יש שחקנים שלעד יהיו מזוהים עם תפקיד אחד בלבד. ג'ינה רודריגז היא אחת מהם. "ג'יין הבתולה" בכיכובה הייתה גם להיט ענק וגם סדרה מעולה, אבל מאז שזו הגיעה לסיומה – שנת 2019 – רודריגז לא עשתה משהו משמעותי במיוחד. בינתיים היא מככבת בעיקר בהפקות נשכחות, בדרך כלל כאלה מהז'אנר הקומי-רומנטי, כמו הסרט "לילה בניו יורק" מ-2019 או הסדרה "עדיין לא מתים" מהשנה שעברה. הסרט החדש שלה בנטפליקס, שקיבל את התרגום העברי המעפן "משחק על אמת", הוא בסך הכל עוד פרויקט נשכח לרשימה.
"משחק על אמת" ("Players"), שנוחת בנטפליקס בדיוק ביום האהבה, מגיע מהבמאית טריש סיי ("סטפ אפ 5", "פיץ' פרפקט 3"). הוא מאפשר לרודריגז להישאר באזור הנוחות שלה - הקומדיה הרומנטית. השחקנית מגלמת כאן את מקנזי (המכונה מק), כתבת ספורט בשנות השלושים לחייה, שלא ממש חושבת על אהבה ועסוקה בדרך כלל בסטוץ הבא שלה. היא וחבורת הבנים שלה - אדם, ברנגן וליטל - יוצאים לברים ומריצים "מהלכים" שונים ומשונים במטרה להשיג זיונים (קצת כמו ברני והפלייבוק ב"איך פגשתי את אמא", אבל בפחות פוגעני).
אבל אז מק פוגשת את ניק (טום אליס מ"לוציפר"), כתב מלחמה שהוא גם קרייריסט מרשים וגם גבר נאה לכל הדעות, ואחרי לילה לוהט היא מבינה שהיא קצת מאוהבת. היא מגייסת את הבנים למשימה: יחד הם מנסים למצוא את המהלך המושלם, אבל הפעם זה לא כדי להיכנס למיטה – אלא למערכת יחסים.
אז מק והבנים הוגים תוכנית מסועפת ורבת שלבים, שכוללת גם סטוקינג אובססיבי וגם לא מעט שקרים מצידה של מק, או בקיצור - כזו שאפשר היה להוציא עליה צו הרחקה. ובסוף זה עובד. אבל – וכאן יגיע "ספוילר", סורי נוט סורי, בכל זאת מדובר בקומדיה רומנטית – הכימיה האמיתית היא בכלל הכימיה בינה לבין אדם (שמגלם דיימון ואינז ג'וניור, קואץ' מ"הבחורה החדשה"). איתו היא צוחקת הכי הרבה ואיתו היא כנה, הוא זה שרואה אותה באמת. ייקח להם, כמובן, סרט שלם להבין את זה.
הטוויסט הזה, "כל הזמן הזה היא בכלל צריכה להיות עם החבר הכי טוב שלה", הוא מהלך מוכר בעולם הקומדיות הרומנטיות – והוא בחירה נכונה גם עבור הסרט הזה (זה בהחלט עדיף על סרט מטריד שמתאר כיצד בחורה משיגה בחור בעזרת מרמות והונאות). אבל "משחק על אמת" חושף את הכוונות האמיתיות שלו מהר מדי. כלומר, הוא לא מכריז עליהן בקול רם, אבל מלכתחילה הוא לא טורח לנסות למכור לנו את הרעיון של כימיה בין מק לניק. למעשה, הם בקושי חולקים סצנות משותפות – את השיחה המשמעותית הראשונה שלהם הסרט מריץ בפאסט פורוורד, הסקס שלהם הופך לסיקוונס גנרי ונטול אישיות. מצד שני, הקשר בין מק ואדם מתווך מתחילת הסרט ככזה שצריך לשים לב אליו. אולי "משחק על אמת" היה מוצלח יותר אם הוא היה מייצר אשליה ואז מפוצץ אותה, גורם לנו להתבלבל ואז להתבדות, ולא מגלה את הקלפים שלו בשלב כל כך מוקדם.
צריך לומר ש"משחק על אמת" משתפר ככל שעובר הזמן. בהתחלה הוא נראה כמו סרט מיושן על פיק מי גירל שקשה להזדהות איתה, אחר כך הוא הולך רחוק מדי עם ההתעסקות המתישה בכל המהלכים היצירתיים של הדמויות; אבל בהמשך, כשמק מקבלת הזדמנות להיות פגיעה (ופחות מעצבנת) והנושא האמיתי של הסרט מקבל את הפוקוס, "משחק של אמת" הופך להיות די כיפי.
ובכל זאת, אם תצפו ב"משחק על אמת" ואפילו אם תיהנו ממנו, סביר להניח שלא תזכרו אותו כמה ימים לאחר מכן. לא כי הוא רע מאוד, פשוט כי הוא לא עושה שום דבר מיוחד. הרומנטיקה שלו מקסימה אבל היא לא תגרום לכם להשתנק; הוא לא ממש מצחיק, חוץ מכמה יציאות טובות ודמות משנית אחת משעשעת (קארל); ובסך הכל - אין לו את האקס פקטור שיגרום לו להתבלט בין שלל סרטים שדומים לו, מהזמן האחרון ובכלל (מה גם שיחסי הציבור שלו לא ממש קיימים, שזה מוזר בהתחשב בזה שמשחקים בו שני כוכבים של שתי סדרות מצליחות מאוד). השורה התחתונה: "משחק על אמת" רחוק מלהיות מאסט, אבל הוא לגמרי סבבה כרום-קום חביב לערב פנוי.