הרבה לפני היותו סופר ופובליציסט, נהנה אמנון דנקנר מהזכות לומר את דעתו בכל נושא מבלי להתנצל על כך ומתוך ידיעה שדבריו עשויים לעורר סערה. בראיון האחרון שהעניק למגזין סוף השבוע של mako התייחס לכך כשסיפר לאביב לביא: "אין לי שום ריסונים ואני יכול לומר בדיוק את מה שאני חושב. ועוד דבר נהדר: לא מעניין אותי מה חושבים עליי, ואני אומר את זה באופן הכן ביותר. התענוג של להתבטא בחופשיות הוא תענוג יקר – תנסה את זה פעם".
הצד הדעתני והלא מתפשר של דנקנר הפך אותו לכוכב טלוויזיה בימים בהם ישב לצד חברו הטוב, טומי לפיד, בפאנל של פופוליטיקה. אבל זה היה רק הפרומו לקראת המאבקים הגדולים באמת שלו, אלו שבהם בחר לתקוף כמעט כל מי שהעז לצאת נגד מה שהחשיב למקורבים לליבו.
"בית המשפט מורכב מאנשים שהם הרבה פחות מבני אדם"
בקיץ 2012 הוזמן דנקנר להשתתף ב"ליל שישי אקטואלי", פורום תקשורת מיוחד שהתנהל מול קהל של צעירים חרדים בירושליים. במהלך דבריו עלתה לדיון הביקורת של הקהילה החרדית על העוול, לכאורה, שנעשה לה על ידי שופטי בית המשפט העליון. דנקנר לא רק חיזק את תחושות הקיפוח של מאזיניו, אלא החליט להרחיב על החומר האנושי שלטענתו מרכיב את המוסד החשוב ביותר במשפט הישראלי.
החברות ארוכת השנים בין דנקנר אהוד אולמרט, התהדקה אף יותר בעקבות מינוי של אולמרט לראש הממשלה במהלך 2006. בראיון שהעניק לתכנית "המקור" בערוץ 10 אף הודה שערך בעצמו פרופיל שנכתב על אולמרט בתקופת היותו עורך "מעריב", כך שתציג אותו באור חיובי. דנקנר המשיך במחוייבות כלפי חברו הטוב גם כשעמד לדין בפרשות טלנסקי, ראשונטורס ומרכז ההשקעות. ביציאה מבית המשפט (שהרשיע אותו בהפרת אמונים בלבד וגזר עליו שנת מאסר על תנאי) חיכה דנקנר להזדמנות לסגור חשבון עם משה לדור, פרקליט המדינה.
"אין אנושיות בליבך?"
חמש שנים אחרי שנפגשו בפעם האחרונה באולפן הטלוויזיה, התיישבו שני החברים הטובים לשעבר, אמנון דנקנר ודן מרגלית, לשיחה עם דנה וייס על מי שהיה חברם המשותף, אהוד אולמרט. בעוד שדנקנר שמר, כאמור, אמונים לראש הממשלה לשעבר, בחר מרגלית לתקוף בחריפות את התנהלותו והפך לאחד ממבקריו הגדולים ביותר. העימות בין השניים מוכיח שוב כמה לא כדאי להיות בצד שדנקנר מחשיב כאויב.
"הברברים פרצו את החומות של בית המקדש"
גם כשדנקנר דיבר על אירועים היסטוריים, היה לו הכישרון להפוך אותם לשיחת היום. ב-2003 העניק ראיון לכתבה על המהפך של בגין ב-1977. הדרך שבה תיאר את התחושות של ליל הבחירות ההיסטורי, הפכה לפרובוקציה חדשה.
"ביטלתי את המנוי ל"הארץ" בגלל ההתנכלות ללפיד"
העיתונאים, בעיקר סוג מסוים של עיתונאים, מקנאים ביאיר לפיד. הם היו רוצים להיות יאיר לפיד והם לא, וזה פשוט אוכל אותם. אמנון דנקנר טען שבעיתון הארץ הקימו "צוות להצקה ליאיר לפיד", ולכן הרים טלפון לעמוס שוקן והודיע שהוא מבטל את המנוי. דנקנר היה חברו הטוב של טומי לפיד, והוא ויאיר לפיד מעולם לא הסתירו את חיבתם זה לזה. בראיון האחרון ב-mako, שהתפרסם עוד לפני הבחירות, הודיע דנקנר כי הוא מצביע ליאיר לפיד, ובהספד עליו התייחס אליו לפיד כאל "דוד אמנון".
"הספר על דרעי – בושה ומעשה ליצנות"
חלקכם אולי זוכרים שפעם מוטי גילת כתב ספר שבו הוא סוגר חשבון עם אריה דרעי, ונקרא באופן מעניין "קללת דרעי" (וזאת בגלל שלטענתו דרעי ניסה לקלל אותו על ידי מקובל ירושלמי). דנקנר הזדעק להגנת ידידו הטוב דרעי, טען כי הספר הוא מעשה ליצנות, סתר את הטענות המופיעות בו בזו אחר זו ועשה זאת, כהרגלו, בשנינות ואירוניה.