קומדיות רומנטיות הן כמו ג'וקים - לא משנה כמה גלגולים ואבולוציה עולם הסרטים עובר, הן תמיד ישרדו. וממש כמו ג'וקים, גם הן בגדול בלתי מזיקות, אבל כשרואים אותן אי אפשר שלא לחוש אי נוחות. כדי להפוך קומדיה רומנטית לסרט שהוא יותר מטראש אסקפיסטי רדוד, צריך לקרות נס. זה יכול לקרות אם ישנה כימיה חד פעמית בין השחקנים הראשיים, תסריט לא קרינג'י, דמויות אמינות במיוחד או התמסרות טוטאלית לקאמפ. במילים אחרות - קשה מאוד לעשות קומדיה רומנטית טובה.
עם "אם הכלה" (Mother of the Bride), שעלה בסוף השבוע לנטפליקס, נדמה שלא ניסו לעשות מאמץ כזה. נטפליקס לקחו אנשים שאחראים על קומדיות רומנטיות בינוניות ומטה שהם הפיקו בעבר - התסריטאית של "נסיכה בהחלפה" והבמאי של "יש לו את זה" - ורקחו קומדיה רומנטית עם איכס פקטור בדמות רומן בין דורי בין צמד של הורים לצמד של ילדים.
אמה (מירנדה קוסגרוב המשעממת) ואר. ג'יי. (שון טיל המשעמם אף יותר) הם זוג צעיר ומושך שבדיוק התארס. אמה היא משפיענית לייפסטייל שהיא סוגרת עסקה עם רשת ריזורטים שמספנסרים את החתונה ומארחים אותה באחד ממלונות הפאר שלהם בתאילנד. אם הכלה היא לאנה (ברוק שילדס), גנטיקאית בעלת שם עולמי שגידלה את אמה לבדה, לאחר שאביה נהרג כשהייתה בת שמונה. כשלאנה מגיעה ללוקיישן החתונה, היא נחרדת לגלות שאבי החתן הוא לא אחר מאשר האקס המיתולוגי שלה מימי הקולג' - וויל (בנג'מין בראט).
מכאן העלילה כבר כמעט צפויה, מלבד דבר אחד - בזמן שלאנה ו-וויל מלבנים את אי ההבנות שלהם מהעבר ומתאהבים מחדש, הילדים שלהם בגדול שמחים עבורם ומפרגנים, ואף אחד לא עוצר לרגע לחשוב על התרחיש הקרינג'י הזה שהופך את הדינמיקה המשפחתית למשונה במיוחד. מלבד אמינות, התסריט היה יכול רק להרוויח מלהפוך את הקשר הרומנטי המתחדש לדילמה מוסרית שנוגעת לילדים ולתחושות שלהם.
אז הילדים לגמרי בסדר - אחרי שהם מוודאים בזריזות שהם לא אחים למחצה - והמכשול מופיע בצורת רופא חתיך (צ'אד מייקל מאריי) שמנסה להתחיל עם לאנה והמשקעים שהפרידה הפתאומית בינה לבין וויל הותירו ביניהם.
המעלות של הסרט ברורות - שילדס ובראט. הכימיה ביניהם לא יוצאת דופן, אבל היא לגמרי שם, מהסיבה הפשוטה ששניהם אנשים לוהטים במיוחד. שילדס מזכירה כמה היא מוצלחת בקומדיה פיזית ובראט, בגיל 60, מוריד את החולצה שלו לא מעט בסרט, ואלה הם כנראה רגעי השיא. ובכלל, מי שאוהבות או אוהבים גברים שריריים - כנראה ייהנו מכך שמיקום העלילה מצריך הרבה בגדי ים.
אבל למרות שני השחקנים הראשיים החמודים והמושכים, "אם הכלה" מפספסת את החלק של הקומדיה בקומדיה הרומנטית. היא לא מצחיקה, והתסריט שלה לא מרגיש כאילו הוא מתקדם באופן טבעי, אלא יותר כמו רצף של מערכונים שאמורים לסמן וי על קלישאות של קומדיה רומנטית - ריבים והשלמות, חוסר הבנות ונפילה משותפת לבריכות.