כנגד המבוכה שעשוי לעורר בו קטע הסטנד-אפ הראשון בחייו בחר רענן שקד להשתמש בפסל החסינות האולטימטיבי של התקופה - מנה גדושה של אירוניה עצמית. "מכירים את זה שיותר ויותר אנשים שאתם מכירים מתחילים להגיד 'מכירים את זה', לעלות על במה בפעם הראשונה ולהיות סטנדאפיסטים?", הוא שאל את 20 האנשים שהגיעו לראותו עולה על במה בפעם הראשונה, אומר "מכירים את זה" והופך פתאום לסטנדאפיסט.
שקד אמנם מתבדח, אך היוצא בחוץ רואה בסטנדאפיזציה של החברה הישראלית איום דמוגרפי שיש לקחת במלוא הרצינות; ייתכן שבעוד כ-30 שנה יהיו הסטנדאפיסטים לרוב במדינת ישראל, ראש הממשלה יהיה שלום אסייג, ובטלוויזיה ישודרו חדשות לבקרים קטעים שבהם שחר חסון מתנה אהבים עם סטנד של מיקרופון בטענה שהוא "מזיין אתיופית".
מסוכן ככל שיהיה, קטע הסטנד-אפ של שקד היה חינני למדי. בקהל ישבו בעיקר קרובי משפחתו של ירון פריד, אף הוא עיתונאי שמנסה כוחו בסטנד-אפ, שהזמין את שקד לפתוח את המופע החינמי שלו בבית הספר למשחק של ענת ברזילי. שקד לעג למה שמכונה בפיו "עידן הבינוניות הישראלית הגדול ביותר אי פעם": "היום כל חובבן - מקצוען, כל זגורי - אימפריה. אמרו לך שיש לך אחלה חריימה? קדימה ל'מאסטר שף'. יש לך קול נחמד? לך ל'אקס פקטור', פורטיס יאהב אותך, הוא משוגע. הצלחת למכור כמה ספות ולהתחתן עם דיילת? לך תהיה ראש ממשלה. בינוני זה המצוין החדש, והגרוע זה הבינוני החדש. המצוינות מתה". גם הפעם חיסן עצמו שקד מביקורת, והודה לבסוף כי גם הוא "נהנה מעידן הבינוניות הזה".
שקד צודק. מדובר בעידן הבינוניות הישראלית הגדול ביותר אי פעם. חנוך דאום משמש כפנים של העידן הזה: עיתונאי שהפך לסטנדאפיסט, סטנדאפיסט שהפך ל"סטטוסים מצייצים", ויום אחד אולי "סטטוסים מצייצים" שירוץ לראשות הממשלה (מטעם מפלגת "התקבל וזה..."). אך יש רק דבר אחד בינוני יותר בזמננו מלהפוך לסטנדאפיסט, והוא להפוך לסטנדאפיסט שמדבר על כך שכולם הופכים פתאום לסטנדאפיסטים. רוצה להיות לואי סי.קיי? אין בעיה, רק תעמוד מאחורי זה. חושב שאתה מצחיק? בוא תעשה לנו חתולה מיוחמת ונראה מה אתה שווה. רק חסוך מאיתנו את הנטייה לשוות לכך נימה אירונית או רפלקסיבית; היא פוגמת משמעותית בהנאת הקהל, שמטבעו הסדיסטי נהנה הרבה יותר לצחוק מאדם שאינו מודע לעצמו כלל.
לאחר שקד עלה לבמה פריד, שסיפק מופע גס, מוחצן ולרגעים גם מצחיק, שנשען על חומר אוטוביוגרפי קשוח. הוא חיקה את עצמו מקבל מכות מילדים בבית הספר היסודי; דיבר על אחותו הסובלת מפיגור שכלי; ולקינוח, השמיע הקלטה שבה הוא מתעמת טלפונית עם מורתו לשעבר למתמטיקה, 30 שנה לאחר שהשפילה אותו בכיתה מכיוון שלא ידע כיצד להשתמש במחוגה.
פרקטיקות של וידוי וחשיפה פומבית מעייפות את היוצא בחוץ כמו טבלית כפולה של קלונקס – אך כדי למנוע מהקהל 'לצאת בחוץ' (ובמקרה שלי, לממש מהות עצמית) פריד השתמש בכלי ההרתעה הערמומי ביותר שעומד לרשותו של הסטנדאפיסט: שיימינג לכל מי שמחליט לפרוש. לאחר שקטע את רצף המופע פעמיים בתגובה לצופים שביקשו לעזוב את האולם, נשארתי בפנים מחשש למשוך תשומת לב יתרה. ביציאה אפילו הנחתי שטר מכובד בכובע ששימש לגביית תרומות (או משהו כזה), כי לרוע המזל נתקעתי בלי כסף קטן.
קראו לי נביא זעם, אך אין לי כל ספק שהמשטר הסטנדאפיסטי שעתיד לקום בישראל יתאפיין באותה מניפולטיביות בדיוק. במסווה של ספקטקל אוטוביוגרפי, ותחת איומי השיימינג העומדים לרשותם, יאביסו אותנו הסטנדאפיסטים באותם ערכים בינוניים שהכשירו אותם לעמוד על הבמה ולספר לנו בדיחות על כך שכולם הופכים פתאום לסטנדאפיסטים. המעגל לא יושלם עד שכל כספנו יונח בתוך כובעים המשמשים לגביית צדקה. אם אי פעם אנצל את הקריירה העיתונאית למינוף חלטורה במועדון סטנד-אפ, יש לכם את הרשות לירות לי בראש.