עם שוך הקרבות אפשר להתחיל לסכם את "מבצע חגורה שחורה", שזה השם האידיוטי שהעניקו למערכה הצבאית הקצרה לפני שבוע שעדיין אפילו לא קיבלה ערך ויקיפדיה משל עצמה. אבל זה לא משנה, כי מבחינתנו היא תיזכר גם ככה כ"אירועי תמיר סטיינמן", על שם הכתב החתיך שבקע לפתע והפך לגיבור שכולנו, מסתבר, חיפשנו.
אם נזלוג רגע למונחים של ריאליטי, "מבצע חגורה שחורה" היה עונה קצרה למדי, וסטיינמן הוא הזוכה. הדייר האהוב, זה ששליש עונה לא שמנו לב אליו ופתאום, אחרי משימה ספציפית, פרץ. ופתאום כולם מדברים עליו (לפי אייס, 62% מהדיבור זה "חתיך ומחמאות", 11% זה תלונות על הגזמה בסיקור שלו, 10% מדברים על אשתו ו-1% טוענים שיש חתיכים ממנו), כולם תוהים מי זה בעצם ואיפה הוא היה עד היום. התשובה היא שהוא היה ממש כאן, פשוט לא מאוד הסתכלנו. אבל מאז, עושה רושם, אנחנו לא מורידים את העיניים. אנחנו רוצים לדעת הכל, אפילו על אשתו, שאייטם פשוט וקטן על מי זאת בעצם, גרף מעל רבע מליון צפיות. למה? כי אנשים רצו לראות עם מי התחתן אדם שעד לפני שניה לא היה אכפת להם ממנו.
ולמה נהיה לנו אכפת מתמיר סטיינמן? זה די פשוט, כי הוא צחק. כי באמצע דיווחים ממטחים בדרום, הוא נתקף בשידור חי, אצל עודד בן עמי, במטח צחוק. פתאום, בכל המתח והחדשות והפתיחת מקלטים ויש לימודים ואין לימודים ולישון בממ"ד או לצאת לחדר המדרגות, מישהו התחיל לצחוק, וזה היה כל כך אנושי וחמוד ומפיג חרדה ומעורר הזדהות, שלא הייתה ברירה אלא לחטוף עליו קראש קטן.
אחרי זה הוא גם היה מתוק לאישה מבוגרת שהזמינה אותו ואת צוות הצילום שאיתו לאכול, וגם השעות הבלתי נגמרות על המסך עשו את שלהן (אפקט "האח הגדול" - תאהב כל אחד שתראה מספיק על המסך) ומפה לשם הוא מתארח בכל תכנית אפשרית, נבחר לגבר הסקסי של פנאי פלוס ובטח בקרוב יחתום על קמפיין. אם פעם שחקנים וזמרים התמרמרו על יוצאי הריאליטי כי הם "לקחו את המסלול הקצר" לפרסום, עכשיו יוצאי הריאליטי יכולים להגיד את זה על כתבי חדשות. מה זה, הם קרעו את התחת חודשיים על אי, הוא בסך הכל היה שבוע במלחמה.
באופן מעניין, תגובות רבות של גברים התלוננו על "ההחפצה" הנשית שעובר סטיינמן. אם זאת הייתה אישה, הם אומרים, כל התגובות המריירות בפייסבוק לא היו עוברות בחיים. אז קודם כל, החפצה היא אכן לא מי יודע מה לשום כיוון, אבל תמיר סטיינמן איתנו כבר שנים ולא ממש שמו לב למראה שלו, היינו צריכים טילים והתקפת צחוק כדי לשים לב שהוא חתיך. כלומר, נכון - הנשים פתאום התחילו להגיב אליו ואל מבטו התכול, אבל זה קרה רק אחרי שהתברר שיש לו אופי. כלומר, בניגוד לחיפצון, שבו מתייחסים לבן אדם כאל גוף, כלי נטול אנושיות, פה התחילו להתייחס אל הפיזיות שלו רק כשהתגלה כבן אדם. לא ניתמם, זה עדיין קרה לתמיר סטיינמן ולא למנחם הורוביץ, אבל המראה לא הספיק, היה צריך את המשהו מעבר. הרי זה לא שהוא הכתב החתיך היחידי, אם כבר, יש אינפלציה בכתבים חתיכים, אבל הם לא הופכים למושאי התשוקה של הרגע.
ולסיום, אולי שווה באמת להידרש לעניין הכתבים החתיכים. בטח נתקלתם בפטיש נשי ממושך על שיבל כרמי מנסור ואל מולו יש את המחנה האולדסקול של צביקה יחזקאלי. אורי איזק דובר לא מעט בהקשר של לארדיות וגם לאורן וייגנפלד וגלעד שלמור לא חסר. נשים תמיד היו יפות בחדשות (ובכלל, בטלוויזיה), זה לא חדש, יש מעט מאוד נשים לא נאות או לא רזות על המסך, האם יושר הקו המגדרי ועכשיו החדשות הפכו לתחום של בנים יפים? אם זה ככה, אז יש פה צדק מסוים. נכון שהיינו שמחים אם כתבי חדשות, גברים ונשים, היו מתקבלים על סמך כישרון ובלי קשר למראם, אבל אם זה לא קורה, אז לפחות שהסטנדרטים שחלים על נשים יחולו גם על גברים. אם כבר חוסר שוויון, אז שיהיה שוויוני.