נידה, תחתוני מחזור והזכות להפלות: נשים תמיד נדרשות לשקר

השבוע נחשפנו לשני קמפיינים שכוללים את המחזור שלנו, כל אחד מזווית אחרת. האחד, סרטון אקטיביסטי ויפה מבית "מודיבודי" שבו ניתן לראות תחתוני מחזור נסחטים לתוך כיור ודם מחזור בצבע – חכו לזה – אדום, שזולג לו בחופשיות במקלחת ממש כמו שקורה לנשים בעולם. לא עוד פרסומת בהירה מדי שמציגה אישה במכנסיים צמודים ולבנים שמספרת כמה נעים ובטוח היא מרגישה עם תחבושת שקר כלשהו שסופגת את המחזור הכחול שלה, אלא אמת. דיבור אותנטי, רלוונטי ומעניין על מחזור, שלא רואה בו תופעה מלוכלכת ומסריחה שצריך להסוות אלא דבר טבעי, חלק מאיתנו.
הקמפיין השני רץ כבר תקופה ארוכה, פשוט לא ידענו שהוא קמפיין. חשיפה ב"ערב טוב עם גיא פינס" גילתה שכל שיח הנידה של סלבריטאיות, שאליו נחשפנו בחודשים האחרונים, היה בכלל ממומן. מדובר ביוזמה של רותי לבייב, בתו של המליארדר לב לבייב ואחותו של סיימון (סתם! סתם!) שבמסגרתה נוצר ז'אנר חדש של משפיעניות: אינפלואנסריות נידה. חשבנו שסתם ככה נשים כמו מיכל אנסקי, יעל בר זוהר ושי מיקה החליטו לעדכן אותנו כמה שמירת נידה וביקורים במקווה הם כיפיים לזוגיות, לחיים ולנפש, לא עדכנו אותנו כמה זה כיפי לכיס. כל אחת מהן קיבלה עשרות אלפי שקלים על קידום ערכי ה"לא לשכב עם חבר שלך במחזור ולהתנהג כאילו זה עניינו של מישהו" (נידה במשמעותה המקורית כוללת עוד כמה דברים, ברור), אבל מדובר בקמפיין שמחזיר אותנו לשיח שבו מחזור הוא טמא, כלומר משהו דוחה שצריך להפוך לכחול וסטרילי בפרסומות. ולכן, אם קמפיין לתחתוני מחזור מקרב אותנו למחזור שלנו, קמפיין הנידה מרחיק אותנו ממנו. הרי ההגדרה של נידה היא "אישה שנטמאה מדם הווסת". וזה, עם כל כמה שינסו לעבור לשדה סמנטי מעצים של "אישה מלכה", עדיין מסר בעייתי במרחב הציבורי.
האם משתתפות קמפיין הנידה באמת שומרות נידה? התשובה היא – אלוהים, למי אכפת? זה כנראה יפתיע את מיכל אנסקי, אבל יש גבול לכמה שבא לנו לדעת עליה. מובן מאליו כי שמירת נידה היא בחירה פרטית של אישה על גופה, אבל ברגע שהיא חלק מקמפיין מאורגן ממומן ונסתר (וכן, כשאת מדברת על הבחירה הזאת באופן שנתפס כאותנטי ובלי גילוי נאות שמדובר בקמפיין בתשלום, זה נסתר) זה כבר מרגיש כאילו עשו עלינו סיבוב. דבילי, אבל סיבוב.
ואולי, מעבר לתחושת הסיבוב, פשוט לא בא לנו לשמוע יותר שהמחזור שלנו זה דבר מלוכלך שהופך אותנו אחת לחודש לטמאות לשבוע. אולי אנחנו, כנשים חילוניות, לא מעוניינות שימכרו לנו את המוצר שהוא נידה. אולי יום אחד איזו בלוגרית גאונה תצליח למתג מחדש נידה כלייפסטייל שכולו ריזורט, אבל עד אז זה באמת עולם ערכים מיושן ושמרני שמה לעשות, לא מדבר לרובנו. ששי מיקה תהנה עם כמה פוסקי טהרה שבא לה, אנחנו פחות שם, פאטוץ'.
ועדיין, כמויות הזעם שהתעוררו כלפי אינפלואנסריות הנידה הצליחו להפתיע. הרי יש מלא תוכן ממומן מגעיל בדיוק באותה המידה: מוכרים לנו דיאטות וניתוחים פלסטיים ושטיפות אינטימיות ואלף מוצרים והליכים שגורמים לנו להרגיש שמנות ודוחות ומלוכלכות, מה ההבדל? למה דווקא הפעם לא הסכמנו לבלוע את השקר הזה? אולי כי כמו שנאמר בכתבה, נידה זה לא "טעם חדש של יוגורט". הנשים שמוכרות לנו אותה לא סוחרות במוצר, אלא בערכים.
מעניין ש"מודיבודי" היא חברה מסחרית שמטרתה היא רווח בעוד קמפיין הנידה הוא ערכי בלבד, אבל מבין שניהם הפרסומת היא הפחות מלוכלכת. אפילו פרסומת מסחרית יכולה להיות "נכונה" כשהיא נשענת על אמת.
עכשיו, אי אפשר לנתק את שני הקמפיינים האלו ממהלכים רחבים יותר בעולם שנוגעים לשליטה ומשטור של נשים ומיניות, כי כזכור – לא משנה כמה אנחנו מבקשות, העולם פשוט לא מצליח לצאת לנו מהרחם. בארה"ב בוטלה פסיקת רו נגד ווייד, שמשמעותה היא שמדינות רבות יגבילו או יאסרו את זכויותיהן של נשים לעבור הפלה. בישראל, לעומת זאת, הורחב חופש ההפלה של נשים ומעכשיו, עד שבוע מסוים בהריון, הן לא צריכות לעמוד מול ועדה ולשקר שמדובר בהריון מחוץ לנישואים או שאת במצב נפשי קשה כדי שיתנו לך לעשות הפלה. אפשר פשוט לומר את האמת והיא שכרגע אין ברצונך או ביכולתך לשמור את ההריון.

הפגנה למען הזכות להפלות בארה"ב | צילום: Tasos Katopodis, Getty Images
כי הכל בסוף מתכנס לכדי אמת ושקר. לשקר מול הוועדה להפסקת הריון הוא אתוס נשי ידוע, כמעט כמו השקר אל מול מדריכת הכלות, קצת לפני חתונה ממוצעת ברבנות, שבה הכלה החילונית לחלוטין מעמידה פנים שהיא לא שכבה עם חצי עיר. נשים תמיד נדרשות לשקר, בנוגע לכל דבר. בדוקו הנפלא "הג'ייניות", שעסק במחתרת פמיניסטית שסייעה לנשים לבצע הפלות לא חוקיות בשנות השישים, הן מספרות שגלולות נגד הריון ניתנו בשנות השישים רק לנשים נשואות, אז נשים היו עונדות טבעת ומשקרות לרופא שהן נשואות. כן, ממש כמו לשקר לוועדה. גם קמפיין נידה שלא מגלה לנו שהוא ממומן זה שקר, ממש כמו למתג נידה כהעצמה נשית. אגב, גם דם כחול בפרסומת למחזור זה שקר. נשים משקרות לגבי הניסיון המיני שלהן ולגבי איך הן נראות בבוקר, אפשר לראות גם את חנק המחטבים והפושאפים והניתוחים והתוספות כחלק מאיזה מערך שקר שכל כולו תולדה של תרבות שמפמפמת לך שמה שאת זה פשוט לא סבבה.
יש כאן שתי תנועות סותרות, אחת של שקר ואחת של אמת. תיקון חוק ההפלות בישראל פוטר נשים מההכרח לשקר, איסור ההפלות במדינות שונות בארה"ב פשוט יגדיל את מסכת השקרים (והסכנות) בדרך אל ההפלה. הקמפיין של מודיבודי הוא חלק מהתנועה לאמת, לגילוי, לאותנטיות, ואילו קמפיין האינפלואנסריות המוסווה הוא חלק ממנגנון השקר, השליטה וההסתרה.
בסוף, בין היתר, חופש של נשים נמדד גם במידת האמת שאיתה הן יכולות להתנהל בחייהן בלי להישפט או להיפגע.

מצאתם טעות לשון?