סלמונלה
סלמונלה, ווי מיט אגיין | צילום: wikipedia user: Taragui
קורנפלקס, צ'יפס, קוסקוס, חלבה, ויטמינצ'יק, סלמון קפוא, חומוס, בשר אדום, פסטרמה. כל ביקור בסופר טומן בחובו פוטנציאל ליותר מחלות משלישייה עם כדורסלן עבר. המילה של הרגע: ריקול. טבעי שהיא תשתלט עלינו דווקא באוגוסט, החודש שבו מתחשק לכולנו לעשות ריקול לחיים שלנו. כי באמת, קחו, הורידו אותי מהמדפים. תנו לי לשבת בבית עם ילד וסלמונלה. הקייטנה נגמרה, הסבים והסבתות נשחקו עד דק והנצח הוא רק אפר ואבק, קערית קוקומן ומנת סלמון קפוא לא יהיו מה שיהרוג אותנו.

תקראו לי מזניחה, תקראו לי לא בריאה, תקראו לי כשמחזירים למדפים את ה"תבשיל כפרי" מוכה הליסטריה של טבעול, אבל באמת שאיום הסלמונלה לא מכניס אותי להיסטריה. די נו, כל הורה יודע שבחורף יש מחלות של דרכי הנשימה ובקיץ יש בעיות בטן. באוגוסט כולם חוטפים וירוסים כי מה לעשות, דברים מתקלקלים מהר יותר. לא הכל נכנס ישר למקררים בסופר והחום רוצח הכל. היתרון: כולנו מרזים יפה. אז הנה עוד וירוס קיץ לא אטרקטיבי והשנה פשוט מצאו לו לשם, כל שלשול הופך לריקול וכולם כועסים. וזה אחלה, כן? אין סיבה שכל קיץ מחדש נשלים עם קיומה של מחלת בטן, לא לאכול דברים מקולקלים זו בסך הכל תפנית די חיובית בחיים, מה שמיותר פה זה הפאניקה. כבודה של הסלמונלה במקומה מונח, אבל מזון תעשייתי מכניס לגוף שלנו דברים הרבה יותר גרועים ממנה, בכל רשימת מרכיבים של מזון מעובד תמצאו לפחות שניים.

למרות הריקולים: ירידה בתחלואה
למה לקנות? מה הסיפור למסוק את הזיתים שלנו בעצמנו? | צילום: חדשות 2
אז מה האופציות? זה פשוט, תאמרו בשיפוטיות סמויה - הניחו את המזון התעשייתי והמעובד בצד, והזינו את המשפחה באוכל בריא, טרי, מקומי, ביתי. בואו נעבור מאוכל שהכינו מכונות לכזה שנעשה על ידי בני אדם. האטו קצת את החיים, חיזרו אחורה, בלו את הבוקר בשוק, את הצהרים במעדניה ובין לבין תקפצו לקצב השכונתי וטפחו אדנית תבלין. אני בעד! אבל רגע, מי זה ה"אתם" האלה שאמורים לעשות את כל זה? אה, שיט, אני. או בן זוגי כי הרי אנחנו חיים בעולם שוויוני, אם כי מרבית הטענות בנידון, בואו נודה, יופנו אליי. כאן זה מתחיל להיות קצת בעייתי. כי למי יש זמן לזה? ועזבו זמן, עזבו אוגוסט ופעוטות בחופש וחיים של משרה מלאה ותמרון בלתי אפשרי - גם סתם לא בא לי. אין עניין. לא מתחשק לי לעמול על תבשילים חמים, לא מלהיב אותי לחזור הביתה עם עגלת שוק מלאה בירקות שורש טריים לקדירה ואין בכוונתי להכין חומוס ביתי, ככל הנראה לעולם. אני מצדיעה לכל מי שמוצא לזה את הזמן ובטח שלמי שנהנה מזה, לי זה פחות עובד.

חלק מהמוצרים שעברו ריקול החודש
היו שלום | צילום:
מזון מבושל, טרי ויומיומי נראה לאנשים, במיוחד בתקופה הנוכחית והמאיימת, כשחרור מהשעבוד המתועש והקפוא שהכנסנו לגופנו עד עכשיו. אבל האמת היא שזה פשוט שעבוד מסוג אחר לגמרי. "פעם האמהות שלנו הכינו לנו אוכל כל יום", רוטנים צרכנים אל מול מקרר הסלטים בסופר. ובכן, פעם האמהות שלנו גם עבדו עד שתיים וההורות לא הייתה הליקופטרית ומגיל חמש היינו משחקים בחוץ עד שהיו קוראים לנו בשבע בערב הביתה. דברים השתנו. וגם אם הם לא השתנו, ופעם סתם היינו חוזרים הביתה מבית הספר ותוקעים מנה חמה בטעם פסטה מוקרמת מול הטלוויזיה, אף אחד לא עשה מזה סיפור או מינף את זה לעוד חולייה בשרשרת רגשות האשמה הבלתי נגמרת שהיא ההורות.

אנחנו לא יכולים לחזור אחורה. זאת פנטזיה רומנטית לא ריאלית שבפועל תחזיר רק חלק מאיתנו אחורה, החלק שכבר שנים נאבק כדי ללכת קצת קדימה. אז תגבירו פיקוח או כל מה שצריך לעשות כדי לצמצם חיידקים ועם אלו שישארו, כי משהו חייב להישאר, פשוט נתמודד. כמו כל שנה. המערכת החיסונית שלנו תתגבר, תתחזק והילדים יצאו בסדר גמור. אם הבחירה היא בין כמה חיידקי בטן לבין שניצל קפוא, השניצל הקפוא ינצח.