נפלו בעריכה | גם וויל סמית' רוצה להיות נשיא?

אין ולא תהיה שעה טובה יותר לברר לעומקה את סוגיית הדאבל דיפ. כשאנחנו בשיאה של עונת השפעת (וכותבת שורות אלה היא הוכחה חיה-גוססת-מתה לכך), ובמרכזו של גל טרור שדוחף אותנו לעבר קערת נאצ'וס מוקרמים, שומה עלינו לבדוק אחת ולתמיד: האם אפשר לטבול צ'יפס בסלסה המשותפת, לנגוס בו, ולשלוח אותו לסיבוב שני במטבל – או שבכך אנחנו הופכים אותו לבריכת חידקים? הסוגיה עלתה לראשונה למודעות, כמו כל השאלות שנוגעות למבוכה חברתית וגרמופוביה, בפרק של סיינפלד. ג'ורג' טבל צ'יפס טבילה כפולה, ואיש שהיה עד לאקט האשים אותו בכך ש"זה כמו לטבול את כל הפה שלך בקערה". קבוצת תלמידי מחקר באוניברסיטת קלמסון שבדרום קרולינה החליטו לערוך ניסוי ולבדוק את הסוגיה מדעית, והתשובה, כמו תמיד, היא שג'ורג' קוסטנזה הוא איש דוחה. הניסוי בחן סוגי מטבלים שונים, ואת התגובה של כל אחד מאלה לקרקר נגוס, וגילה שקרקר שנטבל לאחר שננגס מותיר אחריו כ-1,000 בקטריות יותר מאשר קרקר בתולי. אם חשבתם שהחריפות של הסלסה תנטרל את הבקטריות שעברו מהפיות של המנשנשים – אין לכם מושג על מה אתם מדברים. דווקא בסלסה נמדדה כמות של פי 5 יותר בקטריות מאשר מטבל גבינה או שוקולד. הסיבה: כיוון שמדובר במטבל דליל יותר, כמות גדולה יותר של הנוזל נשארת בקערה לאחר המגע עם הקרקר, בעוד שגבינה ושוקולד סמיכים יותר ונדבקים לקרקר הנגוע בדרכו חזרה לפה. בשורה התחתונה: כדאי להתרחק משולחן הנשנושים, ועדיף להימנע ממפגשים חברתיים ככלל.

ואפרופו (...) דברים מהמסך שדורשים בירור – למה שחקנים מסרטים משנות ה-40 נשמעים כאילו הם כלואים בטרנזיסטור? צורת הדיבור של אודרי הפבורן, קרי גרנט ועוד חתיכי-עבר של המסך הכסוף, היא מעין בליל לא ברור של מאפיינים של מבטא בריטי, אמריקאי, ושל קול של כרוז מירוצי סוסים. אז למה, בעצם? בסרטון שלעיל איש שנראה כמו דמות "הסימס" בוב ניובי מסביר. מסתבר שמדובר במבטא שנקרא טרנס-אטלנטי, שהוא לא תוצאה של ההגירה שאפיינה את הוליווד של המחצית הראשונה של המאה ה-20 – אלא מבטא נרכש שנהוג היה ללמד בבתי הספר בארה"ב באותם ימים. הרעיון היה למזג מאפיינים של מבטא בריטי במבטא המקומי, בניסיון ליצור מוסכמה לתקשורת בינלאומית. ה-ר' שמושמטת בסופי מילים, ה-ת' הדגושה, וההוד וההדר הבריטים הנלווים – כולם חלק מיצירת המבטא הטרנס-אטלנטי. לאחר מלחמת העולם השניה הפסיקו ללמד את הטרנס-אטלנטי, שהלך וגווע ועל כן גם נעלם בהדרגתיות מהמסך.

תמיד ידענו שג'יידן סמית' הוא מגלומן קטן, אבל עכשיו מתברר שהוא למד הכל מאבא. וויל סמית' עושה סימנים של עניין בפוליטיקה, וכן, כולנו תקווה שהוא ירוץ עם ג'זי ג'ף כסגנו. בראיון בפודקסט של ההוליווד ריפורטר, סמית' סיפר שהוא רואה עבורו עתיד בנוף הפוליטי: "זקוקים לי. הגיע הזמן שאשמיע את הקול שלי בשיחה בצורה אחרת". כל זה מתרחש, באופן הולם, כחלק ממסע הראיונות שלו לקידום סרטו "זעזוע מוח". לא ברור מהו האפיק הפוליטי שסמית' מכוון אליו, אבל אם יש אלוהים בעולם העימות הדמוקרטי של 2020 יהיה באטל ראפ ראש בראש בינו ובין קניה.