סלבוי ז'יז'ק, אינטלקטואל סלובני הזוכה לאהדה של כוכב רוק, הגיע השבוע לישראל כדי להרצות בפני כ-200 אנשים בתיאטרון עצמאי בחיפה. עבור אנשי הגרעין הקשה בפקולטות למדעי הרוח בישראל, זה בערך כמו שקורט קוביין יחזור מן המתים כדי להופיע עם נירוונה במרכז התרבות של מועצה אזורית מגידו.

הכרטיסים לאירוע אזלו במהירה (כצפוי), ולראשונה נדרש היוצא בחוץ להכיר בערכן של פריבילגיות: תחילה נשלל ממני היתרון היחסי כיהודי-ישראלי (ההרצאה פורסמה בערבית ובאנגלית בלבד, ובצניעות רבה); לאחר מכן נשלל היתרון שלי כעיתונאי (אנסמבל ח'שבה, הפונה לקהל ערבי ממילא, לא התרגש מהפניות שלי); לבסוף – ומבלי שאדרש להחליף ביצה עם אף אחד - מצאתי את דרכי לקונקשן המיוחל, בדמותו של אודי אלוני – קולנוען, פעיל שמאל והבן של שולמית אלוני ז"ל. "אני שומר לך כרטיס בכניסה", הבטיח אלוני, "אבל אתה יודע שההרצאה בארמית, כן?".

ז'יז'ק קנה את תהילתו האקדמית בתחילת שנות ה-90, אז החל לפרסם ניתוחים מקוריים של תרבות פופולרית מפרספקטיבה מרקסיסטית ובמושגי הפסיכואנליזה של ז'אק לאקאן; מאז הוא מפרסם ספרים בקצב של מכונת ירייה (שמונה מהם ראו אור בעברית עד כה) ומככב בסרטים העוסקים בהגותו ("The Pervert's Guide to Ideology" הוא הבולט שבהם). ככוכב רוק בתחומו, לא מדובר בעוד אינטלקטואל רהוט במקטורן: הרצאותיו, שנמסרות במבטא סלובני כבד, גסות (ומצחיקות) יותר ממופע של סטדנאפיסט ישראלי מצוי. שלום אסייג יורד על קמצנות של תימנים? ז'יז'ק יספר לכם איך אדם שחור מאונן (לפי הבדיחה שסיפר בחיפה, זה קשור בחפירת בורות ורעידות אדמה).

על הבאתו לתיאטרון ח'שבה אמונים אלוני והראפר הערבי-ישראלי תאמר נאפר. השניים התיידדו עם ז'יז'ק, שזה ביקורו השלישי בישראל, לאחר שהביע התעניינות ביצירותיהם ובגישה שלהם לסכסוך הישראלי-פלסטיני. "בעיקרון, הפעם סלבוי בא להרצות בכנס גדול ברמאללה לכבוד ההוגה היהודי-גרמני ולטר בנימין", הסביר אלוני כשדיברנו בסיום האירוע. "אני ותאמר חשבנו לאן אפשר להביא אותו בארץ. לפני כשבוע הגיע לכאן האמן תומס הירשהורן ודיבר בפני קהל יהודי הגמוני על החרם על ישראל. את הדין וחשבון על החרם הוא היה צריך לתת לוועדות העממיות הפלסטיניות, ולא ליהודי תל אביב. ז'יז'ק היה יכול למלא אולם של 1,000 איש בתל אביב, אבל הוא בחר בתיאטרון תחת ניהול פלסטיני עם עצמאות אינטלקטואלית, שלא מקבל מימון מהמדינה. הקהל התחלק שווה בשווה בין קהל יהודי לערבי, וזה דבר שלא היית משיג בתל אביב. זה היה מדהים לראות איך שאתה משנה מקום, ונוצרת אווירה לגמרי אחרת".

הקהל בחיפה היה בהחלט מגוון. לצד רוב סטודנטיאלי, יהודי וערבי כאחד, היו שם גם חיילים, דתיים ופעילי שמאל בשנות ה-50 וה-60 לחייהם. בחלקים שלא הוקדשו לבדיחות גסות, תקף ז'יז'ק את המטרה החביבה עליו – הליברליזם המערבי ושיח התקינות הפוליטית, אותו הוא תופס כצורה מודחקת של גזענות. "העמדה הליברלית, שבטח מאפיינת גם את השמאל הישראלי, היא גזענית בדרכה", טען בהרצאתו. "אתה בעצם תומך בזכויות של ה'אחר', אבל תמיד יהיו פרטים קטנים שיפריעו לך בו. הדרך לחברות ישראלית-ערבית אמיתית היא לא הדרך של 'אני אוהב את האוכל שלך' או 'בוא נבין אחד את התרבות של השני'. אני לא קונה את האוניברסליות הזאת, שלפיה כולנו אחרי הכל רק בני אדם. היא תמיד משרתת את המושכים בחוטים. צריך להבין שקונפליקטים הם אמיתיים". תגובת הנגד לתקינות הפוליטית, לטענת ז'יז'ק, יכולה לבוא בצורת בדיחות גזעניות הדדיות, שלא מתעלמות ממה שנמצא מתחת לפני השטח. אלוני, לדוגמה, ספג ממנו במהלך ההרצאה לפחות שתי הקנטות על יהדותו, כי "צריך לכבד את האחר, אבל רק כל עוד הוא לא יהודי תוקפני".

בחלק אחר התוודה הסלובני על חיבתו המשונה לבן גוריון ומשה דיין. "אל תחשבו שהפכתי לציוני, אבל הם הגיבורים שלי עכשיו. בן גוריון לפחות הודה בכך שיהודים הגיעו לאדמה שבה עם אחר חי במשך שנים. הוא לא בילף. הדבר הראשון שיהודים וערבים צריכים לעשות הוא להודות שהמצב חרא, ושאין פתרון קל. יש שרים בממשלת נתניהו שאומרים שצריך לוותר על פתרון שתי המדינות כי השטחים שייכים ליהודים, בטענה שככה כתוב בתנ"ך. זו הצורה המגוחכת ביותר של פונדמנטליזם דתי". בהערת אגב שהתייחסה לפרשיית נתניהו והמופתי, טען כי "נתניהו בעצמו הפך למכחיש שואה", וסחט מחיאות כפיים מהקהל.

בדרכי חזרה לתחנת הרכבת עצרתי במסעדה ערבית המתגאה ב"מאכלים מזרחיים אותנטיים". זוג הישראלים שישב לימיני הודה למלצר בברכת "מרחבא", כאילו ניסה להוכיח שז'יז'ק צדק.