וואו, ביונסה. אני מודה שלא ממש התעמקתי באלבום החדש, LEMONADE, שיצא בהפתעה השבוע, אבל כן ברכילויות סביבו כי כל אחד שהחיים שלו נראים כאילו הוא גר בפרק של "אימפריה" מעניין אותי. מסתבר שביונסה מתעמתת דרך שירי האלבום עם בעלה, ג'יי זי שבגד בה פה ושם למרות שהיא, ובכן, ביונסה. הבגידות האלו התרחשו, כך טוענים, עם ריהאנה, ריטה אורה וגם מעצבת אופנה דהויה בשם רייצ'ל רוי. רוי מוזכרת באחד השירים כ"בקי עם השיער הטוב", ומאז היא כבר הספיקה להגיב בנושא באינסטגרם, להיבהל מהתגובות, למחוק את התמונה, לסגור את האינסטגרם, לפתוח אותו מחדש ושאר פעולות היסטריות האופייניות לאדם שפתאום מקבל המון תשומת לב וחש בו זמנית ריגוש ובהלה. כמובן שעכשיו טוענים שזאת בכלל לא היא, והגולשים כבר עטים על נשים אחרות שאולי ג'יי זי בגד איתן, במקום, כמובן, להיכנס בג'יי זי עצמו על כך שיצא זבל.
כל זה כמובן מעניין ומלהיב והלוואי שימשך לנצח, אבל כל אדם שאוהב את ביונסה ו/או רכילות זולה, כלומר כל מי שנושם, צריך לעצור לרגע ולשאול את עצמו – האם אני באמת מאמין לזה? אז למה זה נראה מתוכנן ומחושב לגמרי? אם ביונסה סוגרת חשבון עם בעלה הבוגדני באלבום שאותו היא מוציאה רק בטידל, שירות המוזיקה של בעלה הבוגדני, משהו חייב לצאת מזה לשניהם. הרווח, עבורו, די ברור – אלבום מצליח שיוצא בשירות שלו ויביא לו מלא כסף, גם שמועות על כך שהיה עם כל הכוכבות הגדולות בעולם מעולם לא הזיקו לאף גבר. ומה איתה? מה היא מקבלת מהאיוורור הזה, מלבד יחסי ציבור לאלבום חדש?
בביקורת על האלבום בניו יורק טיימס נכתב ש"העולם של ביונסה שונה מאוד מזה של המעריצים שלה". וזה נכון, ביונסה מעצימה נשים והפכה כבר מזמן לסמל ומודל עבור נשים שחורות חזקות, אבל שום דבר בחיים שלה לא כולל את המאבקים המאפיינים נשים שחורות אמריקאיות, או סתם נשים באופן כללי. ביונסה, מגיל צעיר, די מנותקת מכל מה שמזכיר את החיים האמיתיים. היא מוקפת בסוללה של אנשים שעובדים עבודה, ביועצים, צלמים, מאמנים, מאפרים, יחצנים וקרובי משפחה בדרגות שונות שמגנים עליה, אבל גם מבודדים אותה. זוכרים את המכות בין ג'יי.זי וסולאנג' במעלית? ואת זה שביונסה פשוט עמדה שם קפואה? אנחנו לא באמת יודעים מה קרה שם אבל אולי, אחרי חיים שלמים שבהם אנשים מתווכים בינך ובין העולם, קצת קשה להתמודד עם מגע ישיר איתו. ואנחנו גם לא יודעים מה קורה בנישואים שלה ושל ג'יי ז'י, ואם מדובר באהבה גדולה מהחיים ובגידות שהובילו לפגיעה עצומה או, בעצם, במודל כלכלי –עסקי רווחי שבכלל לא כולל הגדרות כמו "נאמנות" או "מונוגמיה".
באמת שאנחנו לא יודעים, אבל אנחנו כן יודעים שביונסה, כעסק וכמוצר, נערצת ברמות על אנושיות. בעולם של כוכבים פגומים כמו ריהאנה או בריטני, ביונסה היא השמש. כמה שהיא לא תהיה מדהימה, אי אפשר באמת לגעת בה. ועבור כוכבת שרוצה להיות גם אמנית ויוצרת, להשמיע דעות ולהיתפס כ"חשובה", הניתוק הזה עלול להיות בעייתי. כשאת כל כך הרבה שנים האישה הכי לוהטת ושולטת וחזקה ומדהימה שפשוט התעוררה ככה, הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך זה משהו רע. משהו שיסדוק קצת את השלמות ויזכיר לכל מי שהסתכל עלייך כגיבורת על, שאת גם אנושית ושאפשר לא רק להעריץ אותך אלא גם להזדהות איתך.
כשביונסה הוציאה לפני מספר חודשים את "Formation" הזועם שעוסק בקיפוח שחורים, עם קליפ שמתרחש בניו אורלינס וכולל ביקורת על ההתנהלות לאחר הוריקן קתרינה, המבקרים לא הבינו איך ביונסה נזכרה פתאום שהיא שחורה. אבל זה היה הצעד המקדים של ביונסה במסעה להפוך לא רק לפוליטית, אלא בעיקר ל"רילייטבל", מישהו שיש לך משהו במשותף אתו ושמעורר סוג של הזדהות. כלומר, אם ביונסה שרה על אנשים שחורים שקשה להם וגם ביונסה שחורה, אולי גם לביונסה קשה לפעמים. ועל אותו עיקרון, אם גם בביונסה בגדו וגם במעריצה שלה, אולי הן כן קצת דומות. כשאנשים אומרים משפטים כמו "היי, אפילו בביונסה בוגדים", הסאבטקסט מאחוריהם הוא – היי, ביונסה היא יצור אנושי.
ביונסה, עד כמה שזה מוזר לחשוב כך על בן אדם, עוברת האנשה. ולהיות בן אדם משמעותו לסבול, ולכן ביונסה הופכת במישור האישי לאישה נבגדת ובזה הפוליטי חוזרת להיות גם שחורה. וזה תהליך די מדהים, כי היא אמנם קראה לאלבום שלה "לימונדה" כי החיים נותנים לימונים ואנחנו אלה שאחראים להפוך אותם ללימונדה (ציטוט של סבתא של ג'יי זי, לטענתה), אבל אף אחד לא נתן לביונסה לימונים. גם לא לימונדה, היא נולדה לתוך קנקן המוחיטו של החיים, שאותו היא מנסה ליצוק חזרה לכדי לימונים. פתאום מסתבר שבקיום שבו כולנו רוצים להיות קצת יותר ביונסה, היא בכלל רוצה להיות קצת כמונו. כנראה שאחרי שאת משלימה את המסע שהופך אותך לכוכבת הכי גדולה בעולם, בסוף תמיד תגלי שאת חייבת לעשות גם את הדרך חזרה כדי להיות סתם בן אדם.