ל"סליידרס" קראו בישראל "גולשים בזמן", טעות מצערת שהשתרשה למרות שהסדרה לא כוללת מסע בזמן אלא בין יקומים מקבילים. כל אחד מהיקומים הוא תוצאה של שרשרת אירועים שהביאה אותו למציאות שונה לגמרי. הסדרה עלתה ב-1995 ופתחה עשור שהושפע תרבותית משאלת "מה היה קורה אם" או טוויסטים עליה, עם סרטים כמו "דלתות מסתובבות", "אפקט הפרפר", "דוני דארקו", "12 קופים" ועוד. תקופה שבה היינו מושקעים רגשית בתאוריית הכאוס, ניסינו להיות בעצמנו משק כנפי הפרפר שגורם לטורנדו והיינו בטוחים שכל פעולה קטנה שלנו היא הרת גורל ויכולה לזעזע את העולם.

למי ששכח, או נולד בתקופה הלא נכונה (תנחומיי), קווין מלורי (ג'רי אוקונל, AKA הילד השמן מ"אני והחבר'ה") הוא סטודנט צעיר לפיזיקה שמגלה שער ליקומים מקבילים, שנראה באופן חשוד כמו שומר מסך בתוכנות מייקרוסופט ישנות. הוא לוקח איתו פרופסור לפיזיקה, ידידה אפלטונית שרוצה יותר וזמר שחור שבמקרה נקלע לאזור, והם מתחילים לגלוש בין יקומים. בגלל תקלה במכשיר שמוביל אותם בין יקום ליקום הם לא יודעים איך לחזור הביתה, רק כמה זמן יש להם בכל יקום, ונגררים להרפתקאות שמתפרשות על פני שמונה עונות, לפחות ארבע מהן זכורות לי כמיותרות.

שני הרגעים הכי זכירים מהסדרה הם שער חורק וגשר הזהב כחול. אלו ככל הנראה שני הטוויסטים היפים והמצוטטים מהסדרה. באחד מהם החבורה בטוחה שהגיעה הביתה לסן פרנסיסקו. הכל נראה נורמלי עד שהם מתחילים לשים לב לשינויים מינוריים ופתאום מגלים שהאמת נחה להם, ולצופים, כל הפרק מתחת לאף - גשר הזהב המפורסם של סן פרנסיסקו בכלל כחול. הטוויסט הזכור השני, שהיה קצת שובר לב, הוא זה שבמסגרתו החברים, שכמהים למצוא את הבית, מגיעים ליקום שיש להם רק דקות ספורות להיות בו לפני הגלישה ליקום הבא. איך הם ידעו אם זה העולם הנכון? קווין פותח את השער לחצר ביתו ושם לב שהוא לא חורק, למרות שזה סימן ההיכר שלו. החבורה גולשת הלאה ומיד לאחר מכן אנו מגלים שזה דווקא כן היה הבית פשוט אמו דאגה לתיקון השער כמה ימים לפני כן.

הפרקים שבהם צפיתי מחדש אמנם היו באיכות מחפירה, אבל הם עדיין מהנים בפשטותם (אמורות להיות שתי עונות בנטפליקס ארה"ב, למי שחוגג). היצירתיות הרעיונית נהדרת, גם אם בדיעבד לא הכי מתוחכמת - עולם שבו ארה"ב קומוניסטית, עולם שבו הגרמנים ניצחו במלחמת העולם השנייה, עולם שנשלט על ידי ילדים, עולם שבו הגזע הניאנדרטלי הוא השולט ומשמיד את ההומו ספיאנס (קו עלילה שחזר לאחר מכן לעונה שלמה). מדובר בסדרת נוסחה שבמשך כמה עונות טובות שמרה על רמה די גבוהה של כתיבה וסיפורים חדשים מדי פרק, זה לא מובן מאליו.

מבין הפרקים שבהם צפיתי בשנית, המדהים הוא פרק שמונה בעונה הראשונה שנקרא "המין החלש". עולם שבו נשים שולטות, ושלטו לכל אורך ההיסטוריה. כשהגולשים מגיעים אליו, הם תוהים אם הגיעו הביתה כי הכל נראה ממש דומה. הפארק הוא אותו פארק, מוכר הבייגלים הוא אותו אדם, ותיכף גם עומד להתחיל נאום של הנשיא קלינטון. ואז מתברר להם שזאת הנשיאה קלינטון. הילארי קלינטון. לצפות בזה בשנת 2018 זה כל כך מוזר, מה שנדמה כיקום מקביל משונה בסדרת מד"ב מלפני 23 שנה - כמעט התגשם במציאות. הם כמעט חזו את העתיד, לא מדהים? אבל בסוף לא. הגברים מנסים למצוא עבודה וחוטפים שלל הטרדות מיניות, הצעות מבזות ויחס דוחה. ממש כמו זה שזוכות לו נשים. מדובר בהיפוך תפקידים פשוט לחלוטין, סאטירה לא מתוחכמת אבל אפקטיבית שבמסגרתה גברים מקבלים הצצה לחיי היום יום שלנו. אם כי מותר לתהות - אם המין הנשי היה המוביל בעולם, הכל בעצם היה אותו הדבר? עדיין 50% מהעולם היה מנוצל, מוכפף ומדוכא? זה הכל רק שאלה של כוח? ביקום הזה קיימת תנועה גברית שחותרת לשוויון ולניפוץ תקרת הזכוכית שחוסמת את התקדמותם של הגברים, שמחליטה להריץ את הפרופסור למשרה ציבורית. החבורה גולשת ליקום אחר רגע לפני שמתברר שהוא זוכה. טוב, כנראה שלא היה כזה קשה לנפץ את תקרת הזכוכית הבדיונית הזאת. במציאות חלפו 23 שנים והילארי עדיין לא הצליחה.

"סליידרס" הצליחה לסחוף גם בני נוער וגם מבוגרים, ובמשך שתיים או שלוש עונות הייתה נהדרת, זה המון. בשנים האחרונות היו קצת שמועות על ריבוט לסדרה, ג'רי אוקונל אמר ש"הוא מתערב שזה יקרה", כרגע  הדיבור הוא על 2019. זה יהיה מעניין. כלומר, זה כנראה יהיה מביש, אבל עדיין נצפה בזה. אחרי הכל, המציאות נתנה להם לא מעט חומרים בשנים האחרונות ואחד הפרקים יכול להיות, כלומר ברור שיהיה, יקום מקביל שבו טראמפ הפסיד ופעם השנייה בתולדות הסדרה - הילארי קלינטון היא נשיאת ארה"ב.