הכותרות
“8 דקות לגיהינום” היא הכותרת הראשית של ידיעות, המשים עצמו כסרט אקשן דרג ג’ היום. למה דווקא גיהינום? אולי הנספים הגיעו כולם, עד האחרון שבהם, לגן עדן? ואולי הם עדיין תקועים בלימבו?
מעניין שהתרסקות המטוס בה נהרגו 150 איש מככבת בשערי העיתונים. אולי בגלל המיקום הקרוב לישראל (יחסית!) או בגלל שמדובר באירופה. באלפים החביבים על רבים מאיתנו, שוחרי הסקי והיידי בת ההרים, הרי ברור לכם, קוראיי החביבים, וקוראי עיתונים מדופלמים, שאם ההתרסקות הייתה בפיליפינים או בהודו אין שום סיכוי שהייתם רואים את הידיעה על האסון הנורא בראשי השערים, נכון? אבל “הרי האלפים” מהלכים עלינו קסם לבן, קריר, ענוג, כה רחוק מטיסות שוקולד למיניהן.
יופי. סגרנו את הפינה, פתחנו את הקופסה השחורה.
העובדה שבין ההרוגים היה ישראלי אחד, “המתגורר בגרמניה”, טפו, הוסיפה אולי מימדונצ’יק. תארו לעצמכם שהיו על הטיסה עשרה ישראלים המתגוררים בעמק יזרעאל. מהדורות חדשות שלמות היו מוקדשות לכך.
המשך האירועים המשעשעים בבית המשפט בין מני נפתלי לנתניהוז.
משתכשכים בביצה
דרמה, אשכרה דרמה בצמרת הניהולית של ידיעות.
לא הבנתי את המשפט של נתי טוקר: “…מאז אמצע שנות ה–80, אז השתלט על העיתון…”
מה משמע “השתלט”? זה לא עיתון של אבא שלו? זה כן!
אגב, כפי שהסברתי אתמול, והנה ההרחבה, It’s all about money:
…קבוצת ידיעות אחרונות… צפויה לעזוב בתחילת 2016 את בית ידיעות אחרונות בתל אביב ולעבור לבניין חדש בראשון לציון. המהלך צפוי להוביל גם לאיחוד מערכות בין פעילות הדפוס והאינטרנט – וגם לצמצום משמעותי במספר העובדים… המהלך מגיע על רקע ירידה דרסטית בהכנסות “ידיעות אחרונות” מתחום הפעילות המרכזי – פרסום בפרינט. ירידה זו נגרמה בשל מעבר תקציבי פרסום דיגיטליים לפייסבוק וגוגל, וכן בשל התחרות מול “ישראל היום”, שהביאה לירידת מחירים בפרסום בפרינט. על אף הירידה בהכנסות, מצבו הפיננסי של ידיעות אחרונות נראה יציב בשל שני מימושים שביצעה הקבוצה: ב–2011 מכרה את כל אחזקותיה ב–HOT תמורת כ–770 מיליון שקל; ובנוסף, מכרה בשנה שעברה את בית ידיעות אחרונות בתל אביב לקבוצת עזריאלי תמורת 374 מיליון שקל. למרות זאת, בענף התקשורת מעריכים כי הקבוצה עדיין נזקקת לאשראי בנקאי לשם ניהול השוטף, וכן בשל ההשקעות הנדרשות במסגרת העברת הפעילות לראשון לציון…
עוד קצת על ארז אפרתי ועובדה: כפי שסיפרתי אתמול, ידיעות לא הגיע אלי עד שיצאתי מהבית השכם בבוקר, כך שרק היום קראתי את הביקורת של עינב שיף על התוכנית המקוממת. צודק בדבריו, רק תיקון: שיף טוען שנסלי ברדה חשפה שאביו של אפרתי מת בנסיבות טראגיות כשבנו היה בן שמונה. אם להשתמש בשפתו של שיף, לא חשפה ולא גרביים. הפרט הזה, כמו כל הפרטים מהראיון המצולם עמו, התפרסם בפברואר בכתבה של טל אריאל אמיר במעריב, כפי שהזכרתי גם אתמול.
והביקורת של רוגל אלפר.
מי דחק במי כדי לפרסם בהפלס.
הזרע הלאומי
סיפורי ההורים השואבים את זרע בנם המת גורמים לי לחלחלה בכל פעם שאני שומעת עליהם. הערב תשודר בערוץ הראשון, ב-21:00, כתבה של מבט שני על עוד זוג הורים כזה, שיודעים בדיוק מה הבן המנוח שלהם רצה לעשות בזרע שלו. הטוויסט בעלילה הוא שאלמנתו של המנוח לא רצתה שייעשה שימוש בזרע שלו: היא לא רצתה ללדת ממנו, והיא לא רצתה שאישה זרה תעשה זאת.
נחרדת מהמחשבה שבני משפחה מנכסים לעצמם את גופת המנוח ועושים בה כרצונם (וכן, לשאוב זרע ולהשמיש אותו זה “לעשות בה כרצונם”), אני משוכנעת חד משמעית: אם אין שום צוואה ביולוגית של המנוח, לעשות שימוש בזרעו למטרות הפריה שונות ומשונות, הניחו להולכים, ואל תבצעו בהם פעילויות נקרופיליות אחרי מותם.
ומשהו קטן ברמת הקולגיאליות: הסיפורון מתפרסם היום בעמודי החדשות של ידיעות, וכתוב גם שצוות הערוץ ליווה את המשפחה, אז מה הבעיה כבר לכתוב שהתוכנית תשודר הערב? לא ראוי?
תוכן שיווקי
כל גליון 24 שעות של ידיעות היום עוסק ב”רביעי משפחתי”, ארוחת ערב משפחתית, בשיתוף אסם.
בגיליון מתכונים, סיבות לאכול ביחד וזכרונות מארוחות משפחתיות.
עוד מודעות ענק מתפרסמות בעמודי החדשות. עסקה-עסקה, לא?
נקודת מבט
ב-nrg מתפרסמת ידיעה על שיעורי חינוך מיני שקיבלו תלמידי תיכון רנה קסאן בירושלים. לדעת הורים מסוימים, מה שנשמע בשיעורים גובל בפורנוגרפיה. לדעתי, על ההורים עצמם לקחת כמה שיעורים בחינוך מיני, וכמו כן לדון במשמעות של “מילים גסות”. מהן מילים גסות בדיוק?
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
גדעון סער, יאיר לפיד ונדב פרי על תיק החינוך.
יאיר לפיד ישמח לסדר לאמיר חצרוני הסעה לנתב”ג.
נחשו מי בטיול תרמילאי של אחרי השחרור בסאו פאולו בברזיל? נכון, המפקד שלכם, בני גנץ. שני טיילים ישראלים פגשו אותו והצטלמו איתו. הו, הלם הבקו”ם ברוורס. לצילום המסעיר נחשפתי בידיעות ובמעריב.
שנאמר, מה היינו עושים בלי פייסבוק.
יש עורכים בבית?
כשקוראים את הידיעה אפשר להבין את הסיפור (בערך). כשקוראים את כותרת המשנה אפשר רק לזקוף גבה.
(מעריב)
מח’ הגהה
מתקנת איילה את ידיעות של אתמול:
עמוד 4, כותרת ראשית
תיקים באפילה – ממתי כותבים אפלה (חושך) עם י’
(כך כותבים בעתיד אפיל משהו – אפילה).
“24 שעות” – עמוד 3 (מתנדבת ביד שרה):
“אני עוזרת לאנשים שמגיעים להשאיל ציוד רפואי”/ “הם בטוחים שבאתי להשאיל ציוד”
והכוונה כמובן לשאול ציוד רפואי
לפני פיזור
מה היה אתמול במגמה לביבליותרפיה באונ’ חיפה.
בצילום (רביב נוה): דנה בן-רון אמיר מראיינת אותי.
להתראות בשבת, 28.3, 17:30, בסינמטק ת”א.