"חרא של ג'וב!" זעקו הכותרות. "הוא אמר לכתבת שיש לה חרא של ג'וב! זה פוליטיקאי זה? פוליטיקאי אומר 'חרא'? הוא מתכוון לנשק תינוקות עם הפה המלוכלך הזה?".
לא ברור איך זה קרה, אבל יאיר לפיד שוב מצא את עצמו השבוע בתוך סיוט יח"צני. הפעם, לא בגלל איזה סטטוס מתלהם בפייסבוק נגד שלי יחימוביץ' או התבטאות שנויה במחלוקת ב"שבת תרבות" ברעננה, אלא דווקא במסגרת אייטם ל"חדשות הבידור", על יום ההולדת של עינת שרוף.
תקציר הפרקים הקודמים: לפיד הגיע למסיבת יום הולדתה ה-50 של שרוף יחד עם זוגתו שתחיה, ליהיא. השניים התכוונו להיכנס למעלית בבניין, כשכתבת "חדשות הבידור", דנית שטרום, ניגשה אליו וניסתה לשאול אותו כמה שאלות מתבקשות. לפיד, שמשום מה לא ציפה לצוות צילום מתחת לביתה של שרוף, צחקק לעבר שטרום: "אני כל כך זוכר את זה, זה כזה חרא של ג'וב", לפני שנמלט לתוך המעלית הנסגרת.
אבל כאן לא תמה הסאגה. אחרי ששטרום הצליחה לתפוס לראיון קצר כמה סלבס זעופים אחרים, הגיח פתאום יאיר מהמעלית ופצח בשטף התנצלויות והסתחבקויות עם הכתבת. "פתאום הרגשתי כמו שמוק כשנתתי לכם את הגב וזה לא בסדר", הוא ליהג. "אתם עושים עבודה וגשם וקר, הביאו לכם תה או משהו?", המשיך ונסחף, לפני שקינח בעוד חיוך אבהי: "מה אני נותן לך את הגב... מה רצית לשאול אותי?".
"חדשות הבידור", שבנו בכלל על סיקור פרווה של הלובי בבניין של שרוף ואולי על כמה ציטוטים של שרי אריסון, קיבלו אוצר בלתי צפוי – אייטם שלם על צביעותו של המתמודד המפורסם בבחירות ועל המשחק השקוף שהוא בוחר לשחק כשהתקשורת בסביבה. אם יאיר היה נשאר במעלית, עולה אל דירתה של שרוף ושוכח מכל העניין, סביר להניח שהצופים בבית היו – במקרה הרע – פוטרים אותו ב"מי הוא חושב שהוא, סנוב", או במקרה הטוב – בוחרים ללכת לשירותים בזמן שידור האייטם.
אלא שדווקא ההתקפלות המלוקקת של לפיד היא זו שהפכה אותו לעניין עצמו, והטוקבקיסטים הגיבו בהתאם. "עוד הוכחה שהאיש הוא אפס", כתבו. "הוא צבוע, ליצן, פאתטי". בצדק. יש להניח שלפיד עצמו צפה מאוחר יותר בכתבה ודפק את הראש בקיר, בהבינו איזו תחמושת יקרה סיפק למתנגדיו.
מה שמפתיע בכל הסיפור הוא, שיאיר לפיד אמור להיות שועל התקשורת הוותיק וחלק הלשון במערכת הבחירות הזו, זה ששוחה בטבעיות בביצה בזמן ששלי יחימוביץ' מכדררת קציצות וציפי לבני מזגזגת בין אכילת קרמבו ביוטיוב לבין סטנד אפ ב"מצב האומה". אז איך קורה שדווקא הוא מצליח להפוך לבדיחת השבוע, ועוד באותו יקום בו קיימת גם מירי רגב?
מה שיאיר לא הפנים כנראה, הוא שהאינסטינקט הראשוני שלו היה מוצדק. תכל'ס, להיות כתב בימינו זה באמת חרא של ג'וב. סביר להניח שאפילו פי כמה וכמה יותר חרא מאשר כשלפיד עשה אותו ב"במחנה" או ב"מעריב", לפני שלושים שנה בערך. כתבי בידור רגילים לעמוד בחוץ בקור ולהתחנן בפני סלבס שלא יפנו להם את הגב, הסלבס רגילים להפנות את הגב והצופים בבית רגילים לראות את הגב הזה מופנה לכתבים.
בסופו של יום, אף אחד לא מצפה מסלב בקליבר של לפיד – בין אם יש לו מפלגה ובין אם אין – שיציע כירבולית לכתבת שמציקה לו במסגרת חייו הפרטיים. אבל דווקא נופת הצופים הזו גורמת למצביעיו הפוטנציאלים להרים גבה ולתהות: האם הוא מתכוון גם להתנצל אחרי כל הצבעה לא פופולארית במליאה? האם הוא יסתחבק עם אבו-מאזן ויציע לו תה מיד לאחר שילכלך עליו בקבינט?
כפוליטיקאי בהווה ועיתונאי לשעבר, אף אחד לא יצפה ממך להתמנגל עם כתבי בידור ולהתייחס לכל אירוע השקה כאל מסיבת עיתונאים רשמית של "יש עתיד". מתנשאת ככל שתהיה, התגובה הראשונית שלך הייתה אמתית – ולכן עדיפה בהרבה על כל התנצלות מנומסת שבאה אחריה, במיוחד אם היא נעשית מול המצלמות. כעיתונאי לשעבר אתה אולי זוכר שמדובר בחרא של ג'וב, אבל כפוליטיקאי במירוץ כדאי שתדע – גם זה לא ג'וב מי יודע מה.