הכותרות
♦ פירוק הממשלה והבחירות הממשמשות מזכירים לי ילדה אחת, שאוהבת להמציא כללים חדשים למשחקים שלה. בכל פעם שהמצב לא ממש מסתדר עם שאיפותיה היא מציעה לקחת עוד קלפים מהקופה הציבורית, לשנות את חלוקת התורים בין המשתתפים, לקבוע מי עושה מה, מי מקבל את הבובה הזו ולא את האחרת, ומה מותר לכל אחד מהחברים לעשות ולומר. זה נורא נחמד כשאת בת שש או שבע, אבל זה מאוד עצוב כשמדובר בחמורים גדולים, כנהוג לומר, הפוליטיקאים שמנהלים לכם את המדינה. בכל פעם שלא מסתדר להם משהו, שמישהו ממרה את פיהם, הם שוברים את הכלים. אז הנה, קבלו את בנימין נתניהו ואת הבחירות החדשות שלו.
♦ “בושה גדולה”, אומרת סימה קדמון, בהתייחסה לדברי רה”מ אמש. “העם אשם”, כותב נחום ברנע ומתייחס לתלונותיו של נתניהו על תוצאות הבחירות האחרונות, אלו שהביאו אותו לשבת עם צפעונים, לגרסתו.
♦ מתי טוכפלד בישר”ה אומר שהבחירות הללו מיותרות, אבל מאשים את השותפים, למעשה.
הקוראים האמיצים מוזמנים לחפש מילות ביקורת על נתניהו בישר”ה. ואחרי שתמצאו, שלחו לי קישורים.
אלדד יניב קורא להעניש את הפוליטיקאים על בחירות מיותרות.
מירי רגב מאשימה את יאיר לפיד בכך שישראל יוצאת לבחירות, מפרסמת תמונה שלו עם ג’וינט ולא נותנת קרדיט למאייר.
ושאר האיורים הנחמדים של פוליטיקאים בסטודיו של ראם שפירא.
אהבתי מאוד מאוד את נאום ביבי שכתב אורי משגב. יפה.
יוסי ורטר אומר שכולם נגד נתניהו, אבל שהוא ממש מבין אותו שלא יכול היה יותר לחיות עם הממשלה הזו.
בניגוד לכל המנבאים שנתניהו יהיה רה”מ הבא, חמי שלו נותן 12 סיבות למה זה לא יקרה.
אבי בלום מבחדרי חרדים טוען שהטינה של יאיר לפיד לחרדים היא מהשפה ולחוץ. או שאולי פעם באמת תיעב חרדים, ואולי הוא עדיין מתעב, אבל הבין את דרך הקומבינה בפוליטיקה.
בתקופה האחרונה חתם לפיד על ‘נוהל שר האוצר’ שמתקן את הנוהל הקודם, עליו חתם שר האוצר לשעבר שטייניץ. הנוהל החדש של לפיד מטיב משמעותית עם הישיבות. כאן כבר מדובר בשדרוג לתנאים שהחרדים קיבלו בתקופת הממשלה הקודמת בה היו חברים! כך גם בסוגיית ‘סעיף 46′ המעניק פטור ממס לתרומות למוסדות ציבור. היה זה לפיד, ולא אחר זולתו, שפנה לגפני וביקש לצרף נציג מטעם החרדים לוועדה שהקים.
♦ רותם שטרקמן במארקר הרים את הכפפה ועזר לי במעט לפענח את יומנו של נוחי דנקנר, וגם הוסיף וכתב עלהפגישות שערך נתניהו עם בכירי המשק ואת ההקשר שלהן.
♦ מהנעשה בצבאנו, כרמלה מנשה:
שני לוחמים הוטרדו מינית ע״י מפקדם. המג”ד ידע, המח”ט ידע והמפקדים טייחו. המג”ד ביקש מהם לא לדבר. הם לא הזמינו מצ”ח, לא היפנו אותם לטיפול כמקובל, ריתקו את אחד מהם ל-28 יום. אילצו אותם לשאת נשק למרות שהם סירבו כי הם חששו שיפגעו בעצמם. הם ישבו בעמדה בנחל עוז ותכננו לעבור לכיוון עזה. לוחמים מצטיינים. הבטיחו להם שהמפקד יודח, והם פגשו אותו בבסיס סמוך. הפתרון של הצבא היה לשלוח כל אחד מהם לבסיס אחר. שניהם במצב נפשי קשה. כל החטיבה יודעת. גם בבסיס החדש לעגו להם ושאלו אותם אם הם הנאנסים. כשעזבו את הגדוד אמר להם הסמ״פ: אתם ביזיון לחטיבה״.
“רצינו רק למות”, הם אמרו.
סערת לאור
♦ ראיון עם גילית חומסקי (כרמית ספיר ויץ, המגזין היומי של מעריב) מוועדת לנדאו, היחידה שהתנגדה למתן הפרס ליצחק לאור, מספרת שהופתעה מהזעם כלפיה.
תגובת לאור לספיר ויץ, תגובה שלא נשמעה עד היום, מעניינת מאוד, ותודה לנירית.
במשך חמש שנים אני עובר גיהינום פייסבוקי חסר שחר. לא נחשדתי, לא נחקרתי, לא הואשמתי, ולא הורשעתי בשום עבירה. כל מה שמתרחש סביבי הוא בגדר שמועות ורכילות. בניגוד לכל האישים החזקים והמחוברים שנפלו בהליכים משפטיים בשנים האחרונות (אלוף, נשיא, שר ועוד), אני לא הוזמנתי אפילו לחקירה. חף מכל פשע.
יתר מזו, בחמש השנים הללו הוזמנו נשים באופן אקטיבי להתלונן נגדי. קל היה, לכאורה, באווירה שנוצרה, למצוא עוד אישה אחת שתלך למשטרה ותתלונן. אבל לא נמצאה אף אחת. כך שהעניין הופך להיות הזוי לגמרי.
לעצם העניין, את הפרס קיבלתי על מפעל חיי בשדה השירה. לא על אופיי, ולא על התנהגותי בשנות עלומי הסוערים. אלה היו שנים אחרות, הווי אחר, נורמות אחרות ואפילו חוקים אחרים (למשל, מושג ‘ההטרדה’ לא היה קיים, לא כל שכן ‘הטרדה מילולית’ והחוק נגדו, ושוב חוזרים תמיד אל ‘התנהגותי’. תארי לעצמך, שהיו לוקחים מאלתרמן את מה שזכה בו בימי חייו, בגלל יחסו לאשתו, ועוד יותר מזה יחסו לאהובתו).לתומי, חשבתי שכסופר, אני אדם פרטי, ולצערי גיליתי שאני ‘דמות ציבורית’. אני מניח שאצטרך לחשוב, בזמן הקרוב, על דרך להתמודד עם האווירה הזאת, אתבטא בלשון מתונה, בראש שקט, ומחוץ לפייסבוק האלים. אני מאוד מקווה שמפעל הפיס לא יחליף את מערכת החוק. מעולם לא כתבתי בשביל פרסים, אבל אני שמח על פרס לנדאו וגאה בו. מאוד.
תגובה משונה מעט. קראתי מפיה של אשכר אלדן כהן שהתלוננה במשטרה.
כמו כן, כסופר המקבל פרס ציבורי, לאור אינו אדם פרטי. מה לעשות.
זאת ועוד: בניגוד לדברי לאור, שהתנהגותו משויכת ל”עלומיו הסוערים”, קראתי גם עדויות של מי שעבדו בהארץ בקרבתו בשנים האחרונות, שניבל את פיו כלפיהן.
לחם עבודה
♦ כמה מרוויחה נינט לשעתיים עבודה כדי.ג’יי? 30 א’ ש’ לכשעתיים.
זכותה, מה. לא עושקת את הקופה הציבורית.
♦ ואם תרצו לעבוד איפשהו בתעשיית הבחירות, משרות מתפרסמות אצל טל שניידר.
♦ נדב רביד מונה למפקד גלגל”צ.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
♦ דיוויד סטברו, ראש דסק סקנדינביה (שודרג!) על יחסי ישראל-אירופה (דגש על סקנדינביה כמובן) לאור ההתרחשויות הרבות בגזרה זו וההצבעות בפרלמנטים של אירופה על ההכרה במדינה פלסטינית.
מח’ הגהה
♦ אתר הארץ: לא שהיתי.
לידיעת שר החינוך לפני שהוא מתפזר.
וואלה (תודה לרפאל).