יכול להיות שכל מדור הנוסטלגיה הזה נוסד למען מטרה אחת בלבד - צפייה מחודשת ב"ערי הזהב הנסתרות", הסדרה המצוירת הכי יפה של ילדותנו? לא פוסלת. "ערי הזהב" שודרה בארץ, בצרפתית, בשנת 1988. כלומר בדיוק לפני שלושים שנה, ושוב לאחר מכן בשנת - 1991. מעמדה לא נשחק כמו זה של סדרות אחרות, למשל "הלב" (מרקו) או "נילס אולגרסון", שהפכו לנוסטלגיה מעייפת, משומשת, מצוטטת יתר על המידה. היא לא שודרה שוב ושוב כל חופש או הפכה למם בפייסבוק של החינוכית. אולי בגלל זה גם רבים מתחת לגיל שלושים כלל לא מכירים אותה (אנחנו מדברים על העונה הראשונה, לא זוועת ההמשכונים בערוצי "זום" למיניהם). אבל לאזכורה, ליד אנשים שצפו בה בילדותה, יש אפקט פבלובי מובהק - שירת הפתיח בגרון ניחר, כולל הפלצט ב"אההההה, אה אה אה, אסטבן זיאה".
כן, בואו נסיים עם העניין הזה של הפתיח. שיר הפתיחה של "ערי הזהב הנסתרות" לא נולד מושלם סתם כך, הוא נכתב והולחן על ידי חיים סבן ושוקי לוי (ברצינות) ומבוצע, בגרסה האנגלית והצרפתית, על ידי נעם קניאל (אמיתי). לא רק ישראלים אובססיביים אליו, גם בצרפת וארה"ב תמיד מזכירים אותו באייטמים וכתבות על הסדרה. בכלל, כל הפסקול של הסדרה אייטיזי ואדיר, מזכיר קצת את זה של הסרט "דרייב" עם ראיין גוסלינג (רק בלי להיות משעמם) או את "טרון", למי שזוכר. תראו למשל את הקטע הזה (החל מ- 0:55) ותתמלאו בצמרמורות אייטיז מענגות:
הסדרה היא שיתוף פעולה צרפתי יפני ומבוססת על ספר באותו השם. היא מתרחשת במאה ה-16 ובמרכזה עומד אסטבן, יתום בן 12 שגדל במנזר בברצלונה, סובביו מאמינים שהוא בן השמש ויש לו את היכולת לשלפה מבין העננים בימים גשומים. אסטבן יוצא למסע לחיפוש ערי הזהב הנסתרות, שלפי האמונה יש בהן, ובכן, זהב, בחברת נסיכת אינקה בשם זיאה וילד בשם טאו, נצר ליבשת האגדית מו (שפעם חשבו ששקעה, סוג של אטלנטיס, כיום כבר לא מאמינים בקיומה). ילדות בנות שמונה שצפו בסדרה נטו להתאהב באסטבן שחור הקארה אם כי שלושים שנה אחרי זה, כחלק ממחירה של הזיקנה, הסקס האפיל ניכר דווקא אצל קפטן מנדוזה שמתלווה אל הילדים במסע. הוא הלוהט האמיתי, לא מעט בזכות הגלימה.
המסע של החבורה הופך למסעיר ומד"בי ככל שהם מתקדמים. מילא הקונדור המוזהב שעל גבו הם טסים או הספינה הסולארית, אבל יש שם גם גזע שכמעט הוכחד במה שנדמה כמו מלחמה גרעינית, הם מגלים כורי כח והשפעות קרינה ובגדול די הולכים עד הסוף עם הקונספט של "הרפתקאות". למרות ההפלגה בדמיון, האתרים בסדרה אמיתיים, מבוססים על ממצאים ארכיאולוגיים ואפילו אוירו בדייקנות ופירוט רב, כך לפי ויקיפדיה. בסוף כל פרק שולבו שתיים או שלוש דקות לא מצוירות, מעין דוקו על תקופת האינקה והמאיה שכלל שלל תכנים גרפיים כמו הקרבת אנשים לשמש, קניבליזם ושאר כיף. אבל הכל בסדר, זה לא הפריע לנו לצפות בזה אז וזה לא אמור להפריע לנו לצפות בזה עם ילדינו.
הנה הפרק הראשון בעונה הראשונה, יש עוד כמה ביוטיוב:
בניסיון - לא ממש עיקש - לצפייה ביקורתית, אפשר לומר שההרס והביזה של התרבויות האינדיאניות מתוארים די יפה בסדרה, גם אם באופן מאוד מעודן. הרי הכיבוש הספרדי באמריקה הוביל לכך ש-95% מאוכלוסיית האינדיאנים, 24 מליון איש, מתו כתוצאה ממעשי טבח, שעבוד ומחלות שבהם נדבקו מהפולשים הספרדים, בימינו זה כבר מוגדר כרצח עם. לא סיימתי לצפות מחדש בכל 39 פרקי העונה הראשונה, אבל סביר להניח שאפשר לאתר בסדרה כיום שלל אלמנטים גזעניים וקולוניאליסטים, אבל אפשר גם לשמוח על כך שמדובר בסדרת ילדות ששלושת הגיבורים המרכזיים שלה אינם לבנים (אסטבן וזיאה אינדיאנים, טאו מגזע שאינו קיים), שצפינו בה בצרפתית ושהתייחסה בכבוד והערכה לתרבות אחרת.
את עונת ההמשך שעלתה ב-2012 אין טעם לראות, היא מעוצבת דוחה ודי גרועה, בעצם כמו רוב החידושים וההמשכים לסדרות שעלו בעשור האחרון. התעלמו ממנה, וצפו בעונה הראשונה. עם ילדיכם ובכלל. עדיף בצרפתית עם תרגום עברי, אם תשיגו. זה הבינג' הכי כיפי שאתם יכולים להעניק לעצמכם. אין הרבה סדרות שנשמרו כל כך טוב, שמצליחות לרגש ולסחוף וכל מה ששלח דור שלם של תרמילאים לדרום אמריקה (באופן לא מודע, נו). גם בצפייה בוגרת "ערי הזהב" עובדת בזכות עלילה מסועפת, מתן כבוד לקהל הצופים הילדי, דמויות מורכבות שחלקן מזגזגות בין רע לטוב לאורך כל העונה וסצנות אקשן מהממות. וכן, בסדר, שיר פתיחה חד פעמי.