הכותרות
♦ מישהו יכול לומר לי היכן נמצא הקטע על גדעון סער במעריב? כי עברתי בחטף על עמודים 4-8 ולא מצאתי.
האם כל כך קשה לכתוב את המיקום המדויק? הייתכן שהקטע לא מופיע כלל בעיתון?
זה היה בהקשר העיתונאי. בהקשר הפוליטי, אם סער יחזור בו חודשים ספורים אחרי שהצהיר שהוא רוצה להתמסר לאהוביו ולגידול בנו דוד, ויחזור לפוליטיקה בנימוקים עלובים כמו “טובת העם” או “דחקו בי”, לא אאמין יותר לשום מילה שתצא מפיו. יש גבול לציניות: לגייס את כל המשפחה למען מטרה נעלה (באמת נעלה) ואז לשמוט הכל ולחזור לרפש?
ייתכן שהכל ספין, ולהד”ם, והוא עכשיו מטייל בהרי אורל עם התינוק, ואני סתם מתלוננת ומדברת בו סרה תיאורטית.
♦ הקטע הזה, שנתניהו מציע מע”מ אפס על מוצרי מזון, זה לא העתקה מיאיר לפיד? כאילו, סלוגן הבחירות שלו יהיה מע”מ אפס על בננות? איזה עולב.
הבחירות האלו גורמות לי לבחילות עמוקות.
♦ אתם מוזמנים לבדוק כמה שטח או זמן אוויר מקדישים כלי התקשורת לאסון האקולוגי בערבה, ביחס להררי הזבל שנשפכים על הבחירות האוויליות ביותר בסביבה בעשור האחרון.
זו תוספת לידיעה הזו, משער הארץ הבוקר:
משרד המבקר ערך במשך השנים כמה ביקורות בקצא”א בגין אי־סדרים שגילה בחברה. הדו”חות מעולם לא פורסמו, לאחר שנגנזו בהוראת הצנזורה ■ המבקר יוסף שפירא הורה אתמול לאנשיו לפתוח בחקירת אסון דליפת הנפט בערבה, ולבדוק את תפקוד קצא”א והמשרד להגנת הסביבה
משתכשכים בביצה
♦ פקעת הכשרונות של רשות השידור הפיקה שיר (בקישור: השיר) על אודות הפירוק שלהם, “פרויקט ליאונרדו דה וינצ’י 2″, ע”ש כתובת הרשות בת”א. המוטו: “נפרק ונמשיך לשדר”.
מי השתתף:
כרמלה מנשה – רשת ב’, אורן נהרי – רשת ב’ – ערוץ1, ענת דוידוב – רשת ב’, גדי ליבנה – רשת ב’ -88fm
עדי מאירי – רשת ב’, יוסי הדר – רשת ב’, ליאת רגב – רשת ב’ – ערוץ1, יובל גנור – רשת ב’, איריס לביא – רשת ב’
ערן סיקורל – רשת ב’, ריוטל עמית – ר.א’,ב’,ג’, ערן זינגר – רשת ב’, יואב גינאי – רשת ב’ – ערוץ1, אודליה זימור – רשת א’, ב’, מוסיקה
בועז כהן - 88fm
לירון בן שמעון – רשת ג’, יואב אביב – רשת ב’, סמדר טל – ר.א’,ב’, ברוך אסקרוב – רשת א’, נועם גילאור – רשת ג’, ירון חי מנשה - 88fm
מירי קרימולובסקי – רשת ב’, רוני ידידיה - 88fm
עומר ריטה – רשת א’, ב’, מוסיקה, נתיב רובינזון – רשת ב.
ויש גם אמנים אורחים, שנתנו רוח גבית:
ברוך פרידלנד – חני דינור – דויד ד’אור
♦ עורך מעריב לשעבר, יואב צור, מצטרף לצוות קמפיין הליכוד. הוא יעבוד לצד ניר חפץ. הסתדרו החבר’לך, אה?
♦ לא שזה כזה סודי, למה מצביעים בני אדם, אבל הדרישה של קלמן ליבסקינד מעיתונאים לכתוב למען מי הצביעו/ יצביעו משוללת כל יסוד.
כל כמה זמן הם צריכים לכתוב זאת? בכל מאמר שלהם מעתה ועד הבחירות? ומה עם שאר עניינים שדורשים שקיפות כדי שנדע מאיזה צד של החמאה הם מסתובבים: מה המשכורת שלהם? מוצא? היכן הם גרים? מהן עמדותיהם הכלכליות? ונטיותיהם המיניות? יכולה להיות לכך השפעה מכרעת על כתיבתם, לא?
האם רק כתבים מדיניים ופרשנים פוליטיים צריכים לדווח למי הצביעו? ומה עם כתבי תרבות? תחקירנים? מגזיניסטים? עורכי עיתונים? ומעצבים גרפיים? וצלמים? גם הם עשויים להשפיע רבות על מראה האתר/ העיתון/ תוכנית הטלוויזיה?
אם לסכם את כל השאלות שלי, הרי שמה שאני אומרת זה שהרעיון של ליבסקינד חסר היגיון באופן מובהק במיוחד.
צרות בכותרות
♦ זוהי צרה צרורה החוזרת פעם אחר פעם: מה הקשר בין היותו של האיש ניצול שואה לבין העובדה שנחנק מסופגנייה? מה? מתי ייפסק הטרור הזה (ישר”ה)?
הרי הכותרת הזו היא מעין פארסה, או בדיחה עצובה, על איך כותבים ועורכים עיתונים.
(תודה למייג’ור)
מח’ הגהה
♦ כן, גם מודעות כדאי להגיה. עולה די הרבה כסף, מודעה שכזו. לא?
ג’ון לנון מת
♦ אני לא יודעת איך נראה הפיד שלכם, אבל שלי מלא באזכורים להירצחו של לנון לפני 34 שנים.
הנה הסיפור של עטרה אופק:
מודעת האבל הראשונה (והיחידה עד כה, טפו 3X) שאני חתומה עליה בשמי – היום לפני 34 שנים (בעצם מחר לפני 34 שנים, כי המודעה בטח התפרסמה יום אחרי הרצח) בעיתון “על המשמר” הי”ד. על החתום, לפי הסדר: עופר היה שם העט של אהרון מורג (המודעה היא מארכיונו העשיר, תודה!), חיים הוא חיים מרגלית ז”ל, שאול יבדל”א הוא הצייר שאול קנז, נאוה היא מזכירת מערכת חותם דאז נאוה חולבסקי, חני היא חנה קים האהובה, אמנון הוא האברמוביץ’ הידוע, ואנוכי שהייתי אז בחודש תשיעי (והרהרתי באפשרות לקרוא לילד לנון. מזל שיצאה בת). ומיהי אורנה? תעלומה! בין הפותרים יוגרל פרס יוקרתי – שימוש חינם בפייסבוק למשך שנה. והנה גם השיר של לנון שתמיד קורע לי את הלב מחדש
♦ והנה של אמיר בן-דוד:
כשג׳ון לנון נרצח, בשמונה בדצמבר 1980, היינו בטיול של ״השומר הצעיר״ במדבר יהודה. מדריך נסער הגיע וסיפר שאמרו ברדיו. התכנסנו סביב המדורה – עצובים כמו שרק בני 15 יכולים להיות כשמת להם גיבור – ושרנו כל הלילה ביטלס בקולות.
בחזרה בבית בקריית מוצקין הרצח ליווה אותי עוד זמן רב. לכל מקום שבאתי עשיתי מהומה. עם השיער הארוך, המשקפיים העגולים והפנים הזוויתיים, כנראה הזמנתי את זה לעצמי. ״היי ג׳ון לנון״, הם היו צועקים לי, ״לא רצחו אותך?״.
הרבה שנים אחר כך הולדתי את גיבור הספר שלי ״פלאפל אוסלו״ בשמונה בדצמבר 1980 ושלחתי אותו לעולם עם השם לנון. אבא שלו האמין שנשמתו של הזמר המת התגלגלה בבנו שנולד ברגע הרצח. גם לנון הבדיוני שלי נרצח בסוף, אבל זה כבר סיפור אחר.
בתמונות: המנוח; חקיין מהקריות; האיור הנפלא של חנוך פיבן
לפני פיזור
♦ הריכוז המלא במיוחד של הצגות איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? בדצמבר וקצת ינואר.