כמו כל תלמידת אולפנא לשעבר, גם אני הטמעתי היטב את חרדת אורך החצאית. עד היום, כשאני לובשת חצאית מעל הברך, מלווה אותי האימה שתעצור אותי ברחוב מורה זועמת במטפחת ואפודה, תמדוד אותי מלמטה למעלה ותנבח: "גברת רוטנר הצעירה! אני רואה את הברכיים שלך! תחזרי מיד הביתה להחליף בגדים, זה לא בית בושת פה!" ואני אצטרך לכתוב עד מחר 200 פעם "כל כבודה בת מלך פנימה".
אבל אף פעם לא הייתי בסיטואציה שבה אנשים גוערים בי שאני לבושה צנוע מדי. החווייה הזאת חדשה לי. איש הביטחון בכניסה להר הבית מעיף מבט על שמלת הג'ינס שלי