נועה קירל מתגייסת לצה"ל. או שאולי צה"ל מתגייס לנועה קירל? לא ברור, אבל הצבא בטוח יותר נרגש ממנה. אחת לכמה שעות יוצאות הודעות לתקשורת לגבי ריבוי צוותי הצילום, הוראות לגבי תנאי ההתייצבות של קירל, מידע על הפרטיות שתקבל במקלחת ואיסור על החיילים ועל המפקדים לעשות איתה סלפי (מה שאומר שכולם יצלמו אותה בסתר וניאלץ לסבול את "אתגר תמונת הנועה קירל במדי ב' במחנה שמונים"). אפשר רק לדמיין שמאחורי כל הודעה כזאת יושבת חיילת ממערך דו"צ בהתקף חרדה שנושמת לתוך שקית.
ואפשר להבין אותה, בסך הכל הכוכבת הישראלית הכי גדולה כרגע מתגייסת. בפעם הקודמת שזה קרה זאת הייתה יעל בר זוהר, לפני יותר מעשרים שנה. גם הגיוס שלה כלל פרטיות במקלחות, אבל לא תקנות סלפי כי הסמארטפון עדיין לא הומצא. בתזמון נוח, בר זוהר חגגה השבוע ארבעים. ואתם יודעים מה זה אומר – נכון מאוד, שנועה קירל נמצאת בסיכון להגיש בעוד עשרים שנה את הדו"ח היומי עם קובי מחט.
בניגוד לגיוסים מפורסמים, השתמטויות מפורסמות היו המון. פעם המסלול המקובל לשחקן או אמן היה קב"ן או סרבנות מצפון ואז, בראיון, העמדת פנים ששוחררו בגלל בעיות בריאותיות או "עודף בנות". אבל המפורסמת מכולן היא בר רפאלי, ברור, שהתחתנה על מנת לא להתגייס וככל הנראה תשלם על זה לנצח בטוקבקים. ההשתמטות היא בלי ספק אחד הגורמים לחוסר האהדה המתמשך שהיא חווה. אחרי בר רפאלי, אף כוכב כבר לא יעז להשתמט יותר. נראה לכם שקירל בעניין של לשרוף שנתיים עכשיו על מדים? לא, גם לא בן זוגה, מרגי, אבל בעוד שגיוס רק יאט להם את הקריירה, אי גיוס עלול לגמור אותה.
הבעיה היא שמספר גיוסי המפורסמים הולך לעלות בשנים הקרובות. אם פעם היה אחד כזה אחת לשלוש או ארבע שנים, כיום יש הצפה. רק לפני כמה חודשים מרגי התגייס, ועכשיו נועה קירל, עדי ביטי ומעצמת הצלליות אלין כהן. אחת הסיבות היא שדור ה-Z מתגייס, ונטייתו היא לפצוח בקריירה תובענית כבר בטרום חובה. כי כאילו, בואו נודה, נועה קירל הייתה חיילת כבר בגיל 13, ויכלו להוציא אותה ישר לקצונה.
וזה לא הולך להיות רק עניין של מפורסמים. בני הנוער השתנו, וגם הצבא יצטרך להשתנות. כשכל תיכוניסט הוא גם יזם או בעלים או מנהל או הייטקיסט, וכולם בגיל 17 כבר נורא חשובים ומרוויחים, (ולא גוש חוסר הביטחון המשתק והמבולבל שהוא בן הנוער בדורות קודמים), הפוגה לטובת שירות צבאי היא מאתגרת יותר. הקלות על גבי הקלות לא יספיקו, הצבא יצטרך להעניק משמעות אמיתית לשירות, לתת ערך לתקופה הזאת, בין אם מבחינת תרומה, רכישת כלים אמיתיים או צבירת חוויות והתמודדויות.
אבל נחזור לסלבס. הצבא, עבור מפורסמים צעירים, הוא חתיכת ניג'וס. מעצור כלכלי. לא משנה עד כמה נוחים תנאי השירות שלהם - מתווסף מימד של סרבול וחנק לחייהם. הם מעבירים כמה שנים בפרופיל ציבורי נמוך מהרגיל עבורם, נאלצים לעבור אישורים לפני כל ראיון ומהלך יחצני ולוותר על קצב העבודה לו הם רגילים. אי נוחות זמנית, אבל כזאת שמגיעה בדיוק בפיק של הקריירה שלהם. הם כוכבי נוער (= אנשים שהפרצוף שלהם הסתדר מוקדם ועברו את גיל ההתבגרות כשהם יפים ולא, כנהוג, כאסופת איברים אקראית) שעומדים לעבור פאזה ולא לענות יותר להגדרה של נוער. אלו שנים קריטיות עבורם, והם צריכים להעביר אותן בצבא.
ולא שלצבא זה כזה כיף. עבור צה"ל, לגייס את נועה קירל זה חתיכת כאב ראש. תחשבו על רשימת הדרישות של מדונה בבית המלון, עכשיו תחשבו שמדונה הייתה נשארת שנתיים. והאמת שזה יותר גרוע, כי הם חייבים להעניק לקירל יחס מיוחד ובמקביל להעמיד פנים שהיא לא מקבלת יחס מיוחד. כל השטות הזאת של מסלול טאלנט, שכוללת 90 (תשעים!!!) ימי חופשה בשנה כדי שיוכלו להשתתף בצילומי סדרות וקמפיינים, מה שהופך את שירותם הצבאי ליותר כמו סוג של עבודות שירות או חלטורה לא משתלמת, הוא תוצאה של ההכרה בכך שחיילים סלבס הם די עול.
אבל ברור שהצבא לא יכול להגיד לקירל "יודעת מה, עזבי, בואי נוותר". זה לא יהיה הוגן שגיוס החובה יחול על כולם חוץ מעל כוכבים, אז מה אם שירתם/טיקטוקם אומנותם. וככה יוצא שהצבא ונועה קירל תקועים יחד, אף צד לא יכול לסגת פה, הם כמו חברות שקבעו להיפגש ויורד גשם ולאף אחת אין כוח אבל לא נעים לבטל. אז קירל עתידה להצטרף למרגי ללהקה הצבאית, מקום שפעם ייצר כוכבים והיום גודע להם קריירות, והם ילכו להופיע במוצבים (?) או בטקסי יום השואה (?) או מה שהם לא עושים שם ברימייק הזה ל"השיר שלנו 3". מה שבטוח זה שקירל תתן שם הרבה פחות שעות ועבודה פיזית מאשר בפסטיגל, אבל כדאי לה לזכור שבניגוד לפאוץ', הרבה יותר קשה לכתוב שיר על פלנלית.