מאז האירוע הקולנועי האדיר שנקרא "הנוקמים: סוף המשחק", באולפני מארוול לא ממש מוצאים את עצמם. בקולנוע, "ספיידרמן: רחוק מהבית", היה חביב במקרה הטוב, ו"האלמנה השחורה" המאכזב עשה רעש בעיקר בגלל התביעה של סקרלט ג'והנסון נגד דיסני. גם בטלוויזיה, מלבד ל"וונדה-ויז'ן" הנפלאה, הסדרות של מארוול נעות על הסקאלה שבין משעממות ("פלקון וחייל החורף") למיותרות ("What If...?").
למזלם של מארוול, "שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות" שעלה ביום חמישי לאקרנים בישראל מגיע לא רק כדי לשנות את מגמת האכזבה מהאולפנים - אלא גם להציג לנו גיבור על חדש שאמור להפוך למרכזי בשלב הרביעי של היקום הקולנועי של מארוול.
הסרט נפתח עם קריינות שמספרת לנו על ונוו (טוני לונג הנפלא), לוחם אגדי, שבעזרת עשר טבעות מסתוריות ועוצמתיות הקים צבא אישי משלו. כשהוא מנסה להגיע לכפר מסתורי וקסום בשם טה לו, הוא מתאהב בג'יאנג לי שמונעת ממנו להיכנס לאותו הכפר. ההתאהבות גורמת לונוו לשים את הטבעות בצד, ולזוג המאושר נולדים שני ילדים – שאנג-צ'י (סימו ליו) ושיאלינג - אלא ששובל הגופות שהותיר ונוו, שמוכר גם בשם המנדרין, רודף אחריו ומוביל לטרגדיה משפחתית.
עשר שנים לאחר מכן אנחנו פוגשים את שאנג צ'י, שהספיק בינתיים לשנות את שמו לשון, בסן פרנסיסקו. הוא עובד כמחנה מכוניות ומעביר את הזמן בלחיות את הרגע, יחד עם חברתו הטובה קייטי (אקוופינה). כששליחיו של אביו מגיעים כדי לנסות ולקחת ממנו תליון שקיבל ממנו, הדברים מתחילים להסתבך.
נתחיל מהחדשות הטובות: "שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות" הוא סרט מהנה מאוד, והוא בקלות התוצר הקולנועי הטוב ביותר של מארוול מאז "הנוקמים: סוף המשחק". הרבה מהקרדיט על כך מגיע לבמאי דסטין דניאל קרטון ("צדק ורחמים", טווח קצר 12"), שעושה כאן עבודה באמת מעולה - במיוחד בסצנות האקשן, שנעשו בהשראת סרטי אמנויות לחימה שנעות על התפר שבין מחול לקרב על טהרת הקונג-פו. אחת מהסצנות האלה, שמתרחשת באוטובוס, היא בקלות מסצנות האקשן הטובות ביותר שנראו השנה.
בכלל, "שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות" הוא סרט מרהיב ויזואלית: מעיצוב התלבושות, דרך התפאורות ועד האפקטים המיוחדים והקרבות. השיא מגיע בעיצוב הוויזואלי של הכפר הקסום טה לו, שכולל חיות ייחודיות - ביניהן אחת יפה במיוחד שגונבת את ההצגה. הסרט מצליח לעשות למורשת הסינית מה ש"הפנתר השחור" עשה למורשת האפריקאית, אבל הוא נופל ממנו במשהו אחד חשוב - הכוכב.
"הפנתר השחור" לא היה רק סרט מעולה בפני עצמו, אלא גם הציג לנו גיבור שהפך לאחד מהכוכבים המרכזיים ביקום הקולנועי של מארוול, הרבה בזכות המשחק הנפלא ומלא הכריזמה של צ'דוויק בוזמן המנוח. לצערו של קווין פייגי ושאר הקודקודים באולפני מארוול, ליו לא קרוב להיות בוזמן. אבל גם אם מתעלמים מההשוואה הלא הוגנת הזו, ליו פשוט לא שחקן טוב. החיסרון האדיר הזה בולט במיוחד נוכח ההופעות הנהדרות של שאר הקאסט. אקוופינה עושה עבודה מעולה כדמות הקומית, טדי לונג אדיר כהרגלו ובן קינגסלי גונב את ההצגה בתפקיד קטן אך מעולה.
בשורה התחתונה, "שאנג-צ'י" ואגדת עשר הטבעות הוא סרט מהנה שעושה כבוד למסורת הסינית ועומד בזכות עצמו, אבל גם מעלה שאלות על הליהוק הראשי והיכולת שלו להפוך למרכזי ביקום הקולנועי של מארוול. הסצנות שמגיעות אחרי הקרדיטים מוכיחות שלמארוול בהחלט יש אמונה גדולה בגיבור החדש שלהם - שיצטרך לתת הרבה יותר מעצמו כדי לספק את הסחורה.