חדשות מרטיטות: המלחמה על העבודה מהבית הוכתרה כהצלחה כה גדולה, שכיום אנחנו כבר דנים במוצר המשלים, סרט ההמשך, מנת הספיישל שהיא – חכו לזה – נוודות דיגיטלית! איזה באזז וורד מרשים שמשלב בתוכו ישן וחדש, עשיר ועני, אנלוגי ודיגיטלי, חופש ושעבוד. מצד אחד אתה נווד – אתה חופשי, אינך כבול למוחשי. אתה חי חיים של חירות, נדודים והסתפקות במועט. מצד שני אתה דיגיטלי - מחובר, טכנולוגי, עדכני ועכשווי, אדם ביוני. מדובר במטבע לשון שמרמז להייטק - מה שאומר שאתה מרוויח מלא, אבל גם מדגיש שאינך צריך לשבת במשרד כמו איזה בורגני מת, העולם הוא התן ביס שלך.
נווד דיגיטלי: אדם שמתפרנס מעבודה מרחוק, דרך המחשב, באופן שמאפשר לו לנהל אורח חיים גמיש ללא הצורך הפרימיטיבי לחיות במקום אחד. כי למה לנו לשהות? מה אנחנו, אנשי מערות? לנוודות דיגיטלית יש אפיל גם רומנטי וגם ארצי - מצד אחד יש בה פראות וחירות, מצד שני בונוס סוף שנה. לא לכולם, מן הסתם, כי מדובר בהגדרה רחבה. אתה לא חייב להיות מתכנת ישראלי שעובד בחברה בעמק הסיליקון וכותב קוד על חוף בצ'אנג מאי, גם להיות עיתונאי שכותב טור מבית קפה (אהמ) נחשב לנוודות דיגיטלית, פשוט בגרסתה העלובה והענייה.
סל המקצועות של הנווד הדיגיטלי מגוון למדי, אבל הוא תמיד מרמז על פריבילגיה כלשהי. כי אתה לא יכול להיות נווד דיגיטלי כנהג אוטובוס או עובד מפעל. ארגז הכלים של הנווד הדיגיטלי כולל את היכולת להתפרנס מעבודה שנעשית דרך מחשב ובעזרת חיבור לרשת. נכון, תוכלו לומר זאת גם על עבודה מהבית, אבל מהבית יכולות לעבוד גם מטפלות, או מבשלים, או אנשי מכירות למיניהם, לא בהכרח עובדים שנדרשים ליכולות טכנולוגיות. הנוודות הדיגיטלית היא תחום צר יותר, לא פלא שרוב הנוודים הדיגיטליים הם גברים לבנים, אלו הם מרבית העובדים במקצועות הטכנולוגיים שמאפשרים את אורח החיים הזה. כלומר, נוודות דיגטלית, בניגוד לסתם נוודות, היא אורח חיים פריבילגי ולכן ככל הנראה גם מעמיק את הפערים, העצומים גם ככה. כי כל אלו שתמיד קיבלו יותר הטבות יכולים עכשיו להשוויץ בעוד אחת – חירות.
כשאנשים משחררים את עצמם ממקום, הם לא ילחמו על הסביבה, על זכויות של אנשים, על תנאים – זה לא משהו שמטריד כשנמצאים בנדודים מתמשכים. זה אורח חיים שמתיישב במקומות, לוקח מהם וממשיך הלאה. הוא לא מעניק בחזרה
שיעורי הנוודות הדיגיטלית נמצאים בעלייה כבר מעל עשור, אבל היא קיבלה דחיפה משמעותית עם הקורונה. אנשים עברו מהמשרד לעבודה מהבית ואז אמרו לעצמם – רגע, אם אני גם ככה לא נמק באופן ספייס, מה מונע ממני מלהיות עכשיו באיטליה? ההערכה היא שעד שנת 2025 כמעט 25% מכוח העבודה האמריקאי יעבוד מרחוק, ושהמגמה רק תתרחב. כיום יש מדינות שמנפיקות ויזות מיוחדות לנוודים דיגיטליים ונוצרות קהילות נוודים דיגיטליים במקומות כמו וייטנאם ואסטוניה, שהמחייה בהם זולה ויש הרבה חללי עבודה שיתופיים. האם בקרוב נראה חברות הייטק שמנסות לגייס על ידי תמיכה באורח חיים נוודי? שמציעות כרטיסי טיסה מוזלים והנחות במלונות במקום פינוקים במשרד ומסיבות במליוני שקלים? סביר להניח.
וזה די מדהים, אנשים לא צריכים יותר לעבוד בשביל לחסוך לטיול הגדול, הם יכולים לעבוד תוך כדי הטיול הגדול. החיים שלהם הם הטיול הגדול. יש חסרונות, ברור. צריך להיות גמישים, תנאי העבודה לא תמיד נוחים, בטח מרגישים בדידות פה ושם וסביר להניח שנשים מרגישות פחות ביטחון במרחב (לא סתם רוב הנוודים הדיגיטליים הם גברים) – אבל כל אלו נכונים לכל אורח חיים טיילני. גם כמעט שלא תמצאו משפחות שמקיימות את אורח החיים הזה, הגיוני, הרבה יותר קשה לנוע עם משפחה. ילדים אוהבים שגרה ומסגרות, הם זזים לאט ומגיעים עם המון ציוד. לך תנדוד עם ילד בן שנתיים, נראה כמה רחוק תגיע.
יכול להיות שבנוודות דיגטילית יש משהו אינדיבידואליסטי מדי. כי כשאנשים משחררים את עצמם ממקום, הם לא יטרחו לנסות וליצור שינוי. כשאתה מטייל בעולם, אין שום מקום שתנסה להפוך לטוב יותר. להילחם על סביבה, על זכויות של אנשים, על תנאים – זה לא משהו שמטריד יותר מדי כשנמצאים בנדודים מתמשכים. זה אורח חיים שמתיישב במקומות, לוקח מהם וממשיך הלאה, הוא לא מעניק בחזרה.
נוודות דיגיטלית מעניקה אשליה של חופש, גם אם היא בסך הכל כוללת את אותה העבודה רק מסביב לעולם. אחרי שקרקענו את עצמנו עם ערימות של רכוש, טבענו במכונות קפה והפכנו את הנדל"ן לאובססיה, נזכרנו שבעצם השפע מכביד. בקיום כמו שלנו, ההון העיקרי הוא קלות תזוזה. בניגוד לכל מגמה עד היום, דווקא הארעיות הפכה לסמל סטטוס. העבודה כבר לא נמדדת בשכר, בהטבות ובקידומים, אלא בכמה מרחק ממנה היא מאפשרת. עבודה טובה מגיעה עם פרדוקס, כי היא תעניק את הדבר העיקרי שהיא אמורה לקחת – חופש.