקיישן, יותר טיול.
גם משפטים כמו "אין כאן קאץ', זה הדבר האמיתי, שירי מימון תככב בתפקיד ראשי בהפקה המקורית של "שיקגו" בברודווי" קצת מצחיקים בהתחשב בעובדה שיש כאן קאץ' ושאפשר להתווכח עד כמה זה הדבר האמיתי. יש לציין שב"הארץ" נכתב ש" -מימון צפויה, בשלב זה, לבצע את התפקיד במשך שבועיים, עד 5 באוקטובר". במאקו העובדה הזו צוינה באייטם על הבכורה, וגם בכתבה בגיא פינס הושחל המשפט "בתור התחלה יהיה חודש של הופעות מאומצות" שאולי סימן משהו לצופים הקשובים, למרות שגם הוא, עקרונית, לא מדויק.
אגב, כששירי מימון אומרת בכתבה "שכרתי דירה, שכרתי מטפלת, יוני מקריב" זה גם מעט תמוה, אבל היא לא חייבת לנו כלום. כולנו מזייפים קצת בקורות חיים, זה הגיוני. התקשורת, לעומת זאת, כן חייבת לנו. הברית אמורה להיות עם הקורא או הצופה, לא עם ההפקה, היחצ או שירי מימון.
נכון שכל עורך רוצה את הכותרת ואת הכניסות, והרבה יותר מדהים לשמוע ששירי מימון נוסעת לברודוויי ולא ששירי מיימון נוסעת לברודוויי לשבועיים, ועדיין. לא מדובר בפרשנויות או דעות אלא בעובדות טכניות, שאותן ראוי ונכון והוגן לחשוף. לא בקטנה, לא בלי שישימו לב, לא בכל אופן שיגרום למדינה שלמה להבין ששירי מימון נבחרה לככב ב"שיקגו" מבין מאות מועמדות, גרה כיום בניו יורק וחפשו אותה בטקס הטוני. כי זה מיותר, זאת שירי מימון, יש לה מספיק קרדיט והצלחות ואף אחד לא צריך למכור לנו אותה כאילו הייתה שחקנית ישראלית שנבחרה לתפקיד גופה בניינטיז.
המילה השגורה בהקשרים האלו היא פרובינציאליות, אנחנו מעולים בלראות רק את התחת של עצמנו ולהתפעל ממנו. בין אם איש לא טרח לברר את הפרטים המדויקים או סתם לא רצו להרוס את הזקפה הפתאומית, התקשורת אשמה בפדיחה. שיאה, כמובן, נרשם במאורע משונה ומלחיץ (שירי, מצמצי פעמיים אם את במצוקה) - קבלת שבת בסימן חנופה אליה הוזמנה מימון, לצד ביבי, שרה, מירי רגב ואיוב קרא. עוד מס שישראלי שמצליח בחו"ל נאלץ לשלם כל פעם מחדש.
והעניין הוא שהשבועיים האלה בברודוויי הם עדיין הישג משוגע, סתם כותרת קצת פחות מפוצצת. נכון, זה לא "גל גדות לוהקה לתפקיד וונדרוומן" (תחשבו על התגובות אם בסוף היה מתברר שהיא לוהקה לתפקיד וונדרוומן בסרט טלוויזיה אוסטרלי?) או "נטע ברזילי זכתה באירוויזיון" (ואם בסוף זה היה מתברר כאירוויזיון הילדים?) וזה בטח יותר הישג מ"מיטל דוהן יוצאת עם אל פצ'ינו" (ואם בסוף זה לא היה השחקן אלא אל פצ'ינו השני, איש עסקים איטלקי מוערך?). זה חתיכת הישג, שעכשיו סתם מתגמד כי כולם מרגישים קצת מרומים.