"הלהקה", סרט הקולנוע של אבי נשר ושרון הראל שיצא לאקרנים ב-1978, נחשב לאחד מסרטי הקולנוע המצליחים והאהובים ביותר בישראל. סרט קאלט שקטעים רבים ממנו זכורים היטב עד היום, מהסוג שנכנס (ובצדק) להיכל התהילה של נכסי צאן הברזל הישראליים.
במהלך השנים, כיאה למעמדו, זכה הסרט המוזיקלי למספר עיבודים בימתיים שהוצגו על במות התיאטראות הגדולים בכל רחבי הארץ. גרסת המחזמר הבימתית האחרונה, מבית התיאטרון הארצי מיסודו ל סמי לוי ובעיבודו של אורן יעקובי, בניהולו המוזיקלי של טל בלכרוביץ' ובימויו של צדי צרפתי, יצאה ממש לא מזמן והכרטיסים נחטפים במהירות שיא. לא מעט בזכות האנסמבל המוכשר של השחקנים והזמרים מהשורה הראשונה שמככבים בו ובהם דב נבון, ים רפאלי, שי המבר, ענבל ביבי, עדי אלון, מיה צפיר, נופר סלמאן, תם גרציאני, לירון ויגדור, נוי עזריה, אופיר מרטין, ליעם פינטו ועוד.
כעת, לראשונה, יגיע המחזמר המצליח גם לערי הפריפריה ויוצג על במות מועדוני התרבות FRIENDS מבית ההסתדרות. בשלב הראשון יגיע המחזמר למועדון FRIENDS דימונה (ב-16.6) ולמועדון FRIENDS נהריה (ב-6.7) ובהמשך יגיע גם למועדוני FRIENDS הנוספים ברחבי הארץ.
רגע לפני שהמחזמר המצליח מגיע למועדני FRIENDS, פגשנו לשיחה את לירון ויגדור ואופיר מרטין, שמגלמים את יפצ'וק ובזוקה, ושמענו מהם את הסודות הכי כמוסים על העבודה מאחורי הקלעים:
"זה הסולו שלי!"
לירון ויגדור (33) מגלמת במחזמר את יפה חריש, "יפצ'וק", שאת דמותה שיחקה במקור סמדר ברנר, וזכורה בעיקר בזכות משפטה האייקוני "זה הסולו שלי!". "יפצ'וק היא חיילת בלהקה צבאית שחתמה קבע בשביל לקבל תפקיד סולו. אישה אמביציוזית שעושה הכול בשביל לקבל את הסולו המיוחל ואת התפקידים שהיא רוצה בדרך הגונה ובאמצעות עבודה קשה וכישרון. לאורך העלילה היא מגלה שהדרך הישרה שלה לאו דווקא משתלמת".
איך את מזדהה עם הדמות של יפצ'וק?
"בדיוק ברגעים האלו שלא הולך לה, אני הכי מזדהה איתה. אני מאוד מאמינה בעבודה קשה ובמקצוענות, אבל גם יודעת שבמקצוע הזה זה לא תמיד מספיק, וצריך שיקרו עוד כמה דברים כדי לקבל את התפקיד הנחשק, או במקרה של יפצ'וק את הסולו הנחשק. בהתחלה חששתי מזה שאצטרך לחוות מדי ערב את תחושת האכזבה של הדמות, אבל היום אני יכולה להגיד בלב שלם שכיף לי בתפקיד והוא מאוד מתגמל.
איך העבודה מאחורי הקלעים?
"זאת הפקה שלישית שאני עושה יחד עם צדי צרפתי והפקה שנייה שאני עושה עם התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי (ההפקה הראשונה הייתה "סלאח שבתי"), כך שחדר החזרות של צדי מוכר לי ומרגיש ביתי וחלק מהצוות של 'הלהקה' ,צדי עבד איתי גם ב'סלאח שבתי', מה שמחזק את האווירה של המשפחתיות. בכלל, זו הפקה מאוד כיפית עם הרבה אנשים מוכשרים ואהובים.
אני מודה שכשקיבלתי את התפקיד קצת נלחצתי, בכל זאת מדובר בתפקיד שונה מאוד מהתפקידים שעשיתי עד עכשיו. בדרך כלל אני משחקת את הבחורה החמודה והתמימה ויפצ'וק לא בדיוק מתאימה להגדרה הזו... היא דמות יותר קומית, מרדנית, "פלפלית", שמביאה איתה אלמנטים נוספים וזה כיף גדול עבורי".
איך זה מרגיש לגלם דמות אייקונית?
יש משהו מאוד מרגש בלשחזר דמויות נוסטלגיות, ולעבוד על עיבודים לגרסאות של סרטים או מופעים שכולנו גדלנו עליהם. מצד שני, יש גם משהו מפחיד כי הקהל כבר מכיר את הדמויות ויודע איך הן צריכות לדבר ולהתנהל. יש קטעים בהצגה שממש לפני שאני אומרת משפט מפורסם, כמו "זה הסולו שלי", אני יכולה להרגיש את הציפייה של הקהל לשמוע את המשפט. אז אני מנסה להביא את הדמות כפי שהקהל זוכר אותה מהסרט, ובמקביל להביא גם את עצמי לתוך הדמות. זה מאתגר, מרגיש, מפחיד אבל מאוד מספק".
את מרגישה הבדלים בין הקהל במרכז לקהל בפריפריה?
"יש קסם מיוחד בפריפריה. הקהל תמיד חם ומחבק וקבלת הפנים מאוד נעימה. אפשר להרגיש שהקהל בערים בצפון או בדרום מאוד אוהב מחזות זמר. אוהב לשיר ולשמוח. בקהל התל-אביבי יש משהו קצת שונה. במובן מסוים קצת יותר קשה לרצות אותו. בפריפריה לעומת זאת אני תמיד מרגישה חום ואהבה ותמיד כיף להגיע לשם".
יש קטע בהצגה שזכור לך במיוחד?
"עלילת המחזמר דומה לסרט, אך כמו בכל עיבוד תמיד מנסים להכניס דברים ועומקים חדשים לדמויות. כשבנינו את הדמות של יפצ'וק, אורן יעקובי שאחראי על העיבוד, רצה להוסיף לה עוד קצת עומק .בעיבוד המשכנו את היחס הקר של הבמאי ליפצ'וק והכנסנו את נושא המראה החיצוני שלה. לאורך כל ההצגה הבמאי יורד על המראה שלה וזורק לה הערות לא מחמיאות, בעיקר בנוגע לישבן שלה. רצינו להראות שגם נשים שהן לאו דווקא מלאות "זוכות" להערות שכאלו בחיי היומיום שלהן.
באופן אישי, בתור רקדנית שעמדה שעות ארוכות מול המראה והתעסקה לא מעט במראה החיצוני שלה, ההתעסקות הזאת בחיצוניות שמודגשת בהצגה, נגעה לי בלא מעט נקודות רגישות ואני מרגישה שמדי ערב אני עושה מסע שלם, סוג של תיקון שמוציא אותי חזקה ושלמה. לא פשוט לי להתמודד עם המשפטים הללו כל ערב, אבל בסופו של דבר אני גם זוכה בכל פעם מחדש לסגירת מעגל אישית".
"הלהקה היא משפחה של ממש"
אופיר מרטין (30), שפרץ לאחרונה לתודעה בזכות תפקידו כנהג הטנק 'סולמי' בסדרה "שעת נעילה" ("כאן 11") ולפני כן בזכות שורה של חיקויי סטנד אפ שהפכו לויראליים, מגלם בהצגה את אחת הדמויות האהובות בלהקה - משה אלבז הידוע בכינויו "בזוקה". דמות שגולמה בסרט המיתולוגי על ידי קומיקאי מוכשר אחר, מאיר סוויסה.
לדברי מרטין, בדומה לבזוקה, גם אותו ליווה ההומור לאורך כל חייו ובמיוחד בתקופת השירות הצבאי: "שירתי כלוחם בצנחנים והייתי ידוע כסטנדאפיסט של הגדוד. הייתי עושה חיקויים של כולם, חיילים ומפקדים, ומעלה מופעי סטנד אפ מצחיקים מול החבר'ה. זה השתדרג עד כדי כך שהיו שולפים אותי באמצע תרג"ד ושבוע שטח קשה רק כדי להעלות ערב סטנד אפ לכל הגדוד. מהר מאוד הפכתי ל"צנחן החקיין".
"בהצגה אני משחק את משה "בזוקה" אלבז, חייל חדש שמצטרף ללהקה, עולה ממרוקו שלמעשה "נאלץ" לשנות את מי שהוא כדי להיות 'ישראלי', כמו לנסות לוותר על דיבור עם ח' ו-ע'. הוא אדם מאוד תמים שפשוט רוצה שיאהבו אותו אבל הנאיביות שלו מובילה אותו להיקלע לכל מיני מקרים בהם עובדים עליו או מתנכלים אליו ולאט לאט הוא מצליח לבנות את המעמד שלו בלהקה".
יש בך קצת ממשה בזוקה או שהדמות רחוקה ממי שאתה במציאות?
"בהתחלה חשבתי שלא אוכל להתחבר לדמות. אני ההפך מתמים וקשה לעבוד עלי. אבל ככל שהתקדמה העבודה על הדמות, מצאתי עוד ועוד דברים במשה שקל לי להזדהות איתם ולהיקשר אליהם. לא מעט בזכות צדי, שגרם לי להבין שמשה זה בעצם אני: אדם עם לב ענק שרק רוצה שיאהבו אותו. עם הזמן למדתי שלמרות שיש בינינו הבדלים גדולים, יש גם הרבה קווי דמיון".
איך זה לעבוד עם צדי צרפתי ועם שחקנים גדולים כמו דב נבון?
"הייתה לי זכות גדולה לעבוד עם צדי. הוא עבר כל כך הרבה טאלנטים, במות ואיכויות עם השנים, עבר כל ז'אנר אפשרי ומכיר כל קהל בארץ. ממש התרגשתי לעבוד איתו, הוא מקצוען, פרפקציוניסט אמיתי וזה כבוד אדיר להיות איתו בחדר החזרות. אין בארץ עוד במאי בסדר גודל כזה. בשלושת החודשים שבהם עבדנו על המופע למדתי ממנו המון. גם העבודה עם דב נבון הייתה נהדרת, זכות גדולה, הוא איש מקסים. כולנו, כל הצוות, מרגישים ממש כמו משפחה. היה שבוע אחד שלא התראינו כמה ימים וכשנפגשנו זה היה כמו לראות משפחה אחרי הרבה זמן. כיף לעבוד ככה. גם בהצגה אנחנו אומרים שהלהקה היא למעשה משפחה של ממש וזו התחושה גם מאחורי הקלעים".
מה העתיד צופן לך?
"הוליווד. אני מכוון להגיע להוליווד ולשחק שם. זאת השאיפה הגדולה שלי, לשחק ולעבוד בסדרות בחו"ל ובעיקר בארה"ב. אני רוצה לפרוץ את כל הדלתות האפשריות ולהפיץ את הבשורה האישית שלי לכל העולם. וזה יקרה. לא אנוח עד שזה יקרה!".