ענת גוב, אחת מנשות התיאטרון הבולטות של שני העשורים האחרונים הלכה הערב (א') לעולמה בגיל 58. בשנים האחרונות סבלה גוב ממחלת הסרטן, אותה גילתה בשלב מאוחר, שאת ההתמודדות איתה חשפה בריאיונות לטלוויזיה ולעיתונות. בריאיון מיוחד שהעניקה ל"אולפן שישי" ביוני 2011, תיארה את המאבק הממושך לצד רון נחמן, ראש עיריית אריאל, שלקה אף הוא במחלה, וסיפרה שהחליטה שלא לקבל טיפולים כימותרפיים כדי לא להאריך את חייה באופן מלאכותי. את מותה מצאה בביתה שברמת השרון.
גוב גדלה ונולדה בטבריה ב-1953, שירתה בלהקת הנח"ל, שם הכירה לימים את בעלה, גידי גוב. השניים עבדו יחד בשורה של תכניות כמו "לילה גוב" ו"זהו זה". בשנות התשעים החלה לכתוב מחזות לתיאטרון, הבולטים שבהם: "החברות הכי טובות", "ליזיסטרטה 2000" ו"עקר בית". במקביל למאבק במחלה המשיכה בעשייתה האמנותית, בין היתר כשכתבה את העיבוד למחזמר "הלהקה". ב-2012 הוענק לה פרס רוזנבלום לאמנות הבימה מטעם עיריית תל אביב.
גוב הותירה אחריה במותה שלושה ילדים, שתי נכדות, ובעל לו הייתה נשואה ב-35 השנים האחרונות.
השחקנית ענת וקסמן, שעבדה עם גוב ברבים ממחזותיה, מספרת ש"אני מאושרת שהכרתי אותה. בן אדם נדיר, עברתי איתה כברת דרך ארוכה מאז 'החברות הכי טובות'. היא ידעה באיזו דרך היא הולכת, בחרה איך יראה המוות שלה. היא כן עברה טיפולים, עברה את הסיוט של כימו והחליטה שהיא בוחרת בדרכים אחרות. היא חיזקה את כולנו תמיד, הייתה שמחה גדולה להיות לידה. אין אנשים כאלה. זה סוף טוב, זה בסדר".
אריק איינשטיין מספר: "לא הייתי קרוב אליה אישית אבל עקבתי אחרי המאבק שלה דרך העיתונות והתקשורת. ההתנהלות שלה הייתה מעוררת הערצה, אמנם לא הכרנו אישית אבל התרגשתי מאוד מהאישה שהיא ועצוב לי לאללה שזה נגמר ככה. עצוב לי גם כי אני יודע מה גידי מרגיש כרגע, הלוואי והיו לי מילים לנחם אותו".
שרית וינו אלעד שעבדה איתה בהצגות "משפחה חמה" ו"סוף טוב" מספרת: "היא אמרה את זה הכי יפה בעצמה, דרך הפה של טליה רוט, הדמות שענת וקסמן משחקת בהצגה 'סוף טוב' שכתבה: 'הסרטן חושב שהוא מנווט, הוא לא יחליט איך אני אמות. אני אחליט איך הוא ימות'. זה בדיוק מה שהיא עשתה בעצמה. היא נלחמה במחלה בדרך שלה ולא נתנה לאף אחד להגיד לה איך לעשות את זה. היא הקשיבה לעצמה והיא החליטה מה יהיה עד לרגע האחרון. כמו שאני מכירה אותה היא גם זאת שהחליטה מתי הזמן הנכון ללכת".
וינו אלעד הוסיפה בדמעות על הכאב שחשה עם מותה של גוב: "הפסדנו ראיית עולם ייחודית על הכל. לא היה דבר שהיית שואלת אותה ולא היית מקבלת תשובה אחרת, ייחודית".
מוקי, שעבד איתה ב"הלהקה" שעיבדה מחדש: "זה עצוב לי מאוד. היא הייתה אישה נפלאה ומצחיקה נורא. עבדתי איתה בתאטרון הבימה וההיכרות איתה הייתה אחד המפגשים השמחים ומעוררי השראה שהיו לי".