זו לא תהיה היסחפות לומר שטוויטר לא לגמרי תפסה בישראל. הרשת החברתית מתגאה, אמנם, בכמיליון משתמשים רשומים, אולם כמות היוזרים הישראליים הפעילים בטוויטר, אלה שפוקדים את הרשת לעתים מספיק תכופות בשביל לשוחח ולפרסם הגיגים – נמוכה בהרבה. וזה בסדר, כל ילד מיוחד בדרכו, ולא כל רשת חברתית יכולה או צריכה להיות התמנון הטורף שהוא קונגלומרט פייסבוק-אינסטגרם-וואטסאפ.
כל זה לא אומר שאין קהילה חיה בטוויטר. יש, והיא גם – כמו שלא אומרים יותר – תוססת ברמות. מאות צייצנים ישראליים מחלקים ביניהם אלפי עוקבים, במארג חברתי שיש לו היסטוריה, שפה ותרבות משלו. ואיך יודעים שתרבות הגיעה לשיא שלה? כשהיא מתחילה לפרסם סלפיז בעירום, כמובן. ככה היה גם באימפריה הרומית, אם אנחנו זוכרים נכון. בסוף השבוע, נכנס לרשימת ההאשטגים המדוברים בישראל התיוג #פידמחתונים, במסגרתו נדרשו/התנדבו גולשים להעלות תמונות של עצמם בתחתונים – בלי פילטרים ובלי פוטושופ.
הסיפור מתחיל במשתמש פופולרי, שכבר תקופה ארוכה נוהג לפרסם מדי פעם תמונות של – שומו שמיים – גומי התחתונים שהוא לובש באותו יום, בדרך כלל מבלי להראות את פניו. את התמונות היומיות למחצה האלה הוא מתייג "פידמחתונים". האם 'מחתונים' היא מילה נוראית עם מצלול מצמרר שלא צריך להשתמש בה? כן, אבל יאללה, נזרום. בסוף השבוע, נקלע אותו צייצן לוויכוח עם צייצנית שניה, שהתלוננה על ריבוי תמונות העירום, וטענה שהעלאה של תמונות פרובוקטיביות שכאלה אינה הולמת את עיסוקו. התוצאה: דיון בן עשרות ציוצים מילוליים שטוענים לכאן ולכאן, וכמות עתק של תמונות מחאה, גם הן בתחתונים. התגובות לתמונות: מחמאות, התעלפויות כלליות, צחוק ותחושת שחרור והקלה.
בואו נבהיר דבר אחד: אין באמת מה להתרגש מאותו פיד מחתונים. אנשים בוגרים ושפויים שבוחרים לחשוף את גופם, או חלקים ממנו, בפני קהילה של ידידים מוכרים או זרים גומרים זה פחות או יותר הבסיס של האינטרנט. גם הדיון בדבר הכבוד שבמקצוע מסוים, והאם מותר במסגרתו להצטלם באופן זה או אחר הוא לא כזה מעניין, שוב – כי השנה היא 2018, וסוריז, אבל הפסיכולוג שלכם מצטלם לפייסבוק והשיננית שלכם הולכת לים ועושה תיוגים באינסטגרם. הכל קול, הכל מוסכם, וברוב המקרים תמונה פרטית לא תפגע במקצועיות של אדם זה או אחר.
אם הזהות המסוימת של המצטלמים לא חשובה, מה כן? טוב ששאלתם. מה שכן מעניין הוא הפיזור של המשתמשים שנענו לקריאת ה-send nudes הזו, ובעיקר מבול הגברים הסטרייטים שרק חיכו, כנראה, להזדמנות להצטלם בתחתונים. הם מגיעים מכל תחומי החיים, רווקים ואנשי משפחה גם יחד, צעירים ומבוגרים – ומה אתם יודעים? הם רק רצו להפשיל מכנסיים ולהיעמד מול מראה כדי למצוא את הזווית הכי מחמיאה. בגלל זה גם הקפדנו בכתבה הזו לא להפנות אתכם לחשבונות טוויטר ספציפיים ולא לפרסם תמונות שמכילות את פניהם של המצולמים (אם כי הקפדנו לקחת רק מחשבונות נגישים לכולם): כי זו לא האיכות, אלא הכמות.
כמות מהממת, כמובן. לא רק משום שקהילת טוויטר ישראל נחשבת ליותר מילולית מוויזואלית ולכן היה מפתיע לראות את כל הגופות הגשמיים האלה, אבל גברים סטרייטים מיושבים? שמחנו מאוד לגלות שיש לכם בכלל את היכולת לעשות סלפי.
כל זה נאמר בהגזמה, כמובן, כדי להנכיח את הסטריאוטיפ אודות סלפיז בכלל, ואודות סלפיז חושפניים בפרט. הם הרי נחשבים לנחלתן של נשים, בעיקר צעירות, ושל גייז. כשהסאב-טקסט התרבותי הוא 'אוכלוסיות שזקוקות לחיזוקים תכופים על המראה החיצוני שלהן', שלא לומר 'אוכלוסיות מיניות'. ועד עכשיו חשבנו שהסטרייט הישראלי הממוצע קצת פספס את הרכבת הזאת. שזה לא מעניין אותו. שהוא לא יודע ולא רוצה שיחוו אותו כברייה מינית בעולם, כבעל גוף נחשק.
וזו מחשבה מעט מעוכבת, לא? ישראל הרי מפוצצת במכוני כושר עמוסי גברים סטרייטים – מנערי חטיבה שרוצים להיערך לגיוס הקרבי ועד פנסיונרים שבאים לשחות ולהתקלח פרק זמן מדאיג כמעט במלתחות. אנחנו מדינה שבה זה עדיין חצי לגיטימי לפקוד את חוף הים בספידו, איך בכלל חשבנו שגברים ישראליים לא מודעים לקיום הגופני שלהם, או שהם מתביישים בו? כמו כן, האם ראיתם כרטיס גברי בכל אפליקציית היכרות שהיא? תמונת חוף נטולת חולצה היא תנאי כניסה, ולו רק כי היא מוכיחה שאתה לא פוחד להוריד חולצה הציבור.
למרות זאת, החוויה הגברית העירומה היא, וול, גברית בעיקר. ממודרת. באופן יחסי, נוח לנו יותר לוותר על פריטי לבוש כשאנחנו מניחים שכל מי שמקיף אותנו אוחז באותו סט של איברי רבייה. אבל היציאה לאור של הגברים בטוויטר – מהגברים אמיצי הלבב אך ממוצעי המראה שיש לרשת הישראלית להציע – חושפת כמה אנחנו רוצים שעוד אנשים יראו אותנו. הסלפי החושפני נתפס עדיין כנחלתן של נשים מתוך התפיסה בת ה-5,000 שנשים אמונות על הטיפוח והפיתוי, שעה שגברים אמונים על ההתפתות, על ההיענות לחיזור. מראה ממוצע, בהקשר הזה, זו מחמאה. לכל גוף מגיע שייראו אותו ושיתייחסו אליו בחמלה ובפרגון מבלי שבעליו יאבד עליו את השליטה. ההבנה של גולשי טוויטר בישראל היתה לא פחות מתגלית: הצטלמות בעירום חלקי לא חייבת להפוך אותך למטרה. אינטרנט יכול להיות מקום בטוח גם כשהמשתתפים בו לא לובשים מכנסיים כרגע.
ואולי ההתגלות הזו תהפוך גם ללקח ולנורמה חדשה. החיזוקים החיוביים שיושבי הפיד העברי זכו לו הם באופן חד-משמעי דרך בריאה ומרימה יותר להתנהג ברשת מאשר, נגיד, התגובות המקטינות וגלגולי העיניים שנשים חשופות להם. ההבנה שאפשר (וצריך) להיות יצור מיני בלי שזה יהפוך אותך לזול או נואש לתשומת לב היא הבנה חשובה, כי היא תסלול – הלוואי אמן – התנהגות עתידית פחות שיפוטית כלפי עירום שנעשה מבחירה ברשת. הגוף האנושי הוא אולי כלא בשר מצמית ומוגבל, אבל הוא כלא הבשר המצמית והמוגבל היחידי שיש לנו. אפשר לעוף עליו. כדאי. התגובות לזה עוד יפתיעו אתכם.