ז'אנר הקומדיה הרומנטית בקולנוע עומד לפני ציון דרך חשוב - בשנה הבאה נחגוג 100 שנה ליציאת הסרטים האילמים "שרלוק ג'וניור" ו"Girl Shy", שנחשבים לראשונים בז'אנר. ב-99 השנים שעברו מאז עלייתם, הקומדיה הרומנטית התפצלה לאינספור תתי ז'אנרים, וגם הייתה צריכה להתאים את עצמה לביקורת החברתית המשתנה. אם בשנות ה-80 וה-90 הז'אנר הציג בעיקר אנשים צעירים ויפים במיוחד, שני העשורים האחרונים הביאו איתן קצת יותר מגוון אנושי (אם כי הכל יחסי): רבל ווילסון הפכה להיות כוכבת קומדיות רומנטיות, ולצדה גם שחקניות שעברו את גיל 40, כמו ריס ווית'רספון או דיאן קיטון. uאפילו ז'אנר הקומדיה הרומנטית הלהטב"קית מתפתח.
יחד עם הרצון לגוון בייצוגים על המסך נולד לו תת ז'אנר של הקומדיה הרומנטית שמציג גיבורה (או גיבור) שעוברת משבר של אמצע החיים. היא לרוב נשואה, אם לילדים, עובדת נון סטופ וזקוקה לא רק לחידוש בתחום הרומנטי, אלא להתאהב מחדש בעצמה. לא פעם, העלילה הזאת כוללת גם נסיעה למקום זר, שם נפתחות מולה אופציות ונקודות מבט חדשות על החיים.
הסרט הגרמני "המפלט" - שהגיע לנטפליקס מוקדם יותר החודש, והתברג במקום מרשים ברשימת הסרטים הנצפים ביותר בנטפליקס ישראל כרגע - נופל בדיוק אל תוך הז'אנר הזה. הוא עוקב אחר זיינפ, אישה בת 49 שחיה חיים שגרתיים למדי: היא עובדת, מגדלת את הבת המתבגרת שלה, מתבאסת מבעלה שעובד יותר מדי שעות במסעדה שלו (וגם מפלרטט עם אחת העובדות), ודואגת לאביה, שעבר לגור איתה לאחר מות אמה. המוות הזה, כמובן, מטלטל אותה רגשית, אבל הוא מגיע גם עם הפתעה נעימה - ירושה של בית באי קרואטי יפהפה.
זיינפ אורזת מזוודה ונוסעת לעיירת הולדתה של אמה, כדי לבדוק את הנכס החדש ובעיקר כדי למכור אותו או להפוך אותו לבית נופש עבור תיירי איירביאנבי. אבל כשהיא מגיעה, היא מוצאת שם את יוסיפ, הבעלים הקודמים של הבית - שסגר על סידור עם אמה של זיינפ, וזכה להישאר בבית ללא תמורה, לאחר שהעביר לה את הבעלות.
משם, העלילה כבר די צפויה. הכימיה בין זיינפ ויוסיפ היא קלאסית לסוגה - הם מתחילים כיריבים, הופכים לחברים ובסופו של דבר מתאהבים (סליחה על הספוילר אבל נו, זאת קומדיה רומנטית). במקביל, זיינפ מבינה שאמה לא הותירה לה רק בית, אלא הזדמנות לשינוי משמעותי בחיים שלה ולמציאת האושר מחדש.
"המפלט", כאמור, הוא סרט שעלילתו די צפויה. הוא גם מתפתח לאט ודורש סבלנות, אבל היא משתלמת. האיטיות שבה נבנית מערכת היחסים בין שני הגיבורים עוזרת לה להרגיש אותנטית ואמינה, שזה המקום שבו קומדיות רומנטיות אחרות נכשלות לעתים, כשהן מנסות לממש את הכימיה מוקדם מדי.
נעמי קראוס נותנת הופעה חמודה בתפקיד הראשי, אם כי לא מדהימה, וגורן בוגדן בתפקיד יוסיפ מוצלח בהרבה ממנה. בנוסף, למרות שהבנייה האיטית מתגמלת, בחלקו הראשון של הסרט הוא מרגיש לעתים איטי מדי ונמרח. מה גם שרמת הדיאלוגים אינה אחידה. לעתים השיחות בין זיינפ ליוסיפ כתובות באופן מקסים, נוקב, פמיניסטי ומצחיק, ולעתים הדיאלוגים סתמיים ואפשר היה להשאיר חלק מהם מחוץ לסרט. אחת הסצנות המרהיבות בסרט היא סצנה במהלכה זיינפ יושבת מול חלון לים בחזה חשוף לאחר לילה של סקס עם יוסיפ, כשהיא פשוט זורחת. מכיוון שבהפקות אמריקאיות נדיר לראות נשים שאינן צעירות וחטובות בסצנות עירום שכאלה, האפקט משמעותי. וכשבתה תופסת אותה על חם, זיינפ גם מתעקשת להעביר לה את המסר: אין לה במה להתבייש - אפילו להיפך.
בשורה התחתונה, מדובר בסרט חמוד מאוד, אוהב אדם וכזה שבהחלט ייתן תחושת העצמה לנשים בסביבות גילה של זיינפ, שאולי מרגישות לא רלוונטיות כאובייקט של תשוקה מינית. האם הוא הסרט הטוב ביותר של השנה? לא. אבל בתקופה שבה אסקפיזם הוא נחוץ במיוחד, בהחלט עדיף לצפות בקומדיה רומנטית עם גיבורה שמרגישה מציאותית יותר מהכוכבות הזוהרות של הוליווד.