מדריכים ברשת הם ז'אנר אהוב, גם אנחנו לא בחלנו אי אלו פעמים. מה לעשות, לעתים נדמה שהאנושות זקוקה לכוונון עדין על מנת להיות אפשרית, ואנשים אוהבים הוראות הפעלה שגורמים להם להרגיש קצת פחות אבודים. עד שהחיים יגיעו עם חוברת הרכבה שכוללת ציורים, נסתפק באנשים אחרים שבטוחים שהם יודעים מה צריך לעשות. לרוב נסמוך יותר על זרים אקזוטיים, עדיפות ליפניות מסודרות או סקנדינבים רגועים, אבל בצוק העתים, כפי שההיסטוריה כבר הוכיחה, נלך אחרי כל אחד.
מה הופך מדריך חיים או שורת כללי התנהגות למוצלחים? ובכן, ההנחה הבסיסית היא שמעקרונות מנחים גדולים, אפשר לגזור אלפי כללי התנהגות קטנים (לא לחמם דג במיקרו משרדי, למשל, הוא כלל שמאחוריו עומדת התחשבות). לא משנה כמה הכלל הוא זערורי, על סף הזניח, כמעט זוטא או סתם מנסה להצחיק, מאחוריו חייב לעמוד ערך נכון כלשהו. הם לא תמיד ישרדו, כי ערכים הם דבר שנוטה להשתנות. למשל, אם בשנות השלושים הומלץ במדריכי הורות על הכאה נמרצת של ילדים, והערך שמאחורי זה היה חינוך, היום זה נראה לנו מחריד כי הערכים השתנו.
אבל בעוד בכל תחום הם באמת משתנים - הורות, ניהול, העצמה, זוגיות ודיאטות, יש תחום אחד שנדמה שקפא. מדריכי נשים. טכנית הם השתנו - בפורמט שבו הם מגיעים או בשימוש במילים כמו "אינסטגרם", אבל לא בערכים שמאחוריהם.
בואו ניקח לדוגמה את רונה. רונה לא מקללת נהגים בכביש, רונה לא יוצאת למסע שופינג לכבוד כיפור, רונה לא נדלקת על גבר בגלל איך שהוא נוהג, רונה לא מתעדת סליחות, רונה לא מזמינה מהאינטרנט כל היום, רונה לא מקנאה בידידות של החבר שלה. יש עוד המון המון דברים שרונה לא עושה, ושגם לכן כדאי לא לעשות, כי כדאי לכן להיות רונה. כך לפחות לפי עמוד אינסטגרם שתפס תאוצה בחודשים האחרונים בשם this.is.rona, וכולל ציור גנרי של בת, עם כלל התנהגות בתבנית קבועה: "זאת רונה. רונה לא עושה X, כי X, תהיו רונה".
היוזר של רונה מכוון לנערות או נשים צעירות, ולפעמים הוא כל כך ספציפי שזה מרגיש כאילו מדובר בפאסיב אגרסיב לחברה אחת מסוימת. ולמרות שהוא מנסה בעיקר להצחיק (ולפעמים מצליח ונכון - רונה קונה ג'ינסים בטופשופ, למשל) ואין מאחוריו זדון, יש בעייתיות מסוימת בכללי האצבע שהוא מנסח לחיים. כי כמו הנטייה הרווחת של כל מדריך שאי פעם כוון לנשים - יש בו בעיקר משטור.
ולמה, בעצם? למה המדריכים שמיועדים לנשים מתגלים, כמעט תמיד, כחבר השיפוטי שיורד על כל דבר שהן עושות וקורא להן "מביכות" ו"גנריות", עד שהן מתיישרות לקיום בסיסי וגנרי לא פחות? האם יש איזו הנחה בסיסית שנשים לא מסוגלות להסתדר בעולם, שנובעת מכך שבמשך רוב ההיסטוריה אף אחד לא נתן להן לנסות? כי נשים נחשבו לרכוש/קישוט/גוש של היסטריה ועברו מאבא לבעל, בעוד שגברים תמיד נחשבו ליצורים רציונליים וטווח התנועה שלהם בעולם היה חופשי יותר, ולכן הניחו שהם יודעים להסתדר לבד? הרי בניכוי העשור האחרון, רוב מדריכי הגברים התמקדו ב"איך תרוויח כסף ותהיה מנהל", ומדריכי הנשים ב"את עדיין לא לגמרי בן אדם, הנה מיליארד נקודות לשיפור".
וזו תבנית שנורא קשה לצאת ממנה ושמשמרת, בבסיסה, את הצורך הנואש לתקן נשים. אפילו יוזר אנונימי חמוד וככל הנראה צעיר מאוד כמו של רונה, מרגיש בפוסטים רבים נורא נורא ישן. החנה בבלי של השעמום, הדודה הכי מתישה בעולם. למה יש כל כך מעט מדריכי נשים שלא נוחתים באיזורי מ"-12 עד 16" וכוללים מליון צקצוקים בניחוח מיזוגני? למה נשים צריכות לשמוע כבר מאה שנה שהן בזבזניות או מלחיצות את הבן זוג שלהן, כל פעם בניסוח אחר?
הרי זו לא הפגישה הראשונה שלנו עם קונספט ה"תהיו X", המקור שלו הוא גברי. כבר ב-2016 היה את "תהיה יוסף" שמכר לנו כללי התנהגות ברשת (לגברים ונשים כאחד), ובארה"ב זה "תהיה ביל". המקור של המקור של המקור הוא מם נושן, תמונה של המונים מצדיעים במועל יד בכנס נאצי, ואדם אחד יושב שלוב ידיים. עם פרוץ האינטרנט האדם הזה הוקף בעיגול ושוכפל כמם עם הכיתוב "בי דיס גאי" - תהיו האיש הזה. האיש הזה, אגב, נקרא אוגוסט לנדמסר, ובאמת שווה להיות הוא, האדם שישב בין מלאן נאצים שמצדיעים במועל יד ואמר "וואלה, לא מתאים לי". המשמעות של "בי דיס גאי", היא - תתנגד, תפעיל מחשבה עצמאית, תעשה מה שאתה מאמין בו. תסמוך על עצמך, תרחיב את טווח הפעולה שלך בעולם, אל תהיה כמו כולם.
כאילו, כשאתה גבר. כי הרי זה בדיוק ההיפך מרונה, שרק אומרת לבחורות מה לא לעשות כדי לא להיות בת מעצבנת. איך לא להתנהג כדי חלילה לא לצאת מעפנות, איך להתיישר לתוך תלם צר ומהוגן וקצוץ כנפיים שהוא הישראלית הבסיסית וה"בסדר", שלא מעיקה בסטוריז ולא מתארגנת יותר מדי זמן לפני יציאה ולא עושה עניין מסלפי.
אבל מותר להתארגן מלא לפני יציאה. מותר להעיק בסטוריז, ולעשות עניין מסלפי ובכללי, להיות בת. אנחנו לא צריכות להיות רונה או אף אחת אחרת, ואנחנו גם לא צריכות חברה שרק תרד עלינו כל הזמן כי אנחנו לא בסרט תיכון מהניינטיז. על מנת שמדריכי הנשים ישתנו ויהיו אחלה ונכונים ומקדמים ויעילים ולא מקטינים, אנחנו צריכים לשנות את הערכים שמאחוריהם ("לא לעצבן" זה לא ערך), ויותר מזה - לשנות את תפיסת הבסיס שבת זה דבר מקולקל.