כידוע, במדרג החגים העולמי כריסמס ניצב איפשהו בטופ. אין טעם להכחיש, ראינו מספיק סדרות וסרטים על מנת להבין שקופחנו. עם כל האהבה לחנוכה, שכולנו צריכים להתנגד למיתוגו מחדש כ"חג רולדין" (מה קרה, "חג סופגניות ב-11 שקל שנראות כמו תאונה בין מסיבת יום הולדת בגן ובין קרין גורן" היה ארוך מדי?) זה פשוט לא זה. על חנוכה מריה קארי לא תוציא שיר. חנוכה לא שווה סייל מופרע בגאפ. חנוכייה על אדן החלון מול עץ עצום וזוהר? לא כוחות. הפכנו לאומה של בלינג, כולנו ראפרים, מגיע לנו להתפתח אבולוציונית לבני אדם שיש להם עץ עם אורות אולטרה סגולים בסלון.

אבל אנחנו יהודים, העם הנבחר לחגוג רק חגים מבאסים, ולכן תמיד הבטנו בכריסמס בערגה מהצד. רחובות מקושטים בחו"ל בהם שוטטנו בגיחות חורפיות לאירופה, הדלקת עץ אשוח ביפו ובנצרת ובהייה בפרק הכריסמוכה של "האו.סי", שניסה להציע פשרה ידידותית בינינו ובין אחינו הגויים.

הסטטוס קוו הזה נשמר עד לפני אי אלו שנים ומופר לאחרונה באופן משמח, צבעוני ומשום מה גם מעורר חימה. הערבים הנוצרים תמיד חגגו כריסמס בארץ, זה ברור, אבל בשנים האחרונות יש גם הרבה יותר מהגרי עבודה, בהם גם נוצרים, שכריסמס הוא חלק מהמסורת שלהם והפכו את רחובות דרום תל אביב לאסופת מרצ'נדייז אשוחים צבעוני. גם חלק מהעלייה הרוסית חוגג, חלקם את חג המולד וחלקם את נובי גוד - ערב השנה החדשה, שחלק ממאפייניו כוללים את היולקה שזה שם אחר לעץ אשוח מקושט. אחרי שנים של ניסיון היטמעות מטשטש וכחלק מהבולטות של פוליטיקת הזהויות בחיינו, הרבה רוסים חווים התקרבות מחודשת לשורשים, שחלק ממנו הוא חזרה למסורות ולחגים שזנחו עם העלייה לארץ. תוסיפו לזה עשרות מסיבות כריסמס בברים בתל אביב, אופנת סוודרי כריסמס פופולרית גם בארץ, את רחוב שינקין כולו שמקושט באורות, סיורי חג מולד ושוק כריסמס בירושלים - ונדמה שדי הרבה אנשים מסכימים שאם החג מספיק מוצלח, מותר לאמץ אותו גם אם הוא לא שלך.

אז המון אנשים חוגגים כריסמס בארץ. לא ברור כמה, אבל קבוצות האמהות בפייסבוק מלאות בשאלות על קישוטים ואפיית עוגיות ג'ינג'רברד ובסניפי מקס סטוק שונים מוכרים קישוטי חג מולד, כפי הנראה כאלה שמגיעים מאותו מחוז בסין שסיפק את קישוטי הסוכה. כי ככה זה, לא משנה אם אתה יהודי או נוצרי, בסוף החג שלך יוצר בסין. וכמו שאנחנו יודעים כבר מזמן – אם זה במקס סטוק אנחנו נקנה את זה, זאת הסטמפה הסופית לישראליות.

ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת: ישראל מתבדלת וגזענית יותר מתמיד, בדיוק בתקופה שיש בה יותר אשוחים חגיגיים מאשר סוקולנטים באינסטגרם. רב הטכניון, מסתבר שזה מקצוע, אסר להיכנס לבית הסטודנט בגלל שהוצב בו עץ אשוח. האשוח אמנם הוצב לצד חנוכייה, אבל כנראה שדי במראהו הכיפי והמפתה לעומת החנוכייה הדאונרית והמשעממת על מנת להחטיא סטודנטים. וכן, טבעי שיהיה עץ אשוח בטכניון, לומדים שם לא מעט ערבים. בנוסף, המועצה הדתית בירושלים הודיעה לבתי מלון שלא להציב עצי אשוח מתוך התחשבות ברגשות שומרי המסורת. ואז מה אם בתי המלון מתבססים על תיירים מחו"ל שמה לעשות, חוגגים את חג המולד.

האם חגיגות חג המולד יסיטו את תשומת הלב מחנוכה? לא יותר מלקרוא לו "חג רולדין". האם חנוכה וחג המולד יכולים לחיות זה לצד זה בשלום? כמובן, אנחנו חוגגים סילבסטר כבר שנים ולפי הסברה הפופולרית, בניגוד לסנטה קלאוס הוא רצח יהודים. לא רק שההתנגדות לחגיגות כריסמס בארץ נוגדת את חופש הדת והפולחן, היא גם מטופשת. ולא רק שאנחנו לא צריכים להתנגד לכך שהוא ייחגג כאן על ידי בני הדתות הרלוונטיות, אנחנו צריכים לחגוג אותו בעצמנו.

אנחנו צריכים לקום בבוקר חג המולד לגרביים תלויות מעל האח (כמו כן, עלינו להשיג אח) ולעץ אשוח שמתחתיו נערמות מלא מתנות. אנחנו צריכים סיילים לכריסמס, סרטי כריסמס ("בופור: קללת חג המולד"), פרקי כריסמס בסדרות ("שטיסל בלז") ובריאליטי (כוכב מולד – ספיישל מיוחד עם שירלי לילו), אלבומי כריסמס של אמנים ("האם הם יודעים שכריסמס – מחרוזת חפלה") וכרטיסי ברכה משפחתיים של סלבס עם תמונות שלהם בשלג (חג שמח מבר, עדי וליב!). ואז מה אם אנחנו יהודים, אנחנו לא כאן בשביל להרים לישו אלא סתם כדי להרים. הגיע הזמן לנתק את החג ממשמעותו הדתית - כמו שעשינו כבר עם רוב החגים גם ככה - ולהתייחס אליו כאל מה שהוא באמת: חגיגה חברתית, חורפית וצרכנית מהממת שלכולם מותר ליהנות ממנה.

כריסמס מאקו (צילום: אהוד קינן)
חג שמח ממאקו! | צילום: אהוד קינן