איך הגולדן רינג הרס לנו את החיים
החלטתי ללכת להופעה של קניה ווסט על בסיס חמישה שירים שאני מכירה (שאחד מהם הוא לא טרח לשיר אבל זה בסדר, על יתר ה-645 הוא לא פסח) ולמרות שידעתי מראש שהמושבים לא מי יודע מה. כלומר לא בגולדן, או בסילבר, או פלטיניום, VIP וכל יתר הכינויים למתחמי עלוקות הבמה היוקרתיים שמלאים באנשים שלא שילמו עליו כי פעם הם השתתפו בריאליטי. כצפוי, ההגדרה המדויקת יותר של "מושבים לא מי יודע מה" באיצטדיון רמת גן, כוללת טיפוס למרומי היציע שממוקם באופן נוח מול עמוד סאונד ענקי שמסתיר לחלוטין את הבמה. לא שזה משנה, כי מהגובה הרב שבו שובצנו גם ככה ההופעה נראתה כמו אסופת תצלומי לוויין מטושטשים. או שזה קניה ווסט או שזה מים על מאדים, אי אפשר באמת לראות. התוצאה הסופית: המון אנשים נהנים מקדימה, המון אנשים לא מצליחים לצלם כלום מאחורה וסובלים מסאונד בעייתי שבמסגרתו ההופעה נשמעה כמו ערימה של אנשים לבנים שעונים לקניה בקריאות קצובות של "ניגרז!". בגדול, אם חייזר היה עומד באותו הערב בשורה 57 באיצטדיון רמת גן, הוא לא היה בטוח אם נקלע להופעה או ללינץ' גזעני.
ככל הנראה אנשים שממש אוהבים את קניה נהנו גם מאחורה, אבל עבור אלו מאתנו שסתם רצו לראות אמן שמשום מה מגיע לארץ בשיאו ולא בשלהי חייו בתוך ריאת ברזל, זאת פשוט נראתה כמו מסיבה מעולה שלא נתנו לנו להכנס אליה. זה לא קשור למה הוא שר ואם היה פלייבאק או לא, אלא סתם ליכולת בסיסית לראות את הבמה. גם ככה להפסיד הופעות חו"ליות גדולות כרוך ב-FOMO – הפחד מלפספס משהו כיפי שאנשים אחרים עושים ואתה לא כי אתה עני– אבל בעידן הגולדן רינגים מסתבר שה-FOMO האמיתי הוא להיות בהופעה, ועדיין להפסיד את כל הכיף.
אז בואי ניקח הפסקה
ואם כבר FOMO, מסתבר שאחרי ההופעה קניה ווסט ובר רפאלי ישבו לדינר. על מה הם דיברו? מה הם אכלו? מי שילם? ככל הנראה לעולם לא נדע, אבל האמת שגם אין ממש כח להתעניין. בואו נודה - הסיקור הכפייתי היה אמור להסתיים בערב החתונה של בר, היא הייתה הגמר הגדול. אבל במקום ההפוגה הנחשקת, הגיע סרטון החברים הראשון. ואז השני. ואז התמונות של השמלה. ואז היא נפגשה עם קניה. וזה כבר לא כיף, זה סרט ההמשך המעיק שסתם מנסה לרכב על הצלחת הראשון, זה "ריקוד מושחת 2: לילות הוואנה" של עולם הסלבס. עכשיו, טבעי שכלה נכנסת למצב מאני לפני חתונתה, כזה שהופך אותה לבריידזילה, מגיע לשיאו בערב עצמו ומסתיים הרבה אחריו. קשה לנחות אחרי אירוע כזה ובטח כשאת בר רפאלי, כשכל החיים מרימים לך וחתונתך היא שיא גרנדיוזי בחיים מרגשים כשלעצמם. אבל עבורנו, צרכני הרכילות נטולי רגשות האשמה, החתונה הייתה פרק סיום מפואר של עונה שראינו בבינג'. ועכשיו מספיק, אנחנו חייבים קצת חופש. נתראה בעונה הבאה, שבמסגרתה היא ככל הנראה לא תיתן לאף אחד לראות את התינוק אבל תמכור תמונות שלו במיליון דולר למגזין הספרדי הנידח "הולה!".
מישהו לחבק
כולם התעסקו השבוע ברוני אלשיך, המפכ"ל החדש, ובצדק. מדובר באישיות מסקרנת, מסעירה ומורכבת – מצד אחד מתנחל שמנמן וחביב למראה, מצד שני הכינוי המסקרן שלו הוא "השועל". מצד אחד הוא מוגדר כאיש צללים מבריק ורב פעלים, מצד שני יש לו שפם. אבל מה שהתפרש אצל רבים כשיימינג על בסיס גופני, חצי גזעני ואנטי דתי, הוא למעשה סקרנות בריאה, אפילו התלהבות. הרי נמאס לנו מגל הירשים גנריים וסתמיים, וונאבי חתיכים עם ארכיון תמונות קרביות משעממות. פתאום, משומקום, מגיע האלשיך הזה שהוא גם מתנחל, גם תימני, גם עם עבר מסקרן כשם פרטי חסוי בשב"כ, גם מגדל שבעה ילדים וגם נראה כאילו יצא מקליפ של הביסטי בויז. אנחנו מהופנטים, אנחנו רוצים לדעת עליו עוד, לחבק אותו תקשורתית וללטף לו את השפם. לא לצרכי שיימינג או לעג, אלא מתוך תחושה פנימית עמוקה שסוף סוף נכנס לחיינו מישהו מעניין.
ויצים
התגלו מים על מאדים, אבל עדיין לא התגלה אף חבר פייסבוק שוויתר על בדיחת ה"מה חשבתם שימצאו שם קולה חחחח"
יש בובת ברבי חדשה שמקבלת מחזור, מגיעה עם סט של תחתונים ותחבושות הגייניות. שבוע לפני כן היא גם ממש כלבה לכולם ולא מצליחה לרדת מהפחמימות.
דיויד בקהאם הבא: כדורגלן, סטייליסט, גיי. כאילו, בניגוד לנוכחי?
בקרוב תוכלו להחליף את תמונת הפרופיל שלכם בסרטון של שבע שניות. נקווה שעד אז יהיה כבר כפתור דיסלייק.