הכותרות

♦  כותרת גג בידיעות: מפעל המגבות בערד נסגר אחרי יותר מ-40 שנה.
ידיעות גם בכלכליסטynet.

♦ רק ידיעות עדיין דבק בכותרת ראשית על נפאל, וברוב השער. אני חושבת שכדאי להרפות. די.
הבחירה בכותרת הראשית מפתיעה, ודומה שהיא באה להתחנף לציבור מסוים: “ברגעיו האחרונים נדב שר ניגון מהקידוש”.

לאיזה ציבור באה הכותרת הזו להתחנף? לציונות הדתית ולכל הציבור שנפגע מהכותרת הזו ב-ynet על תמר אריאל, “לא נושאת הדגל של הציונות הדתית”, כשהמשפט המלא היה: “לא באתי לקורס טיס כנושאת דגל הציונות הדתית או כמייצגת הנשים הדתיות באשר הן. זה קרה ככה, מטבע הדברים”.

הכותרת לכתבה בתוך האתר הייתה אחרת לגמרי. ועדיין קשה לי להבין איזו רוח עיוועים סחפה כ-7,500 איש להשתולל ככה בהתלהבות מהכותרת הזו.

האם הכותרות בעיתונים נועדו כדי לשלוט על מחשבותינו? כן וכן כן. שטיפת מוח.

♦ חיזבאללה משנה מדיניות ומחדש את הפעילות הצבאית ליד הגבול (עמוס הראלהארץ). זו הכותרת הראשית של הארץ, משום מה.

הדברים נכתבו לפני שבוע בידיעות, אחרי התקריות בצפון.

אבל מילא בידיעות, נניח הכתב הצבאי לא מתעדכן, אלא שהוא עצמו כתב על התפנית כשאירעו התקריות, וגם קודם! קישורים מופיעים, כרגיל, בכתבה של היום.

♦  ישר”ה יוצא למלחמה נגד ח”כ חנין זועבי, שממלאת את השער ואת הכותרת הראשית.

"בראיון לערוץ 2 אמרה זועבי: “הם (דאעש, ג”א) בכל פעם הורגים אחד אחד בסכין שלהם ובצה”ל בכפתור אחד (הורגים, ג”א) עשרות פלשתינים. אמנם זה נשאר החייל במטוס כשהוא מפציץ ואמנם הוא לא רואה את הקורבן אבל יש תזוזה קלה בכנפיים. הוא לא פחות טרוריסט ממי שלוקח סכין ועורף את הראש. ומי שמצטלם עם גופות, צוחק, עם גופות של פלשתינים, אני לא חושבת שהוא פחות טרוריסט מאשר זה שעורף את הראש. הם הורגים יותר מאשר הסכין”. 

באילו נסיבות אחרות היה נקרא בן הפזורה הבדווית “רופא ישראלי”, אם לא בנסיבות כפויות טובה, בלשון המעטה, דהיינו, הצטרף לדאעש (ונהרג)? המשפחה לא מאמינה.

"אין לי זמן". ח"כ זועבי (צילום: אנואר אמארה)
"דעאש הורגים בסכין, צה"ל הורג בכפתור" | צילום: אנואר אמארה
מי טס לנפאל?

 – יחידת חילוץ של חברת הביטוח הראל שמוזכרת פעמים רבות בטקסטים המתייחסים לאסון (למשל בידיעות היום).

- שלושה קציני רפואה.

- ד”ר רפי סטרוגו, מנהל אגף רפואה במד”א והפראמדיק הבכיר אסי דבילנסקי + שני פרמדיקים נוספים.

- ד”ר יוליוס גלנדר.

- פרופ’ אבי ריבקינד, מנהל יחידת הטראומה מהדסה עין כרם, שטס בהתנדבות.

- מטוס פרטי שמימן איש העסקים דן גרטלר שהחזיר את הפצועים לישראל (ידיעות).

זאת אומרת, לא משהו בקנה מידה לאומי, למגינת לבם של אנשי אולפן שישי, שהיו מאוד גאים בסופשבוע במתרחש. אני לא מתלוננת חלילה, רק מדווחת.

רוב תודות לכל המתגייסים, אבל מכאן ועד הצקצוק של ערד ניר באולפן שישי על הגרמנים שממש לא יוצאים מהכלים לעזור לאזרחיהם בנפאל, המרחק גדול.

מדינת כל גזעניה?

לא תמיד!
משמח לקרוא שלא רק בתו של איסמעיל הנייה זוכה לטיפול בישראל, אלא גם סתם עזתים מהשורה.

דן בראל, מיקרוביולוג והיסטוריון של הרפואה בכתבה מעניינת במיוחד: כולרה, המגפה המאיימת על העולם המתפתח שכלל לא מעניינת אותנו במערב. למה היא לא מעניינת אותנו? כי אין חשש שתתפשט למערב, להבדיל מהאבולה הנמרצת, שעושה את צעדיה בעולם המערבי בנחישות גדולה. אופורטוניזם? למה לא.

שטרסלר והרכבת

נחמיה שטרסלר כתב על נסיעה ברכבת לירושלים, קיטר על תחזוקת הקרונות, מצבם, וקינח במנטרה הרגילה על שכך מתנהל מונופול ממשלתי עם ועד עובדים כוחני, אלא שהוא מעד, ובגדול. תחזוקת הרכבות שנוסעות בקו ת”א ירושלים (קרונועים מדגם IC-3) נמסרה במלואה לקבלן זר, חברת אלסטום הצרפתית, מינואר 2014.
רשות החברות, הנהלת הרכבת ושר התחבורה הבטיחו שהוא יעלה את האחזקה ל”סטנדרטים בינלאומיים”.

בפועל קרה מה שצפו עובדי הרכבת: הקבלן שכר עובדי קבלן מקומיים, שאין להם מומחיות בתחזוקת רכבת ורמת האחזקה היא כפי ששטרסלר התרשם. אם כן, ההפרטה הקדושה של שירות הניתן על ידי חברה ממשלתית כשלה עד מאוד. השירות גרוע הרבה יותר מאשר זה שסופק ע”י עובדי הרכבת, אחרי שהקבלן קיבל סכום נכבד עבור שירותיו לעשר שנים. קצת מביך עבור מי שמחזיק בתפיסת העולם של שטרסלר ועיתונו.

בעמוד הפייסבוק של שטרסלר מנסים שני עובדי רכבת, איתן אנקונינא ותומר לביא, להעמיד אותו על טעותו (שהרכבת שבה נסע מתוחזקת בלעדית על ידי קבלן מופרט), אבל הוא עונה להם בהתנשאות ובזלזול.

עו”ד אלעד מורג (ידיד המערכת!), שעובד במשרד המייצג את ועד עובדי הרכבת, כתב פוסט שמדייק את שטרסלר, שטרם הגיב לו.
נראה שמר “שלא יעבדו עליכם” קצת עבד עלינו. או שהוא יודע שהוא מאשים את עובדי הרכבת בחטאי הקבלן, ועושה זאת במסגרת האג’נדל’ה, או שהוא לא יודע ומתעקש להמשיך ולא לדעת.

החמישייה 13.10, קערת פופקורן (צילום: thegreenhead)
אפשר להסתפק בקופסה למשפחה | צילום: thegreenhead
הקולנוע והפופקורן

בכל פעם שעיתונאי כלשהו יוצא לקולנוע עם המשפחה, שלא במסגרת הקרנות לעיתונאים, תצוץ כמה ימים לאחר מכן כתבת הצקצוק העונתית (או הדו חודשית) על מחירי הכרטיסים והמזון הנלווה לצפייה בסרט עם כל המשפחה. ובכן, הפופקורן! שומו שמיים (לא שזה לא נכון, המחירים מטורפים, ובהחלט ראוי פה מרד צרכנים: אל תקנו. ראינו איזו הצלחה מסחררת הייתה למרד הקפה ומאפה בנתב”ג שלנו).

אבל לפני הכל הערה, ואני לא מתכוונת לגדוע את פרנסתו של איש: הרעיון הזה, שעה וחצי או שעתיים בקולנוע בלי לפתוח את הפה וללעוס ולבלוס ולשתות זר כנראה לדי הרבה ישראלים. כשלעצמי, אני לא מבינה מה צורך יש להערות עוד גוש ג’אנק לפה בזמן הצפייה הסרט. כל חבילת הקולנוע תצטמצם בעשרות אם לא מאות אחוזים אם תסתמו את הפה לשעתיים. לא כזה נורא, נכון? ואני ממש לא בעד שתרעבו, או שתשימו מלתעות על הפה כשאתם נכנסים לאולם. יודעים מה, נניח ואתם ממש רעבים, וממש לא מתעניינים במה ג’אנק ומה לא, וממש חלשי אופי ולא רוצים להיכנס למרד מחירים בקולנוע, גם קופסת פופקורן גדולה אחת למשפחה בת ארבע נפשות זה די והותר. די והותר! ובקבוק מים אפשר להביא מהבית, כן?

אבל למעשה מה שרציתי בכלל לומר זה שכדאי להפסיק עם הכתבות האלו, שתמיד נראות אותו דבר ועוד לא שינו מאומה.

אולי, רק אם מכונות הפופקורן ידממו באין קונים שבועות וחודשים משהו יזוז, אבל בינתיים, עד שזה יקרה, כי אתם נחלשים נוכח הניחוח העולה מהמתקנים, אפשר לנצח את השיטה, לצמצם עלויות וגם להקטין את כמויות המלח והשמן שתצרכו בבילוי בקולנוע אם רק לא תנהגו בבולמוס ישראלי מצוי.

ובשורה חיובית: ביום חמישי הקרוב, שוב קולנוע בעשרה שקלים בכל רשתות בתי הקולנוע בישראל.

למה המזון בישראל יקר?

בקצרה, מרב ארלוזורוב נדרשת שוב לסוגייה: בגלל הרבנות (כלומר הכשרות, כלומר חוסר היכולת לייבא מוצרים רבים), ובגלל המכסים.

נשים

לרגל חודש המודעות לסרטן השד, מוסף 24 שעות בחר שישה ח”כים בהווה ובעבר שמספרים על ההתמודדות שלהם או של קרובים להם עם המחלה. נשאלת השאלה למה ח”כים? בגלל שהם “נבחרי ציבור”? כי הם ישפיעו על אנשים ללכת להיבדק? לא ברור לי.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

דוד מרחב הפסיק את לימודי התואר השני שלו באמצע, כי אין לו כסף לשלם. הדיון ציבורי, כך שנראה לי שאתם יכולים לצפות. מעניין ועצוב.