עד לפני מספר שבועות התכנים היחידים שבני, טומי, צרך ביוטיוב, כללו פרקים של סמי הכבאי וקטעים נבחרים מ"פרוזן". הוא ניווט ביניהם עצמאית, מדלג על פרסומות כמו מקצוען ומדי פעם מפנה אליי תהיות בירוקרטיות משונות שאופייניות לבני שלוש – איפה אלזה גרה? בארנדל? באיזה מספר? יש לה חתול? המפנה המדאיג התרחש כשהחל לגלות חיבה לסרטוני מחווה ל"פרוזן", אותם אנחנו מכנים בבית "כונפות שרות לט איט גו", שכוללות נשים בוגרות, לבושות בקולקציית אלי אקספרס של אלזה, שמזייפות את דרכן לפזמון. מילא, חשבנו לעצמנו, הוא כנראה ממש אוהב את השיר, נניח לו לעשות את בחירותיו התרבותיות בחיים. אנחנו הרי דוגלים בהורות מאפשרת, שזה שם קוד ידוע ל"הכנתי קפה, מצידי שיצפה בנאומים מונפשים של היטלר כל עוד יש לי שקט".

זאת הייתה טעות, כמובן. כי משם הדרך לאזורים האפלים של יוטיוב הייתה קצרה. והאזורים האלה כוללים את אלזה, ספיידרמן והג'וקר. או ליתר דיוק, שחקנים שמחופשים לאלזה, ספיידרמן והג'וקר  (זה מה שחלמתם עליו כשנרשמתם ללי שטרסברג, הא?) שמתאחדים למעין גרסה סוטה ודלת תקציב של "יחידת המתאבדים". בחלק מהסרטים אלזה וספיידרמן אוכלים ביחד פיצה, בחלקם הם מקלפים ביצי הפתעה במחווה לז'אנר אהוב אחר, המשותף לכולם הוא שהם פשוט איומים. המוזיקה, התחפושות, העלילה – הכל שם ריק, חלול, כאוטי וחסר משמעות. צבעוניות רועשת ומסויטת שנראית כמו תת מודע של פדופיל בהלואין, כי הם לא רק גרועים, יש בהם גם משהו מטריד. זה שם, גם אם קשה לשים את האצבע על איפה בדיוק. לשונות מוגדלים, אפים בולטים, הכל שם מקבל רובד מיני קינקי, מהסוג שיחזור אחרי זה בחלומות של הילד ואז כשהוא יגדל לא נבין למה יש לו פטיש לצמות קלועות בגוון פלטינה.

אבל יכול להיות שילדים מהופנטים לתכנים האלו בגלל שהם, יותר מהכל, משקפים את עולמם הפנימי? צבעים עזים, ממתקים ומרצ'נדייז, הרי זה כל מה שדחפנו להם למוח בשנים של משחקיות מגודרות ועמוסות גירויים, הגבלות מחמירות ודקדקניות על סוכר וכוכבים מבוגרים שמתלבשים כמו ילדים ומקפידים על ווליום שממית אותך מבפנים. פלא שהמערכת האסוציאטיבית שלהם מתרגמת את זה לברדק אחד גדול וצבעוני שאנחנו זקנים מלהכיל?  

אלזה וספיידרמן
ווירדדדדדד | צילום: יוטיוב

הבעיה היא שמשם זה רק מסלים. לפני שבוע קלטתי בזווית העין את אלזה וספיידרמן מתנשקים בטאבלט. מיותר לציין שבני צפה בהם בעניין. מתברר שסרטוני ספיידרמן ואלזה והג'וקר אוכלים סוכריות גומי היו רק הפור פליי, אחרי זה הם גם זורמים לאורגיה. כאילו, בערך. רובד שלם של סרטונים סמי ארוטיים נחשף בפניי (וכן, הפילטרים וסינוני הילדים מופעלים ביוטיוב), פורנו פעוטות – ספיידרמן ואלזה מתנשקים על החוף, אלזה בחוטיני ובאנימציה מחרידה, הג'וקר מרביץ לשניהם, ספיידרמן ואלזה מתנשקים במיטה, ספיידרמן אלזה ואנה בבריכה ואלזה מפליצה עליהם (?), וכמובן גל שלם של סרטונים שבהם אלזה בהריון מספיידרמן, הגבול בין פאן פיקשן לתועבה מעולם לא היה כל כך דק.

בדיקה פשוטה מעלה שיש לא מעט ערוצי יוטיוב שמעלים מאות סרטונים כאלה, שהם גורפים עשרות מיליוני צפיות שכידוע, פירושן הרבה מאוד כסף, ולפי מדגם של ילד אחד – החרמתם וחסימתם תוביל להתקף זעם, ואיכשהו תמיד יופיעו עוד. לא ברור מי האחראי לסרטונים (יש כמה שרשורים ברדיט שלא מצליחים לרדת לשורש התופעה), כאילו, ידענו כבר שיש כמה אנשים רעים באיטרנט, אבל לא ברור למה על חשבון אלזה או הבן שלי. מבחינת יוטיוב אין בהם עירום ולכן הם לא מפרים את חוקי השימוש (אבל אל חשש, אם זה היה קליפ שבורחת בו רבע פטמה הם היו חוסמים אותו תוך חמש דקות) אז אין ממש מה לעשות איתם, חוץ מלא ללכת לשטוף כלים כשהילד עם הטאבלט.  וזה מדכא כי זהו, זה התחיל. גיל שלוש, שעדיין אין בו נייד, פייסבוק או וואטסאפ, הוא כבר גיל שצריך לסנן בו תכנים בקפדנות צפון קוריאנית. כי הילד כבר לא יושב מול הופ או מסתפק בסמי הכבאי, הוא יגלול ביוטיוב עד שימצא סרטון של סמי הכבאי מלקק סוכריה על מקל עם בוב הבנאי ואז שניהם מטרידים מינית את אולף.