לוקח כמה פרקים להתאהב בחאנשי, הדמות שבמרכז "חאנשי", הדרמה הקומית של HOT שיצרה עליזה חנוביץ' וביימו בכישרון עז אהרון גבע ומיקי טריאסט. למי שפספס: חאנשי היא יהודייה אמריקאית צעירה וחרמנית שמחליטה "לעשות עלייה" (לקרוא במבטא אמריקאי) כדי לשכב עם כמה שיותר חיילים קרביים ממוצא מזרחי – מושא תשוקתה.

חאנשי משאירה בניו יורק את משפחתה, כולל ארוס חלבי, ומסתערת על ישראל באנרגיה של טורף מיני. מתחילה עם גברים, מחפיצה בלי חשבון, מטרידה מינית בערימות וגם מעבר לזה. בארץ אנחנו מכירים את חברתה מימי הלימודים, נוקי (תפקיד משגע של שחקנית בשם מרנינה שון) שעומדת להתחתן עם בחור חרדי גנרי (דניאל מורשת) לאחר שעברה טיפולי המרה שאמורים לתקן את משיכתה לנשים. בהמשך מצטרפת גם שותפה לדירה של חאנשי, אליאנה, דתייה אומללה ונוגעת ללב (לי בדר) שנואשת למצוא זיווג. זה קו עלילה קטן, ונוגע ללב במיוחד.

מחוזקת באינספור הופעות אורח מטריפות - החל מליהיא גרינר וטליה ברטפלד, שמגלמות אם ובת חרדיות, דרך הנרי ווינקלר שיגרום לכם לבכות בפרק 9, ועד לציפי מור, אפי בן ישראל, רוני דלומי, דיאנה גולבי ועוד מיליון קמאוז - חאנשי התגלתה מהר מאוד כהברקה. אבל איכשהו, בלי כוונה, היא גם הפכה לסמל של התקופה, של ההפגנות, של המאבק בהפיכות ובממשלה השמרנית והדתית והרפורמה המשפטית. בשביל מי שהולך להפגנות כל מוצ"ש, "חאנשי" באה בול.

"חאנשי" (צילום: ורד אדיר, יח"צ באדיבות HOT)
"חאנשי". הדת, כפי שהיא מוצגת בסדרה, היא הדבר שלא מאפשר לך להיות מי שאתה | צילום: ורד אדיר, יח"צ באדיבות HOT

כי מעבר לטיפול מאוד מורכב בסוגיות של אונס ופוסט טראומה מפגיעה מינית, "חאנשי" היא בעיקר סיפור על חופש, על נשים שמשתחררות מדיכוי. עבור חאנשי עצמה, מדובר בדיכוי מיני. הדת עבורה היא אוסף של מגבלות ממשטרות שמטרתן להשאיר אותה בתלם, לשמר את הסדר הקיים שבמסגרתו נשים צריכות להתחתן ולהתרבות ואין מקום לדברים כמו תשוקה, מיניות או חקירה. הסיפור שלה הוא בין היתר סיפור של הטלת ספק ושל יציאה בשאלה, של התעקשות על חיים מספקים יותר עבור עצמה.

עבור נוקי, חברתה, הדת היא זו שלא מאפשרת לה לממש את נטייתה המינית. ברור לה לחלוטין שהיא לסבית, אבל היא עוברת טיפולי המרה שנועדו לנרמל אותה, להכשיר אותה לנישואים עם גבר (מה שהופך גם אותו לקורבן), ולקבל על עצמה עול של חיי אומללות. ועבור אליאנה - שכבר נחשבת לרווקה "מבוגרת" (למרות שהיא בשנות העשרים שלה) שאמורה להתפשר על כל אחד שייקרה בדרכה, לא משנה כמה דפוק הוא - הדת היא הלחץ הבלתי נתפס להינשא. להיות "בסדר", להיות כמו כולם, מה שמוביל לתוצאות הרסניות שלא נספיילר פה.

הנרי ווינקלר, עליזה חנוביץ', "חאנשי" (צילום: ורד אדיר, יח"צ באדיבות HOT)
הנרי ווינקלר ועליזה חנוביץ' ב"חאנשי". קומדיה מוצלחת, אבל גם סדרה רגשית וסוחפת | צילום: ורד אדיר, יח"צ באדיבות HOT

חאנשי נתפסת בהתחלה כאגואיסטית ומרוכזת בעצמה. לוקח כמה פרקים להבין שמדובר במרד, במסע של שחרור. הדברים הקיצוניים שהיא עושה מתאפשרים רק כי הדמות שלה היא אאוטסיידרית מוחלטת, לא מפה. היא חצי דמות מצוירת, כזאת שלא פועלת על פי הקודים המקובלים. ובכלל, התחושה היא שהסדרה עצמה לא ממש ישראלית, מעין ספיישל של "טרנספרנט" בישראל, עם כל הקרינג' והמוזרות. לא רק חאנשי היא עולה חדשה אלא גם הסדרה עצמה, מה שמאפשר לה את המבט הצידי והממזרי הזה ואת השחרור מכבלים, תמטיים וסגנוניים, של סדרות ישראליות.

ההצגה של הדת בסדרה חתרנית כי היא נוכחת רק במובן הטקסי, היא גאדג'ט תרבותי שמנותק לחלוטין מרוחניות. שאלת האמונה בכלל לא עולה אצל חאנשי או יתר הדמויות, הדת היא בסך הכל סט של בגדים, איסורים והלכות, אין שום עומק או התחבטות. ההתנגשות העיקרית היא בין הכלל לפרט, בין סביבה דתית ממשטרת לשאיפה לחופש - והתחושה שמדובר בחברה שבה אם אתה סוטה כמה סנטימטרים ימינה או שמאלה, אתה אבוד. הדת, כפי שהיא מוצגת בסדרה, היא הדבר שלא מאפשר לך להיות מי שאתה, להיות חופשי.


עוד על "חאנשי":

יותר משהיא ישראלית, "חאנשי" היא סדרה יהודית | לביקורת המלאה

ליהיא גרינר: "אני הישראלי המכוער, אני יכולה להגיד את זה על עצמי" | לריאיון המלא

תראו מה זה, שוב ליהיא גרינר סתמה לכם את הפה | לטור המלא

עליזה חנוביץ': "כשאומרים לי 'זה מחרמן', זאת המחמאה הכי טובה" | לריאיון המלא


ואיכשהו, בתעתוע טיימינג מהסוג שקורה לפעמים, יוצא שזאת גם המציאות שלנו כרגע. המחאה העכשווית, במהות שלה, היא על חופש. היא מבקשת לראות את הפרט – ממש כמו הסדרה – ואת המקומות שבהם הפוליטיקה של הכלל עלולה לרמוס אותו. והמקומות האלו הם מקומות של הקצנה דתית - ש"ס קוראת לאסור על נשים ללמוד באוניברסיטה, יש איום בהפרדה במקומות ציבוריים, איום בביטול מיזמי תחבורה בשבת, ביטול מצעדי גאווה וכמובן הרפורמה המשפטית, שהיא הלב של כל השינויים האלו. גם כאן, כמו ב"חאנשי", אין עיסוק אמיתי באמונה או ברוחניות אלא במגבלות ובצורך להשתחרר מהן. 

חאנשי ושותפותיה לסדרה, במסע הפראי והפרוע שלהן, נאבקות בדיוק על זה – על חופש. לא חופש במובן של לעשות מה שמתחשק להן, אלא על האפשרות להתקרב למהות פנימית אמיתית ולחיות חיים אותנטיים. וזה גם מה שהופך את "חאנשי" מקומדיה יהודית-אמריקאית מוצלחת לסדרה רגשית וסוחפת ומעוררת הזדהות. כי גם באווירה הציבורית יש כרגע המון אנשים שהפכו לא מתאימים למדינה. חילונים, שמאלנים, להטב"קים, ערבים, מרכזניקים – לא מעט אוכלוסיות הוחרגו, יחד עם הערכים שלהם. בגלל זה המחאה הזאת מוציאה כל כך הרבה אנשים לרחוב, כי זה מאבק על מי שהם. והם ימשיכו להגיע, שבת אחרי שבת, כי כשאתה נאבק על האפשרות להיות מי שאתה - אין לך שום אפשרות להפסיד.