5. המסע לעמק החלומות
"המסע לעמק החלומות" הוא תרגום עברי גנרי שגרם לכך שהסרט, שבמקור נקרא "The Land Before Time", ידוע בקרב צופיו הילדים-לשעבר בתור "הסרט המצויר החמוד עם הדינוזאורים". זוהי הטרגדיה הגדולה שלו: איך אפשר להיזכר בשם של סרט שנשמע כמו כל הצגת ילדים בחנוכה אי פעם? לא שמדובר בכישלון - בעקבותיו באו כמויות בלתי נתפסות של סרטי המשך, משחקי מחשב, סדרת טלוויזיה ולא מעט מרצ'נדייז. ובכל זאת, סיפור מסעם של הדינוזאורים ליטלפוט, סרה ודאקי לעמק הגדול אמנם נחרש בקלטות ילדים לאורך שנות התשעים, אבל סביר שלא נמצא הרבה צופים שייזכרו בנוסטלגיה בכל פרט ופרט ממנו.
יכול להיות שאותם 13 סרטי המשך זולים גרמו ל"המסע לעמק החלומות" להיראות כמו חיקוי זול של סרטי דיסני, גם אם הוא הרבה יותר מזה. גם יכול להיות שהוא פשוט לא עד כדי כך טוב. את הסרט ביים דון בלות', שנטש בשנות השבעים את דיסני כדי להוכיח שאנימציה אמריקאית לילדים לא חייבת לשאת את שמו של האולפן עם העכבר. הוא לא טעה, אבל ההוכחה הזאת לא באה בהכרח בזכות "המסע לעמק החלומות". אמנם אפשר עד היום להושיב מולו ילדים בגילאי 5 עד 12, אך סביר שהם לא יזכרו ממנו הרבה, מלבד העובדה שהיו בו דינוזאורים.
4. הצילו! אני דג
קל להסתכל על "הצילו! אני דג", הפקה מדנמרק שהייתה כישלון מסיבי בקופות, כחיקוי של "מוצאים את נמו" או "תפוס ת'כריש", אבל הוא למעשה יצא כמה שנים לפניהם. מדובר באחד מהסרטים האלה שאתה נזכר בהם בדיעבד ומופתע מכמה שסרטי ילדים יכולים להיות דפוקים. נקודת המוצא העלילתית של "הצילו! אני דג" פשוטה, מוכרת וגם די ברורה, בהתחשב בשם הסרט - סטלה שותה בטעות שיקוי שהופך אותה לכוכב ים, ואחיה הגדול, בגיבוי חברו החנון, שותים אותו בעצמם כדי להציל אותה. מפתיע לגלות היום כמה הכל רנדומלי בסרט הזה, וכמה מפחיד הוא ביחס לסרט ילדים אחרים (למה ילדים קטנים צריכים לראות דם זולג מפיו של כריש רעב?).
"הצילו! אני דג" בישר את בואו של תת-ז'אנר בסרטי הילדים שדורון פישלר מ"עין הדג" כינה בתור "ג'אנקנימציה": סרטי אנימציה זולים ממדינות כמו צ'כיה ודרום אפריקה שדומים מאוד לסרטים הכי מצליחים של דיסני ופיקסאר, אבל בגרסת ה"מה היה קורה אם היינו מזמינים את זה מעלי אקספרס ובדרך הייתה מתרחשת תאונה איומה ונוראה". בעשור שעבר התופעה הזאת הגיעה לשיא, עם סרטי אנימציה איומים כמו "אופס! בול הגיע המבול..." ו"ג'לי טרזן", שהציפו את המסכים לאורך שנים פשוט בגלל שהאולם היה ממוזג והורים רצו קצת שקט. יש סיכוי טוב שאחרי הקורונה, כשעולם הפצת הקולנוע בארץ ומחוצה לה ישתנה לחלוטין, תופעות כאלה ייעלמו מהמסך הגדול. יכול להיות שזה דבר חיובי - אנחנו הרי רוצים שגם הצוציקים שלנו יצרכו תוכן איכותי ככל האפשר, ומצד שני, תחשבו מה הם יפספסו אם סרטים כמו "הצילו! אני דג" לא ייצרבו בעמימות בתודעתם. חוויית ה"רגע, הכרחתי את ההורים שלי לקנות לי את הסרט הדפוק הזה בתור קלטת?!" היא זיכרון שלא יסולא בפז.
3. בבי הקוסמת הצעירה
"בבי הקוסמת הצעירה" הוא מסוג הסרטים האלה שגורמים לך לרצות לשאול בקול רם את העולם: "תגידו, יש מצב שדמיינתי את הסרט הזה?". אנחנו פה כדי לומר שלא - הסרט הזה היה קיים, ואם היינו יכולים למצוא אותו איפשהו אולי גם נגלה שהוא היה ממש בסדר. חיפוש מהיר בגוגל מעלה שבבי, הקוסמת שבמרכז הסרט הגרמני ההוא, היא דמות ותיקה בגרמניה שפרנסה גם תסכיתים וסדרות טלוויזיה. בגרמנית, אגב, קוראים לה ביבי; ניתן להבין לבד מדוע זה שונה כשהיא הגיעה לארץ הקודש. הסרט סיפר את סיפור הפיכתה של בבי לקוסמת, אחרי שכדור בדולח קסום משנה את גורלה וגורם למכשפה מרושעת במיוחד לדלוק בעקבותיה.
כותב שורות אלה זוכר שלושה פרטים מהותיים מהסרט: הראשון הוא נוכחותה של חני נחמיאס בצוות המדבבים לעברית, בתפקיד אמה של בבי. בשיחה עם mako, נחמיאס מספרת שהייתה שוכחת מהסרט לגמרי, לולא הייתה נוחתת עליה במהלך הדיבוב התובנה שמדובר ב"ניסיון לרכב על העניין של 'הארי פוטר'. פתאום הייתה ילדה-קוסמת שצצה משום מקום אחרי ש'הארי פוטר' היה לשלאגר כזה גדול".
השני הוא דמות המכשפה המרושעת, שהייתה דיווה נוצצת ומענגת במיוחד שגרמה לי כבר אז להבין שהדמויות הכי שוות הן אלה שאני אמור, עקרונית, להיות נגדן. השלישי הוא העובדה שהדמויות היו חותמות כל כישוף שהטילו במילים "לחש נחש", כי אין סיבה לזכור דברים חשובים באמת כשאתה יכול לזכור מוטיב חוזר מסרט גרמני זניח שראית בגיל 8. הסרט זכה לסרט המשך, שככל הנראה לא הגיע למחוזותינו, ומאז בבי כיכבה בעוד שלושה סרטים שהופצו ישירות לטלוויזיה, אחד מהם זמין בנטפליקס ממש עכשיו ("Bibi & Tina: Tohuwabohu Total"), בנוסף לסדרת טלוויזיה של אמזון פריים. מדובר, ככל הנראה, בסאגה שחלק מאיתנו זכה להיחשף רק לקמצוץ ממנה.
2. סוד הממלכה הקסומה
כמו "המסע לעמק החלומות", גם "סוד הממלכה הקסומה" נשכח בין השאר בגלל שקיבל בעברית את השם הגנרי ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אבל זאת לא הסיבה היחידה: כמו עוד סרטים ברשימה הזאת, "סוד הממלכה הקסומה" נשכח בעיקר בגלל שהוא לא סרט של דיסני. הוא בהחלט נראה ומתנהג כמו סרט של המותג: יש בו נסיכות, חיות מדברות ושלומית אהרון בדיבוב הדמות הראשית לעברית (כמו ב"בת הים הקטנה" וב"ספר הג'ונגל"). אבל כמו שג'ורג' מ"הפרלמנט" יגיד אם אי פעם יראה אותו - הסרט הזה אולי נשמע כמו דיסני ואולי נראה כמו דיסני, אבל הוא לא דיסני.
מדובר בעיבוד קולנועי מצויר וחופשי למדי של "אגם הברבורים": אודט היא נסיכה שהפכה לברבור בעקבות כישוף של יועץ מרושע, ומנסה לחזור לצורתה האנושית כדי להתאחד עם אהובה (ובניגוד ל"אגם הברבורים" המקורי, הסרט הזה לא נגמר בהתאבדותה של אודט.) בקולנוע, הסרט היה לכישלון בגלל שהתמודד מול "מלך האריות", אחד מלהיטי דיסני הגדולים ביותר אי פעם - אבל כמו כישלונות רבים מאותן השנים, "סוד הממלכה הקסומה" זכה לעדנה מחודשת כקלטת מצליחה במיוחד, שעבור רבים הייתה רעש רקע יציב בבית לאורך שנים. וכמו "המסע לעמק החלומות" ובבי הקוסמת, גם "סוד הממלכה הקסומה" זכה לעוד סרטי המשך שיצאו ישר למדיה הביתית.
1. אנסטסיה
"אנסטסיה" הוא ההוכחה לכך שגם קונספירציה היסטורית מטורללת יכולה להפוך בידיים הנכונות לאגדה קסומה. הדוכסית אנסטסיה רומנוב, שכונתה "הנסיכה הגדולה של רוסיה", ככל הנראה נרצחה על ידי בולשביקים ב-1918. אבל למה לתת להיסטוריה המדממת הזאת למנוע מסרט ילדים קסום ומתוק כמו "אנסטסיה" לכבוש לבבות? הסרט עוקב אחרי הנסיכה לבית רומנוב, שאיבדה את הזיכרון כשניסתה לברוח מהנזיר המרושע רספוטין ובגיל 18 יוצאת למסע בעקבות העבר שלה. בין "אנסטסיה" לרוב הסרטים בדירוג הזה יש הבדל אחד מהותי: מדובר בסרט ממש טוב. והאמת היא שהוא אפילו לא בהכרח עומד עד הסוף בתנאי הקבלה לחמישייה שלנו, כי לא מדובר בסרט נשכח במיוחד. סרטי ההמשך שלו אמנם זניחים בדיוק כמו של "בבי הקוסמת הצעירה" ו"סוד הממלכה הקסומה", אבל הוא גם היה מועמד לשני אוסקרים (על הפסקול ועל השיר) והפך למחזמר בימתי.
לא מעט מופתעים לגלות ש"אנסטסיה" הוא לא סרט דיסני אלא הפקה של אולפני פוקס בבימויו של דון בלות' (אותו בחור שביים את "המסע לעמק החלומות") - בין השאר, בגלל שהוא פשוט ברמה של כל סרטי הנסיכות הקלאסיים של שנות התשעים. רספוטין הנבל הוא דמות לפנתיאון (אין הרבה נבלי דיסני שזכו לככב בשיר של בוני אם), האנימציה מרהיבה, קאסט המדבבים הוא כל מה שטוב בניינטיז (מג ריאן, כריסטופר לויד וג'ון קיוזאק), והשירים אדירים.
אולי דווקא בגלל שהוא כל כך דומה לאותם סרטי נסיכות באווירה ובאיכות שלו, הוא לא נצרב בתודעה כמוהם. אולי הקהל הוא זה שקלט שלא מדובר בחבר אותנטי במועדון סרטי הנסיכות. אולי מכונת השיווק האימתנית של אולפני דיסני הצליחה לעשות כל שביכולתה כדי להטביע את המתחרים. כך או כך, יצא מצב ש"אנסטסיה" הוא מהסרטים האלה שאנחנו מאוד אוהבים בלי לזכור ממנו הרבה - לא נצטט אותו, שיר מתוכו לא ייתקע לנו בראש ימים שלמים. אנחנו יודעים לשיר "הם מהירים כמו זרם מים וחזקים כמו הסערה" מ"מולאן" ובדיוק באיזה תזמון פומבה מפליץ ב"האקונה מטטה", אבל בגלל הצטברות של סיבות לא מוצדקות בהכרח, "אנסטסיה" לא נצרב בתודעה כמו מקביליו. מגיע לו שנזכור אותו - ואולי גם ניתן לו עוד צפייה, אם אנחנו מרגישים קצת נוסטלגיים.