יש במאים ותסריטאים שבסרטים שלהם אתה יכול להרגיש שהדמויות חיות ביקום מקביל שמתרחש אך ורק בראש של היוצר/ת, בין אם מדובר בג'ורה הפואטית של קוונטין טרנטינו, חילופי השנינויות המתוזמרים של אהרון סורקין או בזעף הביורוקרטי של אפרים קישון. "צ'ה צ'ה ממש חלק", שעלה רק לאחרונה לשירות הסטרימינג אפל TV פלוס, הוא היכרות מבורכת עם כותב חדש וצעיר, כולה בן 25, שמציג בפנינו את השפה שלו – והכותב החדש הזה הוא קופר רייף. "צ'ה צ'ה ממש חלק" הוא סרטו השני. כמו סרטו הראשון, גם כאן הוא כתב, ביים וכיכב בתפקיד הראשי - ובכל אחד מהתפקידים האלה הוא נתן בראש.
אבל לפני שמדברים על הסרט והיוצר צריך לדבר על המגרעת העיקרית שלו: מי לעזאזל חושב שאנשים ירצו לראות סרט עם שם כמו "צ'ה צ'ה ממש חלק"? אולי באנגלית – "Cha Cha Real Smooth" - השם הזה יכול להחליק על השפתיים, והוא בהחלט מתחבר לסרט עצמו בסצנה משמעותית אחת, אבל אין דרך להגות אותו בעברית בלי להישמע כאילו אתה עובר שבץ. למרבה המזל, זוהי כנראה המגרעת העיקרית והבולטת ביותר בסרט הזה – שמעתה ייקרא "צ'ה צ'ה" למען קיצור הליכים.
"צ'ה צ'ה" מספר את סיפורו של אנדרו (רייף), בחור צעיר מניו ג'רזי שעכשיו סיים קולג' ומנסה להבין מה הוא יעשה עם החיים שלו. עד שיבין, הוא מבלה את הזמן בבית של אמא שלו ובן הזוג שלה יחד עם אחיו הקטן, ומרוויח את לחמו מעבודה במסעדת פאסט פוד דביקה. והיינו יכולים בקלות לחשוב על אנדרו כלוזר, לולא היה איש מתוק נורא. מהרגע הראשון אנדרו מצטייר כמי שמטרתו הבסיסית בחיים היא לאהוב ולעזור לאנשים. ולכן, בבר מצווה אחת אליה אנדרו מלווה את אחיו, הוא מוצא את הייעוד הזמני והחדש שלו: הפעלת והרקדת בר מצוות. עדר אימהות יהודיות אמריקאיות ועשירות צובא עליו ומנופף אליו בכסף בתקווה שיהפוך את הבר והבת מצוות של ילדיהן למסיבה ששווה משהו.
אבל הקריירה הזאת מביאה לאנדרו עוד תוספת לכל בלבול הפוסט-קולג' שלו: הוא פוגש את דומינו (דקוטה ג'ונסון) ואת הבת שלה, לולה (ונסה בורגהארט). דומינו צעירה בהרבה משאר האימהות הבורגניות שהוא מוקף בהן, ונראית כמו כוכבת הוליוודית (שזה הגיוני, בהתחשב בעובדה שמגלמת אותה דקוטה ג'ונסון). כשהיא רואה שאנדרו מצליח לגרום לבת שלה לבוא לרחבת הריקודים ולהנות עם חבריה לספסל הלימודים, הוא הופך לבייביסיטר שלה. וכמובן, כי איך אפשר שלא – הם גם מתאהבים. שזאת בעיה, כי דומינו מאורסת לעורך דין מצליח וחתיך. לכל אנסמבל הדמויות המתוק הזה מצטרפת בתפקיד קטן, מגניב ושובר לב אודיה רש הישראלית-אמריקאית, כמלכת הכיתה לשעבר שמתייזזת עם אנדרו אחרי בת מצווה מוצלחת. למה לא.
העובדה שרייף בוחר גם לככב בסרט אותו הוא כותב ומביים היה יכול להיראות כמו חגיגה נרקיסיסטית - אבל רייף עושה את כל זה בחן, בכנות ובהמון אהבה לכל הדמויות שמסביבו. כולם מדברים במודעות עצמית, מצחיקים מבלי להתאמץ, ומקפידים להיות טובים זה לזה כל הזמן. ובגלל שרייף פשוט תסריטאי מאוד מוכשר, זה אשכרה אמין.
הליהוק של דקוטה ג'ונסון גורם לה להיראות כמו דמות מסרט הוליוודי, שזה כמובן בסדר גמור כשלעצמו, אבל קצת לא מתאים כשכולם סביבה מתנהגים כמו בני אנוש. היא מסתורית, סקסית, דרמטית, בעוד שאר הדמויות מתנהגות כמו מי שהיו יכולות לעמוד לידך בתור לקופת חולים
החידוש ש"צ'ה צ'ה" מביא לשולחן הוא האפשרות ליצור סיפור דרמטי ומעניין שבו רוב הדמויות מאוד טובות לב (רוב הזמן). בעולם שבו הסרט הזה מתרחש יש מעט מאוד שמוקים, וחיים בו המון אנשים מתוקים שמנסים לעזור, גם כשזה מתפקשש בדרך. זה בולט בעיקר בדמות של אנדרו (מתי בפעם האחרונה ראיתם סרט על בוגר קולג' שגם רוצה למצוא מישהי יפה שתסכים לשכב איתו וגם רוצה לעזור לזולת?), אבל גם בכל האנסמבל שסביבו. רייף מבין כל דמות ודמות שמופיעה בסרט שלו, ומאפיין אותה בדיוק של מנתח, בין אם מדובר באמא הדו-קוטבית של אנדרו (לזלי מאן, שמבחינתי יכולה כבר עכשיו לקחת את האוסקר על התפקיד הזה) או בחברה של אחיו הקטן.
הבעיה העיקרית בסרט – אם שמים בצד את השם המגוחך שלו – היא בדמותה של דומינו. גם לה יש פאנצ'ים, גם היא חביבה ומשעשעת כמו כל שאר הדמויות שמרכיבות את העולם של "צ'ה צ'ה", אבל הליהוק של דקוטה ג'ונסון גורם לה להיראות כמו דמות מסרט הוליוודי, שזה כמובן בסדר גמור כשלעצמו, אבל קצת לא מתאים כשכולם סביבה מתנהגים כמו בני אנוש. היא מסתורית, סקסית, דרמטית, בעוד שאר הדמויות מתנהגות כמו מי שהיו יכולות לעמוד לידך בתור לקופת חולים. וכמובן – קופר, בחייאת קופר, דומינו זה לא שם אמיתי. השטויות האלה היו סבבה כשסרטי אינדי אמריקאיים כמו "ג'ונו" היו להיטים. עברו 15 שנה מאז.
אבל, כמובן, ביססנו כבר שבחירת שמות אינה מעלתו החזקה ביותר של קופר רייף. שזה ממש בסדר, כי אנשים לא חייבים להיות טובים בכל, במיוחד לא כשהם בני 25. וזה אולי הדבר הכי מתסכל ב"צ'ה צ'ה ממש חלק": מדובר בסרטו השני של רייף, הוא גורף שבחים מכל עבר, ורובם ככולם מוצדקים במיוחד. זה סרט מתוק ומרגש שמעז להראות כמה אומץ ובגרות יש במי שמתעקש להיות טוב לב ולעזור לזולת, והוא מהיפים שראיתי השנה, ויצר אותו איש שנולד שנתיים אחרי רצח רבין. זה היה מכעיס באמת אם הוא לא היה פשוט חמוד מאוד.