פסקול קריאה/ אש/ אהוד בנאי
הכותרות
23 בני אדם נפצעו בגליל כתוצאה מירי רקטה מלבנון. חמישה פצועים הבוקר. עשרות שיגורים.
הארץ מלגלג על שצה”ל לא מצא את רוצחי שלושת הנערים עד היום.
טבלת הירי ברצף כרונולוגי: 101 רקטות נורו אתמול על ישראל.
ינון בן דוד מנחל עוז חיכה לקבל את פני בוגי יעלון, שביטל מסיבות בטחוניות. אם כך, הוא כותב, קחו את כולנו מפה.
עוד תלונות מתושבי נחל עוז.
שואלים פרשנינו, ובצדק, למה צריך היה ילד בן ארבע למות, כדי שצה”ל ייקח את הפצמ”רייה בידיים?
בשערי ידיעות וישר”ה הצילום קורע הלב של דניאל טרגרמן בן הארבע וחצי. בידיעות התמונה שלו כובשת את רוב השער. צילום כל כך נואש ונורא. ילד בן ארבע וחצי עומד בכאילו דום מול המצלמה, לשמאלו מגדל קוביות מרשים שבנה. אולי כדי לאמוד את גובהו.
חולצת הכדורגל שלו מוחתמת במספר 10, בדיוק כמו החולצה של ליאונל מסי, כוכב הכדורגל שהוא העריץ.
מה עם תגובה ממסי, משהו? מסר של שלום? יש איזשהו עורך ספורט שחשב על כך?ובמעריב:
בידיעות חנוך דאום כותב שגם הבן שלו אוהב את מסי ושמעון שיפר מספר שגם הנכדים שלו אוהבים את מסי. אולי מסי הוא שמנע מהמקוננות הקבועות לספוד לדניאל הקטן, והגברים הם שלקחו את שרביט הפיקוד היום. אבל לא לדאוג, ידיעות לא שכח את הקלישאה “הילד של כולנו”, המכתרת את טורו של דאום. אולי זה בכלל דווקא כזה, להסתלבט עלי, על הבלוג, שהרי אני מנג’סת עם “די כבר עם הילד של כולנו” זה זמן רב. אציין רק ש”הילד של כולנו” הוא עבודה של עורכ/ת. לא של דאום. דאום עצמו שרבב לטורו את “אלוהים לא מרחם על ילדי הגן” בעזרת הטוויסט “חמאס, ולא אלוהים, הוא זה שאינו מרחם על ילדי הגן”.
בישר”ה כותבת חגית רון-רבינוביץ ומספרת על היחסים בין בתה הקטנה לדניאל (יחסים וירטואליים). היא משתמשת ב”עוף גוזל” הלא שחוק.
דן מרגלית, שגם הוא גויס לקינה, מזכיר את נתן אלתרמן: “עם לא ייסוג מחפירות חייו”. למרגלית, כך מתברר, יש כמה פראזות שהוא אינו מניח להן, ואוחז בצווארן המדולדל בשיניו, ככלב האוחז גור חתולים בן יומו. “חפירות חייו” חביבה עליו, ומתאימה לכל הזדמנות: איראן, ילד מת, ערכות מגן, יציאת מצרים, טירונים, מה שתרצו.
מרגלית השתמש בכך גם ב-21 ביולי.
וגם ב-4 באוקטובר 2013.
וגם ב-30 באוגוסט 2013.
וגם באפריל 2008.
וגם בספטמבר 2007.
לאור הממצאים המפתיעים (נדמה לי שגם אביב הורביץ עשה בעבר חפירה כלשהי), הגיע הזמן, גבירותיי, לייצר מחולל מרגלית. למה רק להתעמר ביאיר לפיד עם הלפידומטור? גם למרגלית מגיע כבוד.
הפרשן היומי
כדי לא להכביד על קוראינו מוכי החום אביא רק פרשן אחד ביום. פרשן מתחלף, כמובן.
יוסי מלמן: מתי תסתיים המלחמה ואיך. חיסול מבוקשים לא פותר כלום. חמאס (או כל ארגון אחר) צריך קצת זמן להתארגנות, אך מיד יגיע המנהיג היותר מוצלח ויותר אכזר.
האם מוחמד דף חי או מת? לא ברור. אין לאיש תשובה, אבל מלמן מסביר מתי נקבל הוכחה לכאורה. בכ”מ, גם לו יימצא, אם צריך יהיה, תחליף, ובמהרה.
אני מתחילה לנטות לכיוון הזה: הוא לא היה בבית שהופצץ.
למה מצונזר משה דיין?
זאת כבר הפעם השלישית בתוך חודש (1, 2) שאני כותבת על צנזור ההספד של הרמטכ”ל משה דיין בעת הלווייתו של רכז הביטחון של נחל עוז, רועי רוטברג, ב-1956. הנושא זכה להתעלמות גורפת בתקשורת. היום הצנזור של דברי דיין מופיע באופן בולט במיוחד, בעמוד 3 בידיעות. פה לא צונזר כל הקטע, ונותרו בו המשפטים “לא מהערבים אשר בעזה כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא האכזריות?
המשפטים נותרו סתומים מאחר שהמשפטים הקודמים להם הוסרו.
לטובת עצלני הקישורים, הנה כל הקטע שהוצא החוצה מדברי דיין (צריך להופיע אחרי “קו התלם”):
אל נא נטיח היום האשמות על הרוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזרה אלינו? שמונה שנים הנם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בם ישבו הם ואבותיהם. לא מהערבים אשר בעזה כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא האכזריות?
למה גל”צ שומר על שר הביטחון?
כותב קורא, או קורא כותב (אם יש פה טעות כלשהי, תקנוני בבקשה):
בעוד כל כלי התקשורת מדווחים על בריחתו של שר הביטחון, בגל”צ קברו באופן שלא היה מבייש את אנשי הרבנות הצבאית, דיווח של 15-20 שניות בתוך דיווח מדיני כללי על המצב, ללא אזכור במהדורת החדשות. הדיווח היה בשפה מעודנת (למרות לשונו האגרסיבית הידועה של המגיש אסף ליברמן) ומיד עברו לדווח על אמירתו של שר הביטחון שמי שרוצה יפונה.
משתכשכים בביצה
ראפר מלונדון הוא המוציא להורג של העיתונאי ג’יימס פולי.
הודעה לעיתונות
עובדי ערוץ 10 אישרו היום את ההסכם הקיבוצי שאליו הגיע ועד העובדים עם הנהלות הזכיינית וחברת החדשות, בתום כשלושה שבועות של דיונים מרתוניים. ההסכם מביא לידי ביטוי את נחישות העובדים להוביל לייצובה הפיננסי של החברה, בצד דרישתם הלגיטימית לתנאי העסקה סבירים, גם בהינתן המשבר העמוק הפוקד כעת את הערוץ. במסגרת ההסכם, הופחת והוגבל הקיצוץ שתכננה ההנהלה לבצע במשכורות העובדים: במקום 15% למשתכרים מעל 10,000 ₪ ו-25% למשתכרים מעל 20,000 ₪, יעמדו בפועל שיעורי ההפחתה על 10% ו-20% בהתאמה; הקיצוץ יבוצע בשיטת “מדרגות” על חלקי השכר החורגים בלבד ויזכה את העובדים ברשת ביטחון מפני הפחתות נוספות למשך שנה לפחות. כמו כן, הצליח הוועד להגביל את התכנית בזמן – כך שמחצית מקיצוץ השכר תוחזר בסוף השנה הבאה, והשכר כולו ישוב לקדמותו עד סוף 2016 (לרבות תנאים סוציאליים); במקרה שהחברה תרשום רווח נקי בשנה הבאה, יבוטל הקיצוץ לאלתר. עוד סיכמו ההנהלה והעובדים על הקמת ועדת חריגים להפחתת השכר, בהשתתפות נציג הוועד, שתוסמך להעניק הקלות במקרים רפואיים ומשפחתיים דחופים.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
דיון ארוך במיוחד התנהל אתמול בטוקבקים על מערכת ירי אוטומטית שתשגר מגדנות לעזה בכל פעם שיושלך חומר נפיץ על ישראל. הדיון התעורר שוב בגלל ראיון עם פרופ’ ישראל אומן, שהציע אותה. כשלעצמי התייחסתי לכך בעבר בקצרה בעקבות רעיון דומה של היון. אם אקצרר עוד יותר את דעתי, לתשע מילים: האוטומטיזציה לא מנקה מאחריות, נקודה, לא משנה כמה תתפלפלו. כל הדיון המורחב בטוקבקים התייחס להיבטים מוסריים ומשפטיים ומידתיים, ואיך זה ייראה בעולם. איך זה ייראה בעולם? בדיוק כמו היום, כשאנחנו אומרים “אבל הם התחילו”, או “אבל הם משתמשים באזרחים כמגן אנושי”.
לפני פיזור